רע"א 2035/05 שאולי נאחוסי (נחום) נ. שולמית סתיו

א.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דותן) בבר"ע 2155/04 מיום 13.2.05, לפיו בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (השופטת וינבאום וולצקי) ליתן למבקש רשות להתגונן, נדונה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. הערעור נתקבל חלקית (ראו להלן). באותו פסק דין נדחתה (בר"ע 1396/04) בקשת המבקש לרשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת אלמגור) בקשר להחלטת רשמת בית משפט השלום (הרשמת גזית) לעניין עיקול. אדרש כאן לחלקו של פסק הדין העוסק בבר"ע 2155/04, שבו מתמקדת בקשת רשות הערעור. לבקשת רשות הערעור צורפה בקשה לעיכוב ביצוע, ולחילופין הארכת מועד להפקדת סך השווה ל-50,000 דולר ארה"ב שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ב.הרקע בתמצית הוא, כי המבקש והמשיבה הם בעלי מניות בחברת שעת שין בע"מ, מפעילת מסעדה בשטח תחנת הדלק בבנימינה. התחנה היא בבעלות המשיבה, ובכלל זה המבנה בו פועלת המסעדה. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות שונות, עד שלבסוף פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה לפירוקה של החברה. בית המשפט הורה למנות מעריך לחברה, ועל יסוד הערכתו לקיים התמחרות בין הצדדים במסגרתה ירכוש צד אחד את מניותיו של הצד האחר. בתאריך 19.6.03 חתמו הצדדים על מסמך הקובע את נוהל ההתמחרות.

המשיבה סברה, כי המבקש אינו עומד בנקבע בנוהל ההתמחרות והגישה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל אביב לאכיפתו של ההסכם. בתצהירו, התומך בבקשת הרשות להתגונן, טען המבקש כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב קיצוני בקיום הליך ההתמחרות, בכך שעשתה כל שביכולתה לסיכולו על ידי סירובה המתמשך לחתום על שיקים שמשכה החברה, דבר שגרם לחברה - כנטען - נזק. כן הגישה, כנטען, תלונה כוזבת למשטרה, שכתוצאה ממנה נעצר המבקש ושוחרר בתנאים מגבילים בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו, בעבירה של קשירת קשר והסתה. לימים בוטל כתב האישום.

ג.בהחלטתו מיום 9.5.04 בבש"א 183496/03 החליט בית משפט השלום (השופטת ווינבאום-וולצקי) לקבל את בקשת הרשות להתגונן, שכן סבר כי טענת המבקש שהמשיבה נהגה בחוסר תום לב לא נסתרה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי, לאחר שקיבל תגובת המבקש וקיים דיון, החליט ליתן למשיבה רשות ערעור ולדון בערעור כאילו הוגשה על פיו הרשות שניתנה, קיבל את הערעור באופן חלקי והתנה את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום של 50,000 דולר על פי שווים בשקלים ביום ההפקדה בקופת בית המשפט או ערבות בנקאית בסכום זה.

ד.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. טענתו המרכזית היא, כי בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשת רשות הערעור, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנות 407 ו-410), כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, אך זאת מבלי לקבל את הסכמת הצדדים ומבלי שניתנה למבקש הזדמנות להביע התנגדותו לדיון בבקשת המשיבה בדרך זו כמצוות תקנה 410. בכך נפגעה, כנטען, זכותו כי יהא לו יומו בפני בית המשפט. כן טוען הוא, כי נתגלו לו עובדות חדשות ומהותיות טרם מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. הוגשה על ידי המבקש - כאמור - גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שעוכב לפני כן על ידי עד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה אליו לעיכוב ביצוע, ונדחתה ביום 20.3.05.

ה.(1) אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור. אין המדובר בנושא המעורר שאלה משפטית שמעבר למחלוקות שבין הצדדים, ולפיכך אין הוא מאותם תיקים שלגביהם עשויה להינתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אף לעיצומם של דברים, נתתי ליבי לטענה כי בית המשפט המחוזי נהג בניגוד לאמור בתקנות 407 ו-410, ולא אוכל לקבלה. בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי (ברע"א 2155/04) על ידי המשיבה ביום 5.7.04, ביקשה היא, ברישא ובסיפא, לראות בבקשת רשות הערעור - ערעור. השופטת דותן איפשרה למבקש להגיב על הבקשה בתוך 15 יום (החלטה בדיון מיום 14.12.04, שנאמר בה באופן רחב "ב"כ המשיב (המבקש כיום - א"ר) רשאי להגיב על האמור בבקשה בתוך 15 יום מהיום"); דהיינו, למבקש ניתנה הזדמנות להתמודד עם טענות המשיבה, ובכלל זה יכול היה להביע התנגדות לדיון בבקשת רשות הערעור כערעור. ועוד, יכול היה לעשות כן אף בדיון מיום 10.1.05. משבחר שלא לילך בדרך זו, חוששני כי אין לו להלין בנסיבות אלא על עצמו.

(2) אוסיף מעבר לצורך את שני אלה: ראשית, כדרך מתדיינים, מנסה המבקש כל דרך משפטית להגיע ליעדו. ואולם, בסופו של יום עלינו לבחון אם במהות ניתנה לו האפשרות להתמודד עם טענות המשיבה בבקשתה לרשות ערעור, גם אם לא נעשה שימוש "פורמלי" בלשון תקנה 410; תשובתי במקרה דנן חיובית. על פי תקנה 410 בידי בית המשפט לדון בבקשה כערעור לאחר שניתנה לבעל הדין הזדמנות להביע התנגדותו, וההזדמנות אכן ניתנה. לפיכך גם לא נגרם עוול. סדרי הדין באים לאזן בין אינטרסים שונים המתנגשים ביניהם, וכמובן הפעלתם צריכה להיעשות באורח רציונלי והוגן.

שנית, אציין כי בבית משפט זה מצוי בשימוש השופטים נוסח החלטה מועיל בבקשות רשות ערעור המצריכות תשובה, אשר כולל התייחסות לתקנות 410 ויש בו כדי למנוע אי הבנות. יש מקום שבתי משפט העוסקים בבקשות רשות ערעור ישקלו לאמצו, אלא אם הדבר כבר נעשה. כאמור, עם זאת, איני סבור שנפלה אי הבנה בענייננו, וניתנה ההזדמנות - פעמיים - להתייחסות לכל הנחוץ.

(3) נקודת המחלוקת בין הצדדים לעת הזאת היא, הפקדת 50,000 דולר על פי שווים בשקלים בקופת בית המשפט קמא כפי שנפסק. כאמור, איני רואה מקום להיעתר לבקשה לרשות ערעור, וממילא איני נעתר גם לבקשה לעיכוב ביצוע.