רע"א 2034/21 אסף יניב נ. רחל אמיר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.2.2021 (ע"א 1417-08-20, השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטות ח' קיציס ו- י' רוטנברג ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 18.6.2020 (ת"א 37904-04-16, השופט ר' ארניה ) וכן את בקשתם לצרף ראיה נוספת בערעור.

2.

מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך שנסב על פירוק שיתוף במקרקעין. הצדדים הם בעלים במשותף של מגרש הנמצא ברחוב סוקולוב 3 בראשון לציון (להלן: המגרש ). המבקשים הם בעלי מחצית הזכויות במגרש בחלקו המזרחי (להלן: החלקה המזרחית ) ואילו המשיבים הם בעלי המחצית השנייה של הזכויות במגרש בחלקו המערבי (להלן: החלקה המערבית ). בחלקה המזרחית בנויים שני מבני מגורים המשמשים למגורי המבקשים, ואילו בחלקה המערבית בנוי בית מגורים אחד המשמש למגורי המשיבים. בתווך עובר קיר משותף המחלק את המגרש לאורכו (להלן: הקיר המשותף ).

3.

המשיבים חפצו לבנות על החלקה המערבית בניין מגורים גדול יותר במקום המבנה הקיים. בהתאם, הגישו המשיבים בקשה להיתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בראשון לציון (להלן:

הוועדה המקומית ). לאחר דיון בהתנגדויות ובערר שהגישו המבקשים ניתן למשיבים היתר בנייה המאפשר להם לבנות על החלקה המערבית של המגרש בניין מגורים חדש. עוד קבעה הוועדה המקומית כי מאחר שגגו של אחד המבנים (המבנה הצפוני) הבנוי בשטח החלקה של המבקשים חורג אל תוך חלקתם של המשיבים, הרי שבמסגרת בניית הבניין החדש יהיה צורך להרוס גג זה, או לכל הפחות את חלקו. בהמשך לכך, הורתה הוועדה המקומית על אופן ביצוע הריסת הגג והאיטום המחודש של המבנה.

4.

ביום 19.4.2016 הגישו המשיבים לבית משפט השלום תובענה שעניינה פירוק שיתוף במקרקעין, על מנת שיוכלו לממש את תכניות הבנייה שלהם. ביום 4.4.2017 התבקשה חוות דעת מוקדמת של המפקחת על רישום מקרקעין (להלן: המפקחת ) ביחס לאפשרות לבצע פירוק על דרך רישום המגרש כבית משותף. ביום 2.8.2017 הודיעה המפקחת כי על מנת שתוכל לתת חוות דעת בעניין פירוק השיתוף על הצדדים להגיש תשריט מאושר על-ידי מוסד תכנון, או תשריט המציג "תמונה נאמנה של הבית ודירותיו" בהתאם לתקנה 42(2) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב–2011. ביום 30.8.2017 הורה בית משפט השלום על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך עריכת תשריט לשם רישום המגרש כבית משותף (להלן: המודד ).

5.

ביום 27.11.2017 התקיים דיון נוסף בבית משפט השלום, ובו צוין בין השאר כי הצדדים "רשאים להמציא למודד כל מסמך שיחפצו בו עם העתק שיומצא גם לצד שכנגד". בסופו של הדיון ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים לפיו פירוק השיתוף ייעשה באמצעות רישום המגרש כבית משותף (להלן: פסק הדין הראשון ).

6.

ביום 27.3.2018 מסר המודד חוות דעת מטעמו, שכללה אף תשריט כאמור. מהתשריט עלה, בין השאר, כי הקיר המשותף, ולאחר מכן תוואי המשכו, חוצים את המגרש במרכזו. עוד עלה מהתשריט כי גג ביתם של המבקשים חורג אל תוך חלקת המשיבים בכ-15 סנטימטרים. המבקשים שלא היו שבעי רצון מהתשריט הגישו לבית משפט השלום תשריט אחר, שנערך על-ידי מומחה מטעמם. ביום 1.4.2019 ניתן פסק דין משלים במסגרתו אישר בית משפט השלום את התשריט שהוכן על-ידי המודד – הן לצורך הליך פירוק השיתוף הן לצורך רישום בית משותף – ודחה את טענות המבקשים לגביו (להלן: פסק הדין המשלים ).

7.

ביום 19.5.2019 הגישו המבקשים, שהחל משלב זה לא היו עוד מיוצגים, ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין המשלים. בערעור נטען כי לשם עריכת התשריט השתמש המודד בתשריטים שהוכנו על-ידי המשיבים, אשר אינם משקפים את המצב בפועל. כן טענו המבקשים למשוא פנים מצד המודד.

8.

ביום 23.10.2019 התקיים דיון בערעור והצדדים הסכימו להצעת בית המשפט המחוזי לפיה פסק הדין המשלים של בית משפט השלום יבוטל, ובהתאם תבוטל חוות דעתו של המודד. חלף זאת, כך הוסכם, בית המשפט המחוזי ימנה מהנדס שהוא גם אדריכל (להלן: המומחה ) לצורך מתן פתרון הנדסי אשר יאפשר מימוש של תכניות הבנייה של המשיבים תוך שמירה על מצבו הקיים של הגג. הסכמה זו של הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין ( ע"א 58343-04-19, השופטת ו' פלאוט ) .

9.

ביום 19.12.2019 מסר המומחה את חוות דעתו ובה קבע כי אינו מוצא "כל דופי" בתשריט שערך המודד. אשר לחדירה של גג המבנה לחלקת המשיבים, המומחה קבע כי חריגה זו היא תוצאה של היתר שניתן למבקשים באופן שגוי בשנת 1953. המומחה הוסיף כי בהתחשב בגילו של המבנה הפתרון העדיף הוא החלפת הגג, אך פתרון חלופי עשוי להיות הסרה של בליטת הגג והקמת מרזב במקומה. עוד נקבע בחוות הדעת, כי במבנה נוסף של המבקשים המצוי בחלקה (המבנה הדרומי) קיימות גם כן בליטות של חלון ושל מרזב החודרות לחלקת המשיבים, אשר לא ניתן לבנות את הבניין החדש מבלי להסירן.

10.

גם הפעם העלו המבקשים טענות שונות כנגד חוות דעת המומחה. טענתם המרכזית הייתה כי בהסכם הדיוני שנערך בין הצדדים נקבע שהמומחה ימונה לצורך מציאת פתרון לבניית הבניין החדש תוך שמירה על מצבו הקיים של גג המבנה הצפוני. לכן, כך נטען, היה על המומחה לתת חוות דעת המאפשרת שמירה על קיומו של הגג כפי שהוא. לדידם של המבקשים, חוות דעתו של המומחה אשר ממליצה על החלפת הגג או הסרת הבליטה החודרת לחלקת המשיבים ניתנה תוך חריגה של המומחה מהסמכות שניתנה לו על-ידי בית המשפט המחוזי, בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים.

11.

ביום 18.6.2020 נתן בית משפט השלום פסק דין נוסף שבו אימץ את חוות דעת המומחה (להלן: פסק הדין השני ). בית משפט השלום הבהיר כי על המומחה מוטל היה ליתן פתרון המאפשר את בניית הבניין תוך צמצום הפגיעה בגג המבנה של המבקשים, ככל הניתן, וכך עשה. בהקשר זה, בית משפט השלום הדגיש כי בהתאם לעמדת המומחה ניתן להסיר את החלק ה"עודף" של הגג מבלי לפגוע בגג כולו. בית משפט השלום סיכם וקבע כי "הנתבעים מבקשים להיבנות מפלישה של נכסיהם אל מעבר לקו הגבול, ובכך למנוע מהתובעים [המשיבים – ד' ב' א'] הקמת בניין בחלקה המערבית אשר בנייתו הותרה להם כדין".

12.

ביום 2.8.2020 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין השני לבית המשפט המחוזי. בערעור שבו המבקשים על טענותיהם נגד חוות דעתו של המומחה. בין השאר שבו המבקשים וטענו כי חוות דעתו של המומחה חורגת מהסמכות שניתנה לו בהסכמת הצדדים. המבקשים ביקשו לצרף כראיה נוספת בערעור את עדותה של המשיבה 4 בהליך אחר המתנהל בין הצדדים, במסגרתה העידה כי סבתה חתמה על הבקשה להיתר בנייה שהוגשה בשנת 1952 בקשר למבנה של המבקשים, ואשר בהתאם לשרטוט שצורף אליה נבנה הגג.

13.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) בקבעו כי בית משפט השלום פירש כהלכה את הסכמת הצדדים בעניין מינוי המומחה והסמכויות שהוקנו לו. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא שותף למסקנתו של בית משפט השלום לפיה המבקשים מונעים מהמשיבים את מימוש זכויותיהם הקנייניות ללא הצדקה. בית המשפט המחוזי דחה גם את הבקשה להוספת ראיה מאחר שלא הונחה תשתית לטענה שלא ניתן היה להציגה קודם לכן.

14.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בד בבד עמה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצועם של הליכי פירוק השיתוף ומינוי כונס הנכסים עד להחלטה בבקשה לגופה. כמו כן המבקשים שבו והגישו גם כעת את הבקשה להוספת ראיה.

15.

המבקשים טוענים כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור מאחר שזו מעלה שאלות כלליות בעלות השלכות רוחב. בהקשר זה נטען כי סעיף 42 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שעניינו פירוק מקרקעין באמצעות רישומם כבית משותף, אינו מאפשר הריסה או שינוי של בית שנבנה בהיתר, אלא רק רישום של הרכוש הקיים. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי נגרם להם עיוות דין חמור בשל כך שנדחה התשריט שהכין המומחה מטעמם. לבסוף, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא קיבל את בקשתם להוספת ראיה, משום שזו לא הייתה ברשותם בשלבים קודמים.

16.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה כי דין הערעור להידחות אף מבלי לקבל את תשובת המשיבים, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". חרף ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשתם נופך עקרוני מצאתי כי הבקשה נטועה כל כולה בעניינם הפרטני. כמו כן לא השתכנעתי כי יהיה בדחייתה כדי לגרום עיוות דין. פסיקותיהן של הערכאות הקודמות התבססו על קביעות עובדתיות מובהקות, הן ביחס להסכמת הצדדים והן ביחס לממצאי חוות הדעת של המומחים. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קמה הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

17.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות. ממילא נדחות גם הבקשה לעיכוב ביצוע הכרוכה בה והבקשה להוספת ראיה. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.