רע"א 20041-08-26 רע"א 20041-08-26

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ע' שחם, א' רובין ו-ד' גדעוני), מיום 7.7.2026, ב-ע"א 75953-26, במסגרתו הורה על ביטול חלקי של פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (השופט א' ברגר), מיום 15.2.2026, ב-תאד"מ 45153-11-24. יצוין כי בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור דנן, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בבקשה דנן, שנסובה כולה על חיובם בתשלום שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט שפסק בית המשפט המחוזי. בהחלטתי מיום 6.8.2026 הוריתי על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. תמצית העובדות הצריכות לעניין פורטה בהחלטתי מיום 6.8.2026, ומשכך אחזור אך על עיקרי הדברים הצריכים לענייננו. ביום 18.11.2024 הגישה המשיבה, לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, תביעה כספית על סך של כ-31,000 ש"ח, בגין חובות ארנונה, מים ושמירה, שלפי הנטען לא נפרעו על-ידי מר דניאל שושן ז"ל (להלן: המנוח). בהמשך, נתגלה למשיבה דבר פטירתו של המנוח, ובהתאם הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן נגד המבקשים ויורשים אחרים של המנוח, כנתבעים. בהחלטתו מיום 20.1.2026, הורה בית המשפט לעניינים מקומיים למשיבה להגיש הודעת הבהרה, בין היתר בדבר חבות יורשי המנוח, עליהם נמנים המבקשים, בחיובים שהוטלו על המנוח, והודעת הבהרה כאמור הוגשה. בפסק דינו מיום 15.2.2026, הורה בית המשפט לעניינים מקומיים על מחיקת תביעת המשיבה, על הסף, משעה שלא מצא בהבהרת המשיבה מענה מספק לסוגיות שאליהן התבקשה להתייחס. על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור. בפסק דינו מיום 7.7.2026, הורה בית המשפט המחוזי על קבלת הערעור באופן חלקי. בכל הנוגע לרכיבי תביעת המשיבה שעניינם תשלום חיובי הארנונה בגין השנים 2022–2024, נדחה ערעור המשיבה. לצד זאת, וביחס לעילות שעניינן תשלום חיובי הארנונה בגין השנים 2019–2021, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, וקבע כי לא היה מקום להורות על סילוק התביעה על הסף. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את הבקשה דנן, ובמסגרתה טענו המבקשים כי נפלו שגיאות מהותיות בפסק הדין, אשר מצדיקות, לטענתם, מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". אקדים מסקנה לדיון ואומר כי אף מבלי להידרש לטענות המבקשים לגופן – דין הבקשה להידחות, וזאת בהיעדר זכות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. לעניין זה יצוין כי בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל פועל מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 2 לצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 (להלן: צו מועצות מקומיות), ובפרט: "סמכות בית המשפט, הדין שעל פיו ידון, הרכבו וכן כל הוראה אחרת הדרושה לפעולתו התקינה של בית המשפט יקבעו בתקנון" (סעיף 2(ב) לצו מועצות מקומיות). סעיף 126 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981 (להלן: התקנון), קובע שבתי המשפט לעניינים מקומיים שהוקמו על-ידי מפקד כוחות צה"ל באזור (להלן: מפקד האזור) מוסמכים לדון "לפי הדין ותחיקת הבטחון בענינים המפורטים בתוספת לתקנון כשנשוא הדיון מצוי בתחום הישובים", וכן "בכל ענין אחר שבתקנון ובנספחים לו". משעה שהמועצה המקומית רשאית לחייב בארנונה על הנכסים שבתחומה, לפי סעיף 76ב לתקנון, הרי שבסמכותו של בית משפט לעניינים מקומיים שבמועצה המקומית לדון בתביעות שמגישה המועצה המקומית נגד תושביה, בגין חוב לתשלום ארנונה, ובכלל זאת התביעה נושא ההליך דנן. בהמשך לאמור, סעיף 135 לתקנון קובע כי "פסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה ניתן לערעור בפני בית המשפט לענינים מקומיים של ערכאת ערעור". בית המשפט המחוזי בירושלים הוא אשר הוסמך לשמש כ-"בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור" (ראו: בש"מ 667/15 מזרחי נ' מועצה אזורית שומרון, פסקה 3 (18.2.2015); ע"א 6913/19 ניצני אריאל בע"מ נ' עיריית אריאל, פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' עמית (2.11.2020); רע"א 57025-03-25 מערכות התראה אינטגרליות בע"מ נ' המועצה האזורית מגילות ים המלח, פסקה 6 (27.3.2025) (להלן: רע"א 57025-03-25)). אם כן, ההליך דנן הוא למעשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור באזור. ברם, בפסיקתו של בית משפט זה הובהר כי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור באזור, לא ניתן להשיג בהליך ערעורי נוסף, בהיעדר מקור משפטי לכך (ראו: רע"א 57025-03-25, בפסקה 8; בג"ץ 544/21 רינגל נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, פסקה 6 (15.2.2021)). זאת, בשונה מפסק דין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, שאז, כידוע, ניתן להגיש בגינו בקשת רשות לערער לפי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מהטעמים האמורים לעיל, דין הבקשה להידחות על הסף. לצד זאת, וכפי שצוין ב-רע"א 57025-03-25, אין בדחיית בקשתם דנן כדי למנוע מהמבקשים להגיש עתירה לבג"ץ על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור (רע"א 57025-03-25, בפסקה 9). מובן כי אין באמור משום נקיטת עמדה באשר לסיכוייו של הליך זה, על מגבלותיו (וראו למשל: בג"ץ 5079/13 מקמלאן נ' המועצה המקומית גבעת זאב, פסקה 4 (11.8.2013); בג"ץ 375/14 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים נ' מועצה אזורית מגילות ים המלח, פסקה 11 (22.8.2016)). סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.