פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
206/11
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
דוד סגל
נ ג ד
המשיבה:
מסעי בני ישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.12.10 ברע"א 26942-10-10 שניתן על ידי כבוד
השופט ר' יעקובי
בשם המבקש:
עו"ד מרדכי בייץ
החלטה
1.
המבקש עותר להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 26942-10-10 כבוד השופט ר' יעקובי) לפיו נדחה ערעורו על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת.א. 4066/09 כבוד השופט א' דראל). המשיבה הגישה תביעה נגד המבקש בהליך של סדר דין מקוצר בו עתרה לפינוי וסילוק ידו מהמקרקעין ברחוב אפשטיין 5 בירושלים (חלקה 43 גוש 30343). לטענתה היא הבעלים של המקרקעין ואילו המבקש פלש שלא כדין למקרקעין. המבקש הגיש בקשה למתן רשות להתגונן במספר עילות. בית משפט השלום נעתר לבקשתו באופן חלקי וניתנה לו אפשרות להתגונן רק בטענה אחת והיא האם הוקנתה לו הזכות להחזיק במקרקעין עד להשלמת הבנייה אם לאו. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וביקש לאפשר לו להתגונן גם מכוח טענות נוספות. בית המשפט המחוזי לא מצא
טעות במסקנה האמורה ודחה את הערעור מכח סמכותו לפי תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ,
התשמ"ד-1984.
מכאן
הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.
לטענת המבקש הבקשה מעלה שאלות עקרוניות שראויות לדיון בגלגול שלישי. כך למשל יש לדון בשאלה האם ייתכן כי שותף יפנה את שותפו מן המקרקעין ,
כאשר ברי כי לאחרון זכויות במקרקעין. לדברי המבקש יש ביסוס לטענותיו בפסק בוררות אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי (ה"פ 8354/09). פסק הבוררות הקנה
זכויות העומדות לו גם נגד תביעת הפינוי נשוא הבקשה. המבקש תמה הכיצד ניתן לו רשות ערעור אך מנגד הערעור נדחה לפי תקנה 460 (ב) לתקסד"א ללא נימוקים מפורטים. לטענתו לשון התקנה האמורה ותכליתה מובילים למסקנה כי לא היה מקום לדחות ערעורו באופן האמור. עוד נטען כי לא היה מקום לדחות את טענתיו בנושא פסק הבורר מכח טענת השיהוי בעוד זו כלל לא נטענה על ידי המשיבה. על פי קו זה , אם בית המשפט היה מסתמך על פסק הבורר במלואו הוא היה מגיע למסקנה כי נסח הטאבו כלל אינו משקף את מצב הזכויות בנכס ומכאן שהייתה נשמטת עילת התביעה בסדר דין מקוצר. עוד הוסיף המבקש כי פסק הבורר מונע מבית המשפט את הסמכות לדון בתביעת הפינוי.
2.
בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור ,
מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית , החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי בטענות המבקש סוגיה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. בית משפט השלום הוציא מתחת ידו פסק דין מפורט ומנומק הנותן מענה לטענות המבקש. מכאן צדק בית משפט המחוזי משדחה את הערעור לפי תקנה 460 (ב) לתקסד"א. בית משפט השלום לא התעלם מפסק הבורר אלא אף נתן תוקף לקביעותיו ובכלל זאת הקביעה כי למבקש אין זכויות בנכס. יצוין כי בית המשפט השלום לא התעלם משאלת הסמכות וקבע ובצדק כי פסק הבורר לא חוסם את המשיבה מלממש את זכויותיה בפנייה לערכאות. אף לא מצאתי דופי במסקנה כי אין להזדקק לטענות המבקש שהועלו רק בשלב הסיכומים. צודק המבקש כי על פני הדברים השילוב שבין מתן רשות ערעור ודחיית הערעור לפי תקנה 460 (ב) לתקסד"א מעורר קושי מבחינה דיונית אם כי לא במישור הפורמאלי. אולם התקנות אינן אוסרות על שילוב שכזה. אמנם ,
דחיית הערעור לפי תקנה 460 (ב) יכול ללמד שלא היה מקום ליתן רשות ערעור.
כך או כך ,
אין צורך לקבוע מסמרות בנדון מהטעם הבא. הסיבה לכך שבית המשפט המחוזי כתב כי הערעור נדחה לפי תקנה 460 (ב) לתקסד"א ,
אך הוא הוסיף הבהרה שהתייחסה באופן ראוי למקרה ובכך נימק את מסקנתו לגופו של עניין.
3.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום
,
יא'
באדר ב' תשע"א (17.3.11).
ש ו פ ט