פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2016/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשת:
(ס.א.מ) נופ"י - קבוצת ניהול בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
מאיר גרשון-אלבוים ו – 148 אח'
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית משפט מחוזי ירושלים בהפ"ב 2059-11-20 מיום 17.1.2021
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 2059-11-20 מיום 17.1.2021, במסגרתה נקבע כי על המבקשת להפקיד ערובה בסך של 200,000 ש"ח כתנאי לדיון בבקשתה לביטול פסק בוררות.
1.
הבקשה מתמקדת בסוגיה מצומצמת ועל כן אפרט את הרקע לה בתמצית. ביום 24.9.2015 התקשרה המבקשת, חברת ניהול אשר ארגנה קבוצת רכישה לבניית יחידות דיור, עם המשיבים, חברי קבוצת הרכישה, בהסכם למתן שירותי ארגון וניהול. בין הצדדים התקיים הליך בוררות בשל מחלוקת שהתגלעה ביניהם, בין השאר באשר לזכאותה של המבקשת לתשלום שכר ניהול. ביום 31.12.2019 ניתן פסק בוררות, במסגרתו חוייבה המבקשת להשיב את דמי הניהול ששולמו לה בסך של 1,500,000 ש"ח.
2.
ביום 1.11.2020 עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבורר. המשיבים מצידם הגישו בקשה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה למילוי פסק הבורר ולהבטחת הוצאותיהם בהליך. ביום 17.1.2021 ניתנה החלטה בבקשה מכוח סעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) ומכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, המחייבת את המבקשת בהפקדת ערובה בסך של 200,000 ש"ח כתנאי לדיון בבקשת ביטול פסק הבוררות. בית המשפט הגיע להחלטתו זו לאחר שבחן את מאזן הנוחות בין הצדדים ואת סיכויי הצלחתה של המבקשת. מצד מאזן הנוחות נקבע שיש לקחת בחשבון כי המשיבים אוחזים בפסק בוררות מפורט ומנומק, המורה על תשלום סך של כ-1.5 מיליון ש"ח, וכי המבקשת אישרה ש"לעת הזאת אין בידה מקורות עצמיים למילוי פסק הבורר". מצד סיכויי ההליך צוין כי יש לקחת בחשבון את היקף התערבותו המצומצם של בית המשפט בפסק בוררות.
3.
מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי גורמת לה אי צדק ממשי העולה כדי עיוות דין, בהתחשב בכך שבכתב התשובה שהגישו המשיבים, לא נסתרו כלל טענותיה לביטול פסק הבוררות. לשיטתה, אילו בית המשפט היה בוחן את סיכויי ההליך לגופו על רקע תשובת המשיבים, הוא היה מגיע למסקנה כי סיכויי הצלחתו גבוהים, אף בהתחשב בגישתו המצמצמת של בית המשפט בהליכים מסוג זה.
4.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף בלא צורך בתשובה. הלכה היא כי מתן רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 8397/20 אנקונינה נ' דוד נוריאלי , פסקה 8 (3.1.2021); רע"א 8002/20 מחאמיד נ' מועצה מקומית מג'אר , פסקה 7 (17.2.2021); רע"א 6365/20 גלבר נ' שיינברג , פסקה 7 (14.9.2020 )). מעבר לכך, החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן מסוג ההחלטות הדיוניות-ניהוליות, בהן לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, ומשכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות אלו, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 7799/20 רומנו נ' עיריית נתניה , פסקה 8 (24.11.2020)). החלטת בית המשפט המחוזי לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה לצורך הבטחת קיומו של פסק הבוררות והבטחת הוצאות המשיבה במקרה זה אינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.
הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עמה.
ניתנה
היום, כ' באייר התשפ"א (2.5.2021).
ש ו פ ט