רע"א 4168-24 רע"א 4168-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.5.2024 (ע"א 3210-05-24, השופטת ע' אבמן-מולר). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 30.4.2024 (ה"ט 57637-04-24, השופט א' וינשל).

2.ביסוד ההליך דנן עומדת בקשה שהגישה המבקשת ביום 30.4.2024 לבית משפט השלום למתן צו הגנה מפני המשיבות לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. בו ביום התקיים דיון בבקשה ובמהלכו נשמעו טענותיה של המבקשת. בתום הדיון דחה בית משפט השלום את הבקשה, בקבעו כי טענותיה של המבקשת כלליות ולא ברורות, וכי אף לגרסתה המשיבות לא יצרו עמה קשר במישרין בתקופה האחרונה. עוד צוין כי המבקשת לא ביססה את הטענה בדבר הקשר בין המשיבות לבין האירועים הנטענים בבקשה וכי ממילא טענותיה לא נתמכו בראיות.

4.ביום 1.5.2024 המבקשת הגישה על כך ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 2.5.2024 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור תוך שימוש בסמכותו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), בקבעו כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי בהתחשב בטיב הטענות שהועלו על-ידי המבקשת, כלל לא היה מקום לנקוט בהליך דנן.

5.הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת, שאינה מיוצגת, פרסה בבקשתה מסכת ארוכה של טענות שבהן, בעיקרו של דבר, הטיחה האשמות שונות כלפי המשיבות והשופטים בערכאות הקודמות, תוך שימוש בשפה משתלחת ובלתי הולמת. יוער, כי בהמשך המבקשת הגישה עוד בקשות שבהן טענות נוספות בעלות אופי דומה.

6.בקשה זו אינה מקיימת את אמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ודינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות, אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, ולא קם חשש שקבלתה דרושה למניעת עיוות דין. טענותיה של המבקשת נבחנו על-ידי הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעותיהן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. ניתן להתרשם כי טענותיה של המבקשת נכתבו מדם לבה, אך היא לא הניחה להן בסיס, ולו ראשוני, ואין כל יסוד לקבלן.

7.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.