רע"א 2035/17 רן מירום נ. השקמה אן. ג'י. אן תקשורת בינלאומית 015

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רת"ק 1145-01-17, כבוד השופטת א' כהן ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה (ת"ק 42665-01-16, כבוד השופטת הבכירה א' מני-גור ), שדחה את תביעת המבקש לפיצוי בגין מסרונים שנשלחו לו, לטענתו, בניגוד לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: ה חוק ).

בבקשה זו המבקש טוען כי המשיבה מהווה "מפרסם", כהגדרתו בסעיף 30א לחוק. זאת, מכיוון שלמשיבה אין רשיון ספציפי המתיר לה לשגר מסרונים, ולפי המבקש, לא ניתן להסתפק ברשיון כללי כדי להיכנס בגדרי החריג להגדרה החוקית של "מפרסם". המבקש אף ביקש לצרף אסמכתא בעניין זה, שלא הוגשה בהליכים הקודמים.

2.

אינני מביע עמדה באשר למצב המשפטי בדבר סוג הרשיון הנדרש כדי להיכנס בגדרי החריג להגדרת המפרסם. שאלה זו אינה בהכרח פשוטה, וכדי להשיב עליה יהיה צורך לתת את הדעת לתכליות החוק, בדגש על תכלית צמצום תופעת הספאם ( ראו לדוגמא: רע"א 2904/14 זיו גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ

(27.7.14)). בהקשר זה, אף אין לשלול את האפשרות, ואינני מביע כל עמדה, כי שניים עשויים לבצע יחדיו את מלאכת הפרסום, כהגדרתה בחוק.

ואולם, אנו מצויים בדיון בגלגול שלישי, ויש לבחון את טיב הראיות שהיו מונחות בפני הערכאה הדיונית. אין מקום להתמקד בשלב זה בטענות ובראיות חדשות שהמבקש מעוניין להוסיף בבקשת רשות הערעור. בהקשר זה, יושם אל לב כי בית המשפט לתביעות קטנות ציין כי הטענות שהעלה המבקש במסגרת כתב התביעה מטעמו לא היו בהירות. אף הראיות שהוצגו היו "חלקיות ובלתי שלמות", ולא אפשרו לקבוע מסמרות בדבר היקף הרשיון שקיבלה המשיבה. בית המשפט המחוזי דחה גם כן את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, בקובעו כי לא נפלה טעות בהחלטת הערכאה הדיונית בהתאם לראיות שהונחו בפניה. אם כן, ברי כי ישנו פער ברור וניכר בין הטענות והראיות שהניח המבקש בפני ערכאות קמא, לבין הטענות והראיות שמבקשות להתברר במסגרת הליך זה.

ואדגיש. ייתכן כי במישור הכללי הסוגיה העולה בבקשה עשויה לעורר שאלה משפטית. בבית המשפט לתביעות קטנות מתנהלות תביעות חשובות, שמעוררות שאלות הראויות לדיון. אף אין להתעלם מן האופי הלא-פרוצדוראלי שמאפיין את בית המשפט האמור. עם זאת, לא השתכנעתי כי נפלה טעות בפסק דינה של הערכאה דיונית, על סמך החומר שהוצג בפניה. מעיון בבקשה המונחת בפניי מתבהר כי המבקש מעוניין בהזדמנות נוספת לטעון טענות חדשות במסגרת תביעתו. לא הונח הסבר מניח את הדעת לסיבה שבגינה לא נטענו הטענות האמורות בפני בית המשפט לתביעות קטנות, ותעיד על כך הבקשה לצירוף אסמכתא שהוגשה במסגרת בקשה זו.

3.

לנוכח זאת, אין מקום להיעתר לבקשה לרשות ערעור, והיא נדחית בזאת מהטעמים שצוינו. הנני מורה גם על דחיית הבקשות הנוספות מטעם המבקש שהוגשו במסגרת בקשת רשות הערעור: הבקשה שכותרתה "בקשה להוספת אסמכתא (ולחלופין – ראיה)", וכן הבקשה להשיב לתגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור. אין צו להוצאות.