רע"א 2121/13 ישעיהו חי נ. אריה ימיני

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז - לוד ע"א 23318-10-12 מיום 18.2.2013 (כבוד השופטים מ' נד"ב, י' שינמן וב' טוקובסקי ) ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור וכן בקשה לצירוף מסמך.

1.

המבקש הינו קבלן ומהנדס בניין אשר חתם ביום 20.6.2004 על זיכרון דברים עם המשיב שהינו בעלים של בית מגורים ברחוב הגר"א 25 בנתניה (להלן: זיכרון הדברים ). במקביל, ביום 27.6.2004, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים לפיו התחייב המשיב לכתוב ספר תורה עבור המבקש בתמורה להנחה בגובה 10,000 דולר מהסכום שנקבע בזיכרון הדברים. על פי זיכרון הדברים, היה על המבקש לבצע עבודות שיפוץ תוך מסגרת זמנים שנקבעה מראש, אשר מועד התחלתה נקבע ליום בו יינתן היתר הבנייה. במהלכן של עבודות הבנייה מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון וביום 29.12.2004 שלח המבקש למשיב

מכתב ובו דרש כי יועברו אליו התשלומים המגיעים לו ואף ציין כי הוא שוקל להפסיק את ההתקשרות לעניין כתיבת ספר התורה. ביום 30.12.2004 שלח המשיב למבקש מכתב בו הוא מבטל זיכרון הדברים בטענה כי המבקש מחזיק בכספים של המשיב שלא כדין ואף אינו עומד בקצב הבנייה המוסכם.

2.

המשיב הגיש תביעה כספית לבית משפט השלום בפתח תקווה בגין הפרת החוזה. המבקש הגיש תביעה שכנגד בגין הפרת החוזה לכתיבת ספר תורה. בית המשפט קמא קיבל את רוב הטענות של המשיב וחייב את המבקש בפיצוי המשיב וכן בהשבת תשלומים אשר קיבל כנגד פעולות שלא ביצע. לעניין התביעה שכנגד, פסק בית המשפט קמא כי ההסכם שנערך לכתיבת ספר תורה הינו ברור ותקף ומשלא נכתב ספר התורה בהתאם לחוזה, לא תינתן ההנחה האמורה וכי על המשיב להשיב למבקש את הסכום שלטענתו קיבל לטובת כתיבת הספר. בסופו של דבר נפסק לחובת המבקש סכום של כ- 285,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחה. על פסק דין זה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, שם ניתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: החוק ), בהצעת בית המשפט והסכמת הצדדים, במסגרתו הופחתו 95,000 ₪ מהסכום הכולל שחויב המבקש לשלם בפסק הדין של בית המשפט קמא. יצוין כי בטרם הובא קבלת פסק הדין לידיעתו, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול ההחלטה האמורה. בקשתו נדחתה והודגש כי המבקש נתן הסכמתו לאחר שבית המשפט "הסביר לו את הסיכונים והסיכויים בערעור".

3.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען ראשית כי שגה בית המשפט המחוזי כשהכריז עוד בתחילת הדיון כי אין בכוונתו לדון בקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, שהרי קביעה זו השמיטה את הקרקע מעיקר טענותיו בערעור, המצביעות על סתירות קשות בפסק הדין. בכך, טוען המבקש כי הוא קופח קשות משהחליט בית המשפט בעניינו בלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טיעוניו. לגופו של עניין נטען כי בית המשפט התעלם מהפרת ההסכם מצד המשיב אשר שלח למבקש מכתב המפציר בו להפסיק את העבודה בטרם הגיע מועד סיומה המוסכם. בנוסף מעלה המבקש טענות עובדתיות אשר נוגעות להתקדמות העבודה, לסכום ששולם בפועל ולסתירות בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. לבסוף טוען המבקש כי הופעל עליו לחץ כבד, הן מצד השופטים והן מצד בא-כוחו, לקבל את הצעת בית המשפט המחוזי – לפיה הותרה פסיקת בית המשפט קמא על קנה תוך הפחתת הסכום שנפסק לחובת המבקש –

על אף שדחה את ההצעה פעמיים קודם לכן.

4.

לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות. מדובר בבקשת רשות לערער לערכאה שלישית. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, ציבורית או אחרת, שההכרעה בה חורגת מעניינם של הצדדים להליך הספציפי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) (להלן: הלכת חניון חיפה ). הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות אשר חורגת מעניינם של הצדדים. טענות המבקש כולן תחומות לנסיבות ולעובדות הספציפיות של המקרה הנדון. המבקש אף לא טען במסגרת הבקשה כי קיימת מחלוקת משפטית עקרונית אשר מצדיקה בקשה מסוג זה.

למעלה מן הצורך אציין כי אף לגופו של עניין איני סבורה כי יש מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וזאת משני נימוקים עיקריים. ראשית, המחלוקת דנן הינה מחלוקת עובדתית גרידא ומכאן שמידת ההתערבות של ערכאת ערעור היא נמוכה. בהקשר זה יש להדגיש, בהתייחס לטענות המבקש, כי אין פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בהכרעות עובדתיות של בית המשפט קמא ובוודאי שאין בכך קיפוח של המבקש. שנית, פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן על דרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק, כאמור. הלכה היא כי עילות ההתערבות במסגרת ערעור על פסק דין מסוג זה הן מצומצמות ביותר. בית המשפט הדן בערעור יטה להתערב בפסק דין שניתן על דרך פשרה אך במקרים חריגים של אי סבירות קיצונית במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו (ראו ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה , פ"ד נג(1) 337 (1999); ע"א 2587/98 מידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' ששון

(23.8.99)). על פניו נראה כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי אינה נגועה בחוסר סבירות. כמו כן, מהחומר שבפניי לא עולה כי הופעל על המבקש לחץ בלתי סביר לקבלת ההצעה של בית המשפט.

5.

כאמור, לצד בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר מתייתרת ממילא לאור דחיית בקשת רשות הערעור. כן הוגשה בקשה לצירוף מסמכים. אציין כי גם בהנחה שהבקשה לצירוף מסמכים הייתה מתקבלת, לא היה בכך כדי לשנות את החלטתי בבקשה העיקרית.

הבקשה, אפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.