רע"א 2123/12 מוחמד סמיר חרובי נ. מוחמד מוסטפא אלח'טיב

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' יעקובי) ב רע"א 1570-01-12,

בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מ' פורר) ב ת"א

25437-01-11, שלא ליתן למבקש סעד זמני לפיו ימנע המשיב לפנות את המבקש מהדירה שבה הוא מתגורר.

1.

המבקש מתגורר בשכירות בדירה בעיר העתיקה בירושלים (להלן: הדירה ). בין המשיב לבין הווקף המוסלמי (להלן: הווקף ) קיימת מחלוקת באשר לזכויות הבעלות בדירה. ביום 16.4.08 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רומנוב) את תביעת המשיב לסילוק יד של שוכר אחר, שאינו המבקש, מהדירה (להלן: פסק הדין בעניין הפינוי ). אלא שלאחר מכן פנה הווקף לבית הדין השרעי לשם אשרור כתב ווקף אשר היה ברשותו בקשר לבעלותו בדירה (להלן: כתב הווקף ). בית הדין אישר את תוקפו של כתב הווקף ומנע מהמשיב לתפוס חזקה בנכס, תוך שהורה על ביטול כל הליך שננקט בעבר על ידו בקשר לדירה.

המבקש טוען כי ביום 23.6.10 שכר את הדירה מידי הווקף למשך שנתיים, ושילם את דמי השכירות מראש. לאחר מספר חודשי שכירות נודע לו על קיומו של פסק הדין בעניין הפינוי, וכי מתנהלים הליכים לביצועו בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

2.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה למניעת פינויו מהדירה על ידי המשיב. במסגרת תביעה זו הגיש המבקש בקשה לסעד זמני לשם עיכוב הפינוי מהדירה. ביום 8.12.11 דחה בית המשפט (כבוד השופטת מ' פורר) את הבקשה. בית המשפט קבע כי אף בהתעלם מכך שהמבקש לא היה צד לפסק הדין בעניין הפינוי, הרי שהוא לא הצליח להוכיח את זכותו הלכאורית בדירה. זאת מן הטעם שאין לבית הדין השרעי סמכות עניינית להכריע בזכויות הקנייניות בדירה, וכי אין בית הדין השרעי יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. כמו כן נקבע כי המבקש כשל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לבסוף, נקבע כי המבקש לא היה נקי כפיים, וזאת מאחר שלא גילה לבית המשפט את כל השתלשלות העניינים הרלוונטית לבקשה, לרבות קיומם של הליכים משפטיים עובר להגשת התביעה.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט (כבוד השופט ר' יעקובי) דחה את הבקשה, מן הטעם שלא מצא כי בעניינו של המבקש מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בהחלטה לגבי סעד זמני.

4.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי טעו שתי הערכאות כאשר קבעו כי הוא לא הניח ראשית ראיה לתמיכה בבקשתו לסעד הזמני, שכן הוא הגיש את החלטת בית הדין השרעי הקובעת במפורש שמדובר בדירה השייכת לווקף, וכי המשיב מנוע מתפיסת החזקה בה. לעניין מאזן הנוחות, טוען המבקש כי הוא השקיע בשיפוץ הדירה עשרות אלפי ש"ח, כי הוא מתגורר בה יחד עם בני משפחתו וכי פרט לדירה זו, אין לו ולמשפחתו היכן לחיות, בעוד שהמשיב אינו זקוק לה לשם מגורים, אלא ל"צרכים עסקיים".

5.

המשיב סבור כי דין הבקשה להידחות על הסף ואף לגופה. ראשית, דין הבקשה להידחות על הסף שכן עסקינן ב"גלגול שלישי" של אותו העניין, והמבקש כשל להראות שהבקשה חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. שנית, דינה להידחות על הסף מאחר שהמבקש העלים מעיני בית המשפט את ההליכים המקבילים אשר נוהלו בקשר לדירה, ובמיוחד את הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין בעניין הפינוי. שלישית, דין הבקשה להידחות על הסף מחמת שיהוי רב בהגשתה, שכן היא הוגשה יום אחד בלבד עובר למועד שנקבע לפינויו של המבקש מהדירה. רביעית, דין הבקשה להידחות אף לגופה, שכן החלטת בית הדין השרעי בטלה מעיקרה, וזאת מאחר שהיא ניתנה בהעדר סמכות עניינית. סמכותו העניינית של בית הדין השרעי מצומצמת ליצירת ווקף בלבד, ואין לו סמכות לעסוק בשאלות קנייניות.

באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי זה למעלה מ-10 שנים שהדירה שבבעלותו משמשת אנשים באופן בלתי חוקי, מבלי שהוא זכה ליהנות מפירות השכרתה.

6.

דין הבקשה להידחות על הסף. כידוע, "מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ , פ"ד מז(5) 165, 168 (1993)). במקרה דנן, לא פירט המבקש את כל ההליכים שהתקיימו ביחס לדירה זו, זאת אף לאחר שבקשתו לסעד הזמני בבית משפט השלום נדחתה כאמור בין היתר מהטעם הזה. עיון במערכת "נט-המשפט" מלמד כי המבקש לא פירט שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לעיכוב הפינוי, באותה טענה ממש, וכי על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט השלום אשר נדחה אף הוא. חוסר פירוט זה מקשה על בית המשפט לקבל את ה"תמונה המלאה" לשם קבלת החלטה מושכלת, ואין זה מתפקידו לאתר אינפורמציה רלבנטית אותה אמורים להציג בעלי הדין. זאת ועוד, לא ברור מדוע המבקש השתהה בהגשת הבקשה. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 26.2.12. אף אם ההחלטה הומצאה למבקש רק ביום 6.3.12 כטענתו, עדיין הוגשה הבקשה שבפניי כבקשה "דחופה" רק ביום 13.3.12, וזאת אף מבלי שצוין התאריך שנקבע לפינויו מהדירה. זאת ועוד, מתגובת המשיב עולה כי הבקשה הוגשה יממה אחת בלבד לפני המועד שנקבע לפינויו של המבקש מהדירה.

דין הבקשה להידחות אף לגופה. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות ביניים הנוגעות לסעדים זמניים (רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ , פס' 5 להחלטה (לא פורסמה, 2.4.2009)). זאת, על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 3649/11 עמותת הסתדרות המזרחי הפועל המזרחי נ' עמותת הישיבה הטכנולוגית , פס' 7 להחלטה (לא פורסמה, 25.5.2011)). לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". עיינתי בהחלטתו המפורטת של בית משפט השלום ובהחלטת בית המשפט המחוזי, וקביעותיהם מקובלות עליי. מעבר לכך, ככל שרצה המבקש להשיג על קביעות אלה, ובפרט על הקביעה בעניין חוסר סמכות בית הדין השרעי בקביעת הזכויות הקנייניות בדירה, היה עליו להצביע על הוראה שבדין שתתמוך בטענתו, ובזאת הוא כשל.

הבקשה, אפוא, נדחית.