רע"א 2108/19 א.ב פסגות טבריה בע"מ נ. ע.ר צים שיווק ישיר בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.3.2019

בה"פ 32946-02-19 (השופט י' אברהם ) , שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני.

2 .

ביום 26.10.2017 נחתם חוזה מכר בין ע.ר. צים שיווק בע"מ (להלן: צים ) לבין המבקשים. במסגרת החוזה סוכם, כי המבקשים ירכשו מאת צים מקרקעין (גוש 15051, חלקה 48) בעיר טבריה (להלן: הנכס ) בסכום של 8,000,000 ₪, ובתנאים שנקבעו בחוזה. בשלב מסויים נתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר ליישומו של החוזה, וצים הגישה תובענה לבית משפט השלום בטבריה (ת"א 22579-11-18). בתביעתה ביקשה צים, בין היתר, כי בית המשפט יורה על ביטול החוזה שנכרת בינה לבין המבקשים. בדיון שהתקיים ביום 18.11.2018, הגיעו הצדדים להסכם פשרה. במסגרתו נקבע, כי חוזה המכר ימשיך לעמוד בתוקפו, בכפוף לתשלומים שישולמו על-ידי המבקשים, במועדים שצוינו בהסכם הפשרה. הודגש, כי מועדים אלו יחליפו את מסגרת הזמנים שנקבעה בחוזה המקורי, וכי "איחור של שלושה ימים לא יחשב כהפרה על פי הסכם זה" . עוד סיכמו ביניהם הצדדים, כי "יתר תנאי ההסכם יעמדו בעינם בכפוף לשינויים המחויבים על פי הסכם זה" . בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

3.

על-פי הסכם הפשרה התחייבו המבקשים להעביר לצים סכום ראשוני של 2,000,000 ₪ (להלן: הסכום הראשוני ) עד יום 18.12.2018. משחלף המועד הזה והסכום הראשוני – לא הועבר במלואו, פנתה צים ביום 23.12.2018 לנציג המבקשים, והודיעה: "הנכם מתבקשים להעביר, עוד היום, אישור העברה על סך שני מיליון ₪, ככל שלא תעשו כן, מרשתי תראה בכך, הפרה יסודית של הוראות פסק הדין, על כל הכרוך והמשתמע מכך" . חרף זאת, לא הועבר תשלום באותו יום, וביום 24.12.2018 הודיעה צים על ביטול הסכם הפשרה. בהמשך להודעת הביטול, דיווח בא-כוחה של צים לרשויות המס על ביטול הסכם הפשרה, וביום 6.1.2019 ביטל את הערת האזהרה שהיתה רשומה לטובת המבקשים. רק ביום 1.1.2019 העבירו המבקשים את מלוא הסכום הראשוני לצים.

4.

לצד ההתרחשויות שתוארו עד כה, התקשרו צים וחברת מאיר קבבצ'י ובניו אחזקות בע"מ (להלן: קבבצ'י ) בחוזה למכירת הנכס, תמורת סכום של 7,500,000 ₪; וביום 10.12.2018 חתמו הצדדים ביניהם על חוזה מכר. בחוזה נכלל תנאי מתלה, שלפיו קיום החוזה מותנה בביטול הסכם הפשרה שנכרת בין צים לבין המבקשים. משנודע להם הדבר, הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בנצרת, ובמסגרתה ביקשו להורות כי הסכם הפשרה שנכרת בינם לבין צים עודנו בתוקף. לעמדתם, העיכוב בהעברת התשלום הראשוני לצים, אינו 'הפרה יסודית', וממילא אין בכוחו להביא לביטול הסכם הפשרה. לדידם, הסכם הפשרה לא הגדיר 'הפרה יסודית', אלא 'הפרה' בלבד, ולפיכך יש לפנות להגדרת 'הפרה יסודית' בחוזה המקורי. בחוזה המקורי נקבע, כי איחור שלמעלה מ-14 ימים יחשב כ'הפרה יסודית', ומשכך הסכם הפשרה מוסיף לעמוד בתוקף, שכן חלפו 14 ימים, ולא עוד.

5.

לצד המרצת הפתיחה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני אשר ימנע מאת צים לבצע עסקה נוגדת, דיספוזיציה, או כל שינוי זכויות בנכס. ביום 19.2.2019 התקיים דיון במעמד צד אחד, בבית המשפט המחוזי, ולזכות המבקשים ניתן צו מניעה זמני. ביום 19.3.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים, ובסופו הורה בית המשפט על ביטול צו המניעה הזמני.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.3.2019 נקבע כאמור, כי צו המניעה הזמני – בטל. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהעברת התשלום הראשוני על-ידי המבקשים, איחרה לבוא. האיחור היווה הפרה מהותית של הסכם הפשרה, ואיפשר לבטלו, שכן כידוע, "אי תשלום תמורה בעסקה חוזית מסחרית כבמקרה דנן, תוך המועדים שהוסכמו, תיחשב כהפרה מהותית של ההסכם, המזכה בביטולו" . בית המשפט דחה את פרשנות המבקשים, שלפיה הפרה יסודית הוגדרה בחוזה המקורי בלבד, ולא בהסכמות שבין הצדדים. "הסכם הפשרה מתקן ומשנה את ההסכם המקורי הן במועדי התשלום והן בתקופה שלא תיחשב כהפרה" . בית המשפט ביסס את מסקנתו-זו הן על הלשון, הן על אומד דעת הצדדים, ולבסוף קבע: "משהגעתי למסקנה זו, אינני יכול לקבל את הטענה של המבקשות לקיומן של ראיות לכאורה להצלחת תביעתן" . בית המשפט נתן דעתו גם על מאזן הנוחות, וכך אמר: "בעוד שהמצב אליו הגיעו הצדדים נובע מהתנהלותן של המבקשות ואי עמידתן בתנאי ההסכם הראשון ואף השני, הרי שמצד המשיבות לא עלה כל חוסר תום לב ולגבי המשיבה מס' 2 [קבבצ'י – נ' ס'] ניתן לומר כי פעלה בתום לב מוחלט. אינני מקבל גם את טענת ב"כ המבקשות, כי חתימת ההסכם בין המשיבות עוד לפני חלוף המועד לקיום התחייבות המבקשות לתשלום 2 מיליון ₪ הנ"ל, יש בו משום חוסר תום לב, זאת משום שההסכם בין המשיבות התייחס בצורה מפורשת לאפשרות שלא יינתן לו תוקף כל עוד עומדות המבקשות או תעמודנה בהתחייבותן ותשלמנה את התשלומים כפי שנקבע בהסכם הפשרה" .

מכאן הבקשה שלפנַי.

7.

המבקשים טוענים, כי על-פי הסכמות שגובשו בין הצדדים, רק איחור של למעלה מ-14 ימים יחשב כ'הפרה יסודית'. בהסכם הפשרה נקבע אמנם, כי איחור שלמעלה מ-3 ימים בתשלום יהווה 'הפרה', אולם יש לדוק: 'הפרה', ולא 'הפרה יסודית'. עוד מוסיפים המבקשים, כי בחוזה נקבע במפורש שעובר למחיקת הערת אזהרה על-ידי מי מהצדדים, עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים: שליחת הודעה בדבר ביטול החוזה, בדואר רשום; השבת התמורה ששולמה עד כה. בענייננו טוענים המבקשים, כי צים לא מילאה אף לא אחרי אחד מן התנאים בטרם מחקה את הערת האזהרה. עוד הם מוסיפים, כי צים התקשרה בעסקה נוגדת למכירת הנכס ורשמה הערת אזהרה בהתאם, כבר ביום 10.12.2018, ימים רבים בטרם הגיע מועד התשלום הראשוני. לבסוף טוענים המבקשים, כי אם לא ינתן צו מניעה זמני, יגרם להם נזק בלתי הפיך, שכן הזכויות בנכס ירשמו על-שם קבבצ'י, וההליך בבית המשפט המחוזי יתייתר. כמו כן ציינו, כי צים מצדה מחזיקה בידיה סכום של 3,100,000 ₪, שאותו קיבלה מן המבקשים. משכך, לא יגרם לה כל נזק משמעותי אם צו המניעה הזמני – ינתן. צים תוכל לעשות שימוש באותו כסף עובר לסוחר.

8.

צים טוענת בתגובתה, כי הבקשה לצו מניעה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן על אף שהודעת ביטול ההסכם נשלחה למבקשים ביום 24.12.2018, רק ביום 13.2.2019 הוגשה בקשתם לצו מניעה זמני. היא מוסיפה, כי האיחור בתשלום מהווה 'הפרה יסודית' שמובילה לבטלותו של הסכם הפשרה. לעמדתה, איחור זה, כמו גם איחורים קודמים של המבקשים, נובעים מאי-יכולתם לעמוד בסכום הכסף שעליו סוכם. צים מרחיבה בתיאור השתלשלות העניינים ומראה, כי לאורך הדרך לא דייקו המבקשים בלשונם. כך למשל, טענו שהכסף כבר הועבר לחשבונה של צים, בעוד שלמעשה הוא הועבר זמן רב לאחר מכן. קבבצ'י מסרה בתגובתה, כי פעלה לאורך כל הדרך בתום לב, ובכל יום שעובר והעסקה אינה ממומשת – נגרמים לה נזקים ממשיים. היא הרחיבה בעניין חוסר נקיון כפיהם של המבקשים אשר צירפו תצהירים שונים לבקשה בבית המשפט המחוזי מזה, ולבקשה שלפנינו מזה.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובתשובות המשיבים על נספחיהן, ושקלתי את הטענות מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. " נקודת המוצא בכל הנוגע לבקשת רשות ערעור על סעד זמני היא כי שיקול הדעת של הערכאה הדיונית הוא רחב, ובהתאמה מצטמצם שיקול הדעת של ערכאת הערעור" (רע"א 8837/15 מוניות קו 51 בע"מ נ' טקסי המרכז בע"מ , פסקה 11 (10.4.2016)). בית המשפט המחוזי פרשׂ יריעה רחבה, במסגרתה תיאר את השתלשלות העניינים בתיק מעת שנרקם הסכם הפשרה, ועוד קודם לכן. לאחר שבחן את מכלול טענות הצדדים, העובדתיות והמשפטיות גם יחד – הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה לפיה סיכויי המרצת הפתיחה להתקבל – נמוכים. מבלי לטעת מסמרות, דעתי קרובה לדעתו. חוזים יש לקיים. יש להקפיד למלא אחר הוראותיהם, יש לעמוד במועדים הנקובים בהם. חוזה המכר שבין הצדדים נתקל בקשיים כבר מראשיתו. הצדדים לא הצליחו לגשר על מחלוקות שנתגלעו ביניהם בנוגע ליישומו, והן הובאו לפתחו של בית משפט. משבאו הצדדים לשם, הסכימו 'להחיות' את החוזה, בכפוף לתנאים קפדניים שעליהם סיכמו, ללוח זמנים נוקשה. המבקשים לא הראו לכאורה רצינות מספקת, ולא עמדו בסד הזמנים שנקבע. צים לא נדרשה להמתין, לתת הזדמנות נוספת, לנקוט במידת הרחמים. עמדה לה הזכות לגבש עסקה חלופית, אשר תבטיח לה ודאות ויציבות. כך אכן עשתה, על-אף שהתמורה שהוצעה לה – פחתה. בהקשר זה אעיר, כי בניגוד לטענה המשתמעת מדברי המבקשים, השבת התמורה לא היוותה תנאי לביטולו של החוזה, אלא למחיקתה של הערת האזהרה בלבד.

10.

בכל הנוגע לסעד המבוקש על-ידי המבקשים בענייננו – הימנעות משינוי זכויות בנכס, אזכיר כי עסקינן במקרקעין שמיועדים למסחר, ולא בדירת מגורים. בהקשר אחר נקבע: "יש הבדל מרכזי בין קרקע המשמשת למגורים לבין קרקע למטרות מסחר והשקעה כספית. במקרה כזה העברת המקרקעין בעין אינה בלתי הפיכה, ומגלמת בתוכה נזק כספי הניתן לפיצוי" ( ע"א 8632/06

בן יעקב נ' מימון (7.1.2007)). דומה, כי בנדון דידן הדברים מקבלים משנה תוקף, שכן על-פי עדותם של המבקשים עצמם, הנכס מושא הבקשה ריק מאין יושב, כשלצורך ישובו ואכלוסו נדרשת השקעה נכבדה. משאלו הם פני הדברים, סבורני, כי בבחינת מאזן הנוחות, נוטה הכף לטובתה של צים.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית; הצו הארעי שניתן ביום 20.3.2019 – מבוטל.

המבקשים ישאו בהוצאותיהן של צים וקבבצ'י, בסך של 10,000 ₪; מחצית לכל אחת מהן.