רע"א 21230-08-24 רע"א 21230-08-24

1.בפני שתי בקשות רשות ערעור שהוגשו על-ידי המבקשת נגד משיבים שונים. המבקשת, שאינה מיוצגת, מעלה בשתי הבקשות טענות הנוגעות לכך שהמשיבים ביצעו כלפיה מעשים העולים כדי הטרדה מאיימת. בהתחשב בדמיון בטענות שהועלו בשתי הבקשות ובזהות הגורמים המעורבים לכאורה במעשים, החלטתי על איחוד הדיון בהן.

2.מקורה של הבקשה ברע"א 21230-08-24 בהחלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 29.7.2024 לדחות בקשה להוצאת צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: חוק מניעת הטרדה מאיימת) (ה"ט 71997-07-24, השופט א' וינשל). בית משפט השלום קבע כי המבקשת חזרה על "טענות כלליות ובלתי ברורות" שהעלתה בהליכים קודמים אשר נדחו אף הם. המבקשת הגישה על כך ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, וזה נמחק על הסף ביום 31.7.2024 (ע"א 76776-07-24, השופטת ח' מאק-קלמנוביץ). בית המשפט המחוזי ציין כי טענותיה של המבקשת נוסחו באופן בלתי הולם וכי מכל מקום הערעור אינו מגלה כל עילה להתערבות.

3.מקורה של הבקשה ברע"א 21373-08-24 בהחלטה של בית משפט השלום מיום 25.7.2024 לדחות בקשה קודמת שהגישה המבקשת להוצאת צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת (ה"ט 64515-07-24, השופטת מ' צ'רקה). גם במקרה זה ציין בית משפט השלום את התרשמותו כי לא נעשו כלפי המבקשת מעשים המהווים הטרדה מאיימת. ערעורה של המבקשת על כך לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 25.7.2024 (ע"א 65649-07-24, השופט ע' שחם). בפסק הדין הודגש כי אין כל עילה להתערב בקביעתו של בית משפט השלום לפיה לא הונחה תשתית כלשהי העשויה ללמד, ולו לכאורה, על ביצועו של מעשה העולה כדי הטרדה מאיימת.

4.להשלמת התמונה יצוין עוד כי ביום 1.7.2024 נדחתה על-ידי בקשת רשות ערעור נוספת, דומה במהותה, שהגישה המבקשת. אף הליך זה נסב על בקשה להוצאת צו הטרדה מאיימת שהופנתה כלפי חלק מהמשיבים שבפנינו (רע"א 4168/24).

5.בקשות רשות הערעור דנן הוגשו שתיהן ביום 8.8.2024, ובהמשך הוגשו בגדרן אף בקשות למתן סעד זמני.

6.לאחר שעיינתי בטענותיה של המבקשת בשתי הבקשות שבפני, כמו גם בקביעותיהן של הערכאות הקודמות, מצאתי כי אלה אינן עומדות באמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ודינן להידחות לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשות אינן מעוררת כל שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין, ולא התרשמתי כי נפל כל פגם בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

7.ניתן להתרשם שהמבקשת חווה קושי ממשי מנקודת מבטה הסובייקטיבית בכל הנוגע לקשר שלה עם המשיבים. מבלי לגרוע מתחושותיה, אין כל בסיס בדין למתן סעד בעניינה. טוב תעשה המבקשת אם תימנע מהגשת בקשות דומות בעתיד שאין להן עיגון בדין.

8.סוף דבר: בקשות רשות הערעור נדחות, וממילא גם הבקשות למתן סעד זמני. לפנים משורת הדין אני נמנעת מפסיקת הוצאות לאוצר המדינה.