רע"א 2067/00 מודולוס בע"מ נ. קראמוס כרמל בע"מ

1.כנגד המבקשת וכנגד המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הוגשה, בבית המשפט המחוזי בחיפה, תובענה כספית על ידי בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק). בכתב תביעתו טען הבנק, כי הוא אוחז בשיקים בסכום של כ2,600,000- ש"ח, שמשכה המבקשת מחשבונה לפקודת המשיבה, ואשר הוסבו לפקודתו. לטענת הבנק, משביקש לפרוע שיקים אלה, התברר לו כי המבקשת הורתה על ביטולם, ומכאן תביעתו.

המבקשת, מצידה, כפרה בתובענה מכל וכול. לטענתה, נמסרו השיקים למשיבה כתשלום מראש עבור שכירת מבנה למשך מספר שנים. אולם, כך מוסיפה המבקשת וטוענת, בשלב כלשהוא הוסכם בין המבקשת לבין המשיבה על סיום השכירות, והמשיבה התחייבה להשיב למבקשת את יתרת השיקים שנותרו בידיה. שיקים אלה, כך טוענת המבקשת, לא הושבו לידיה, אלא הוסבו לטובת הבנק, והם שעומדים בבסיס תובענתו.

על רקע האמור, הגישה המבקשת כנגד המשיבה, וכנגד בעלי מניותיה במועדים הרלבנטיים (המשיבים 2-9), הודעת צד ג', לתשלום כל סכום שהיא תחויב לשלם לבנק בגין פרעון השיקים. בד בבד, הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקול זמני, בגובה סכום תביעת הבנק, על כספים שאמורים המשיבים לקבל בתמורה למכירת אחזקותיהם בקבוצת חברות מסוימת.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ב. בר-זיו) דחה את בקשת העיקול. בהחלטתו עמד בית המשפט על האיזון הנדרש, במסגרת תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, בין זכותו של מבקש העיקול לבין זכות בעל הקניין. בית המשפט הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין גוברת זכות הקניין, שכן המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצועו של פסק הדין. "הטענה בתצהיר כי אין למשיבים איתנות פיננסית", כך נקבע, "אין בה כשלעצמה כדי להצביע על הכבדה בביצוע פסק הדין".

כנגד החלטה זו עותרת המבקשת כי תנתן לה רשות ערעור.

3.לאחר שבחנתי בעיון את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

בית המשפט המחוזי שקל את הראיות שהובאו בפניו, ובא לכלל מסקנה כי המבקשת לא עמדה בתנאי תקנה 360, לאמור: המבקשת לא הוכיחה כנדרש כי "אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין". הבקשה שלפני, כך נראה, מכוונת כנגד המסקנה העובדתית אליה הגיע בית משפט קמא. לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב, בנסיבות הענין, בשקול דעתה של הערכאה המבררת.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים 2-10 בסך 5,000 ש"ח.