רע"א 2024/03 חפציבה בנייה פיתוח והשקעות בע"מ נ. זכאל חברה קבלנית לבנייה ב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד) לפיה נדחתה בקשת המבקשת לקבוע כי נתקיים בעניינה השתק פלוגתא.

המבקשת התקשרה בחוזה עם המשיבים לפיו התחייבו האחרונים לספק שירותי בנייה. לאחר שנתגלע בין הצדדים סכסוך, הגישה המבקשת לבית המשפט תביעת השבה ופיצויים כנגד המשיבים. במסגרת ההתדיינות, הסכימו הצדדים כי בשלב הראשון תוכרענה השאלות בדבר גובה התשלום ששילמה המבקשת למשיבים והיקף העבודות שביצעו המשיבים. לשם קבלת חוות דעת בשאלות החשבונאיות הכרוכות במחלוקות אלה, מינה בית המשפט רואה חשבון. בפסק דין חלקי שניתן על ידי בית המשפט קמא, נקבע, בין השאר, כי אין לקבל את חוות דעתו של רואה החשבון ככל שהיא נוגעת לשווי הציוד והחומרים שהמשיבים הותירו, כנטען על ידם, באתר העבודות. זאת, כיוון שבחוות דעת זו הסתמך רואה החשבון על רשימת ציוד וחומרים שהותרו במקום, שמסרו לו המשיבים, מבלי שהם הוכיחו אותה.

לאחר מתן פסק הדין החלקי, וכשהם, לטענתם, מסתמכים עליו, ביקשו המשיבים מבית המשפט קמא כי יורה על תשלום בגין ציוד וחומרים שהותרו באתר הבנייה וכן כי ימנה מומחה מטעמו שיעריך את שווי הציוד והחומרים האמורים. בית המשפט דחה את הבקשה, משום שכאמור, בפסק דינו החלקי לא נקבע כי על המבקשת לשלם בגין הציוד והחומרים. יחד עם זאת, דחה בית המשפט את עמדת המבקשת כאילו חל על הנושא השתק פלוגתא. נימוקו של בית המשפט קמא היה שבפסק הדין החלקי לא נקבע כל ממצא חיובי באשר לציוד ולחומרים. לכן, ציין בית המשפט בהחלטתו כי המשיבים יוכלו לשוב ולהעלות בהמשך ההתדיינות בין הצדדים את טענותיהם בעניין. כנגד דברים אלה מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו שלא נוצר בענייננו השתק פלוגתא. היא טוענת כי בית המשפט קמא קבע בפסק דינו החלקי כי המשיבים לא הניחו בפניו תשתית ראייתית לעניין שווי הציוד. לפיכך, יש לומר, לשיטתה, כי למשיבים ניתנה הזדמנות להניח תשתית עובדתית- והם בחרו שלא לעשות כן. בכך די, כך גורסת המבקשת, על מנת להקים השתק פלוגתא.

המשיבים בתשובתם מסבירים כי השתק פלוגתא יכול להטען רק אם לגבי הנקודה העובדתית שבמחלוקת קבע בית המשפט ממצא חיובי, להבדיל מדחיית טענה בשל חוסר הוכחה. בעניין שבנדון, ממשיכים המשיבים וטוענים, לא הכריע בית המשפט קמא בפסק דינו החלקי בשאלת הציוד והחומרים מטעמים דיוניים - ולכן אין לומר כי חל על העניין השתק פלוגתא.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. על מנת שיווצר השתק פלוגתא צריכים להתקיים ארבעה תנאים: ראשית- נדרש שבשתי ההתדיינויות תעמוד על הפרק פלוגתא זהה. שנית - בעלי הדין בשתי ההתדיינויות צריך שיהיו אותם בעלי דין או חליפיהם. שלישית – נדרשת קביעת ממצא פוזיטיבי על ידי בית המשפט בהתדיינות הראשונה. לבסוף, תנאי הוא כי ההכרעה בפלוגתא שבנדון הייתה חיונית לצורך פסק הדין בהתדיינות הראשונה. לענייננו, רלוונטי התנאי השלישי.

לפי תנאי זה, אותו קבע השופט מ' זילברג, בע"א 126/51 פלמן נ' שחב , פ"ד ו 313, השתק פלוגתא יקום רק מקום בו בית המשפט קבע "ממצא חיובי", להבדיל מממצא בשל חוסר הוכחה. מפסק דינו החלקי של בית המשפט קמא, ברור כי בית המשפט התעלם מטענות המשיבים בדבר הציוד והחומרים רק כיוון שלא הוכחו כדבעי, ולא בעקבות דחייתן לגופן. לפיכך, לפי ההלכה הנהוגה במשפטנו, אכן לא קם בעניין זה השתק פלוגתא. משום כך, ההשגות אותן מעלה המבקשת כנגד הגיונה של קביעת בית המשפט קמא, השגות שהן הד לביקורת אותה מפנה המלומדת נ' זלצמן כלפי התנאי בדבר "ממצא חיובי" (נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) 190-191), אין בידן להועיל למבקשת. בנסיבות העניין, בהן לא ברור מה תהיינה ההשלכות המעשיות של קביעת בית המשפט קמא בעניין נשוא הבקשה, וכאשר בית המשפט כלל לא נתבקש על ידי המשיבים להכריע בעניין קיומו של השתק פלוגתא, אין מקום להגיע לתוצאה אחרת.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.