רע"א 203/08 איליה פראג' נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.12.2007, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור שהגיש המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה מיום 29.8.2007 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-07920-04-2 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ).

ואלו בתמצית העובדות הצריכות לענין.

המבקש הינו הזוכה בתיק ההוצאה לפועל והמשיבה 2 הינה החייבת.

תיק ההוצאה לפועל נפתח לשם מימוש משכון, אשר נרשם לטובת המבקש ביום 14.3.2002, על זכויות המשיבה 2 בדירת מגוריה (להלן: הדירה ). זאת בגין חוב, אשר חבה המשיבה 2 למבקש ואשר עמד על 200,000 ש"ח. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל אף מונה בא כוח המבקש ככונס נכסים על זכויות המשיבה 2 בדירה.

בטרם הוגשה הודעה לרישום המשכון לטובת המבקש ובטרם נרשם משכון זה, מכרה המשיבה 2 את זכויותיה בדירה למר משה הר-אדיר (להלן: הקונה ). לשם רכישת הדירה נטל הקונה הלוואה מהמשיב 1 אשר עמדה על 336,000 ש"ח. כנגד מתן ההלוואה, נרשמו לטובת המשיב 1, ביום 13.8.2001, היינו, בטרם רישום המשכון לטובת המבקש, שני משכונות ברשם המשכונות: הראשון על זכויות המשיבה 2 בדירה והשני על זכויות הקונה בדירה.

בהחלטותיו מיום 28.3.2006 ו- 8.5.2006 קבע ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם ע' סעיד ), כי המשיב 1 הוא מי אשר מוטל עליו לפנות לבית המשפט המוסמך לעניין סדר קדימויות רישום המשכונות.

לעומת זאת, בהחלטתו מיום 3.6.2007, קבע ראש ההוצאה לפועל בחיפה כי משנרשם המשכון לטובת המשיב 1 עוד בטרם נרשם המשכון לטובת המבקש, גוברת זכותו של המשיב 1 על זכותו של המבקש.

עוד הורה ראש ההוצאה לפועל על הקפאת הליכי הכינוס בתיק ההוצאה לפועל. זאת על מנת לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט המוסמך בקשר עם טענותיו כנגד תוקפו של שטר המשכון, אשר נרשם לטובת המשיב 1.

לאור אי ההתאמה בין החלטותיו הקודמות של ראש ההוצאה לפועל להחלטתו מיום 3.6.2007, פנה המבקש לראש ההוצאה לפועל בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו, בגדרה התבקש ראש ההוצאה לפועל להבהיר האם אכן התכוון כי המבקש הוא מי אשר נדרש לפנות בתביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך.

ביום 29.8.2007 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל, לפיה היות והמשכון לטובת המשיב 1 נרשם קודם למשכון לטובת המבקש, גוברת זכותו של הראשון על האחרון, באופן שהמשיב 1 זכאי לגבות את מלוא סכום החוב בגינו מושכנה הדירה וככל שתיוותר יתרה, תועבר היא למבקש, אשר הינו בעל משכון בדרגה שניה. עוד נקבע כי סמכות ראש ההוצאה לפועל לעניין זה מוגבלת לבחינת מועד רישום המשכונות וכי ככל שלמבקש טענות כנגד תוקף המשכון או סדר קדימויות המשכונות, עליו לפנות בתביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך. משכך, הורה ראש ההוצאה לפועל על המשך הליכי כינוס הנכסים כסדרם. לבסוף, הורה ראש ההוצאה לפועל על מינוי בא כוח המשיב 1 ככונס נכסים נוסף לדירה.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ברע 2065/07).

ביום 9.12.2007, בהסכמת הצדדים, נדונה הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערעור באופן חלקי וזאת לעניין ההחלטה על מינוי בא כוח המשיב 1 ככונס נכסים נוסף לדירה. נקבע כי מאחר והמשכון לטובת המשיב 1 נרשם על כלל הזכויות בדירה עוד בטרם רישומו של המשכון לטובת המבקש, עסקינן בתחרות בין שני משכונות, בה גובר המשכון הקודם בזמן, הוא המשכון שנרשם לטובת המשיב 1. בנסיבות אלו, יש לחלק את התמורה שהתקבלה ממימוש הדירה בהתאם לסדר קדימויות רישום המשכונות, באופן שהמבקש רשאי להיפרע מתמורת הדירה אך לאחר שישולם החוב למשיב 1. עם זאת נקבע כי טעה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו למנות את בא כוח המשיב 1 ככונס נכסים נוסף לדירה ולפיכך מצא להורות על ביטול המינוי האמור.

להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת הליכי כינוס הנכסים, נמכרה הדירה וקונה הדירה הפקיד את תמורת הצעתו.

מכאן הבקשה שבפניי. בגדרה של הבקשה, טוען המבקש לקיומן של שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית, החורגות מעניינו הפרטני, ואשר יש בהן כדי להצדיק קיום דיון בעניינו ב"גלגול שלישי", בין היתר, לעניין השלכות מערכת היחסים בין בנק - לווה - מוכר על צד ג' תם לב. לגופו של עניין, שב המבקש על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, לפיהן הזכויות שמושכנו על פי שטרי המשכון השונים הינן זכויות שונות במהותן ומשכך לא היה ראש ההוצאה לפועל מוסמך להכריע בתחרות ביניהן. לבסוף, נטען, כי בנסיבות העניין ולאור ההלכה שנקבע ברע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק משכן , בנק הפועלים למשכנתאות

פ"ד נו (5), 593 (להלן: הלכת שטיינמץ ) יש לקבוע כי אין המשיב 1 רשאי לממש את המשכון שנרשם לטובתו ישירות בהליכי ההוצאה לפועל, אלא עליו לפנות בתביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך.

המשיב 1, מצידו, סבור כי דין הבקשה לדחיה, באשר אין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ואשר יש בה כדי להצדיק קיום דיון בעניינו של המבקש ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין סומך המשיב 1 ידיו על פסקי הדין של הערכאות קמא. נטען, כי משנרשם המשכון לטובת המשיב 1 על כלל הזכויות בדירה (הן זכויות הקונה והן זכויות המשיבה 2) קודם לרישומו של המשכון לטובת המבקש, גוברת זכותו של המשיב 1 על זכותו של המבקש. כן נטען, כי ככל שיש למבקש טענות שעניינן הזכויות המהותיות בדירה או תוקף המשכון שנרשם לטובת המשיב 1, עליו לפנות בתביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב 1 ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיה.

עניינו של המבקש נדון כבר בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים בעלי חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) . בענייננו, חרף ניסיונות המבקש לשוות לבקשתו נופך של חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני, אין הבקשה מגלה כל עילה לקיום דיון בעניינו ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה. מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.

תמים דעים אני עם מסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה אין עניינו של המבקש נמנה על המקרים בהם חלה הלכת שטיינמץ. זאת באשר, בעוד בעניין שטיינמץ, נרשם המשכון על זכויות הקונים בדירה גרידא, הרי בעניינו של המבקש, נרשם המשכון על כלל הזכויות בדירה – הן זכויות הקונים בדירה והן זכויות המוכרת בדירה.

הדבר אף עולה מפורשות מנוסח סעיף 3 להתחייבות לרישום משכנתא, עליו חתמה המשיבה 2, לפיו: "אנו מסכימים כי כל הזכויות בדירה ישועבדו לטובתכם להבטחת מילוי התחייבויות הלווים בגין ההלוואה, וכי יירשם בקשר לכך משכון עפ"י חוק המשכון, תשכ"ז-1967 אצל רשם המשכונות. התחייבות זו מהווה גם שטר משכון" (והשוו: נוסח סעיף 3 להתחייבות עליה חתם המוכר בפרשת שטיינמץ, לפיה: "אנו מסכימים ש כל זכויות הלווים בדירה

(לרבות על פי כל הסכם איתנו וכל התחייבות שלנו, ואף אם נאמר שם אחרת), ישועבדו לטובתכם להבטחת מילוי התחייבויותיהם בגין ההלוואה").

בנסיבות אלו, בדין קבעו הערכאות קמא כי אין עניינו של המבקש אלא בתחרות בין שני משכונות, בה גובר המשכון שנרשם לטובת המשיב 1, בהיותו קודם בזמן.

ויודגש, עצם רישום המשכון על זכויות הקונה והמשיבה 2 בדירה היה בו כדי להעמיד את המבקש על עובדת קיומו של משכון קודם בזמן ואין למבקש להלין בעניין זה אלא על עצמו.

אף טענת המבקש לעניין ההבדלים במהות הזכויות הממושכנות על פי שטרי המשכון השונים אין בה כדי להועיל, באשר אין טענות ממין זה מצויות בסמכות ראש ההוצאה לפועל.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש ישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב 1 בסך 7,500 ש"ח.