רע"א 2061/14 דגנית קדרון נ. זוהר שגית ואח'

1.

מונחת לפני בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו מיום 6.3.2014 (עש"א 55119-02-14, כב' השופטת י' שיצר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק-דינו של המפקח על לשכת רשום המקרקעין מיום 22.1.2014 (494/12, כב' המפקח

א' סילברמן ). זאת במסגרת ערעור שהוגש על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי.

2.

בפסק-הדין של המפקח התקבלה תביעת המשיבים על-פי חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 (להלן: חוק החיזוק ) ביחס לתכנית תמ"א 38 לבית משותף שבבעלות הצדדים. המשיבים הינם הרוב המכריע מתוך בעלי הדירות בבניין, כשהמבקשים מהווים רק 6% מתוכם. על-פי סעיף 5 לחוק החיזוק קבע המפקח שזכותם של המבקשים לבצע את עבודות הבנייה הרלוונטיות, וכמו כן לקבוע את דרך ההתקשרות לביצוע העבודות. נוסף על הקביעה העקרונית לפיה יכול הרוב, בנסיבות המתאימות, לכפות את דעתו על המיעוט, עבר המפקח על כל טענות המבקשים ולא מצא בהן עילה להתערבות.

בקשת המבקשים למפקח לעיכוב ביצוע פסק-הדין למשך ימים ספורים התקבלה, בנימוק שמדובר באורכה קצרה בלבד, "על אף העדרם של סיכויי ערעור". המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 26.2.2014, וביום 6.3.2014 נדחתה בקשתם לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים לא העלו כל הצעה קונקרטית שיש בה תנאים טובים יותר מאלה שהחליטו עליהם רוב הדיירים, ולכן לא מצא מקום לקבל את הבקשה. אף ביחס למאזן הנוחות קבע בית המשפט כי המאזן נוטה לטובת המבקשים. מכאן הבקשה שלפני.

3.

השיקולים הקובעים את גורלה של בקשה לעיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות שבין הצדדים. עיינתי בבקשה ובתגובה על צרופותיהן, ועולה מתוכן כי על פני הדברים סיכויי הערעור אינם גבוהים דיים כדי להצדיק מתן עיכוב ביצוע.

מבלי לקבוע מסמרות, פסק-דינו של המפקח ענייני ומנומק היטב. הוא כולל התייחסות פרטנית למקרה ולסמכותו להחליט בנדון בהתקיים הרוב הנדרש. עוד ציין המפקח כי אין לקבוע שהמבקשים פעלו בחוסר תום לב. יודגש שוב ביחס לסיכויי הערעור שזוהי בדיקה ראשונית במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע – הא, ותו לא .

באשר למאזן הנוחות, יש להדגיש שהסיכון שעליו מצביעים המבקשים הוא בעיקרו סיכון כלכלי. מדובר בהרחבת הבניין ופיתוחו, ולא בהריסתו. ההסכם כולל מנגנוני הגנה שונים שנועדו להגן על אפשרות של הפסד שייגרם לדיירים. המבקשים טוענים שאין במנגנונים אלה די. ואולם, לאחר שההסכם אושר על-ידי המפקח (בכפוף לתנאי שהוסיף המפקח של הגדלת סכום הערבות הבנקאית ל- 300,000 ש"ח), כולל התייחסות לטענה הספציפית של חולשת ההגנה, אין בטענה זו כדי להטות את הכף לטובת המבקשים. נגד המבקשים עומדת זכותם של המשיבים ליהנות מפסק-הדין שניתן לטובתם. אין להתעלם מכך שמדובר בזכויות קנייניות עליהן עמלו המשיבים משך למעלה משלוש שנים, כאשר חלק משמעותי של השיהוי נגרם כתוצאה מהתנגדות המבקשים. בנסיבות אלו, הרי שגם מאזן הנוחות אינו נוטה דווקא לצד המבקשים.

לשיקולים אלו יש להוסיף כי הלכה היא שאין דרכה של ערכאה זו להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הערעורית אשר בפניה מתנהל הערעור העיקרי, אלא בהתקיים נימוק שמצדיק התערבות כאמור – וכזה לא מצאתי.

4.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד המשיבים בסך 8,000 ש"ח.