רע"א 2012/10 יהודה סיטיאון נ. נציגות הבית המשותף ברח' הגליל 800 אשקלון

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שילה) מיום 10.2.10 בעש"א 18697-12-09, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין ברחובות (גב' עידית וינברגר) בת' 129/08 מיום

11.11.09.

ב.

ביום 29.6.08 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש, דייר בבית משותף, בגין אי תשלום הוצאות הדרושות להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף. לטענת המבקש לא שילם את חובו, משום שלדעתו גזברית נציגות הבית המשותף ויו"ר הנציגות גנבו מקופת הנציגות. עוד טען המבקש, כי בשנת 1994 שילם בעצמו בעבור פתיחת סתימה בצינור ביוב, שבעלי הדירות הטעו אותו לחשוב שהוא שלו, וכי יש מקום לקזז סכום זה מן החוב. ביום 15.9.08 ניתן על-ידי המפקחת פסק דין, אשר קיבל את התביעה במלואה. המבקש עירער על פסק הדין. ביום 25.1.09 קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין, נשוא הערעור, בטל, משלא התאפשר למבקש לחקור חקירה נגדית.

ג.

הדיון חזר אל המפקחת, וביום 11.11.09 ניתן פסק דין נוסף, בגדרו קיבלה המפקחת את התביעה, והורתה למבקש לשלם למשיבה סכום של 2,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט וריבית. נקבע, כי על פי סעיף 56(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 לא יחולו הוראות פרק ה' לחוק, המאפשרות, בין היתר, זכות קיזוז לשותפים במקרקעין, על הרכוש המשותף בבית המשותף. צוין, כי כוונת המחוקק היתה לשלול את זכות הקיזוז בכל הנוגע לרכוש המשותף, וזאת כדי למנוע מכל אחד מבעלי הדירות בבית המשותף להחליט על דעת עצמו לבצע עבודות ברכוש המשותף, ואחר כך לבקש לקזז את הסכום שהוצא מחובו לנציגות. למעלה מן הצורך צוין, כי טענת הקיזוז לא פורטה ולא הוכחה. אשר לטענה בדבר גנבת הכספים נקבע, כי גם אם סבור בעל דירה

שהוצאה מסוימת הוצאה מקופת הנציגות שלא כדין, אין בכך כדי לפטרו מהחובה לשלם את חלקו בהוצאות החזקתו של הרכוש המשותף. ואת ביקרתו כלפי הוצאות שהוצאו שלא כדין, עליו להעלות לדיון באסיפה הכללית; אם סבור בעל דירה כי על אף כל התראותיו, לא זכה חשדו לבדיקה ראויה, עליו להגיש תלונה מתאימה במשטרת ישראל, או להגיש תביעה במישור האזרחי.

בנדון דידן קבעה המפקחת, כי עדותה של גזברית הנציגות מהימנה וכי יש להעדיפה על פני עדות המבקש; נאמר כי עיון בדו"חות הבנק מלמד, כי לא "נעלם" סכום כלשהו מקופת הנציגות. נקבע, כי טענות המערער הן "פרי חשדנותו בלבד, ואין בהן שמץ של אמת".

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, וקבע, כי קביעותיה של המפקחת הן קביעות שבעובדה ובמהימנות, שאין בית משפט של ערעור נוטה להתערב בהן. צוין, כי טענותיו של המערער חוזרות על הטענות מסוג אלה בפני המפקחת, ואין מקום להידרש אליהן.

ה.

בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על טענותיו בדבר קיזוז ובדבר גניבת כספים. עוד נטען, כי שגה בית המשפט משקבע שעדות הגזברית מהימנה, והועלו טענות שונות כנגד קביעות המפקחת, באשר לחישוב הסכומים השונים.

ו.

הבקשה אינה מעלה שאלות עקרוניות המצדיקות ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82

חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), ובפרט כאשר - בסופו של יום - מתכנסת ההכרעה בתיק לסוגיות עובדתיות, בהן "תהא התערבותה של ערכאת הערעור במשורה" לא כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (לא פורסם); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)). במובהק אין תיק זה מעלה איפוא נושאים שבהם תישקל רשות ערעור נוספת.

ז.

אין בידי, איפוא, להיעתר למבוקש.