רע"א 2126/19 בנימין ברון נ. יורם לוינסון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) בה"פ 22479-02-18 מיום 17.3.2019, בגדרה ניתנו הוראות נוספות לביצוע פסק הדין שניתן זה מכבר, ובו הורה בית המשפט המחוזי על אכיפת הסכם מכר שבין הצדדים.

רקע

1.

המבקשים (להלן: ברון ) והמשיבים 3-1 (להלן: לוינסון ) הם בעלים בחלקים שווים של לב ברון קומודיטיס בע"מ, היא המשיבה 4 (להלן: החברה ). בין הצדדים התגלעו מחלוקות, ובהסדר גישור ביניהם הוחלט, בין היתר, כי הצדדים יערכו הסכם מכר לפיו לוינסון ימכור את מניותיו בחברה לברון (להלן: הסכם המכר ). ההסכם לא מומש, ולוינסון הגיש תובענה לאכיפתו. בפסק הדין מיום 10.12.2018 הורה בית המשפט המחוזי על קבלת התובענה ועל אכיפת ההסכם (ראו: ה"פ (ב"ש) 22479-02-18 לוינסון נ' ברון ). לצורך כך, מונה עו"ד גיא גיסין, אחד מבאי-כוחו של לוינסון, לכונס נכסים על מנת שיוציא לפועל את הסכם המכר ויאכוף אותו (להלן: כונס הנכסים ).

יוער כי ברון הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (שטרם נדון) ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – אשר נדחתה (ראו: ע"א 375/19 ברון נ' לוינסון

(30.1.2019)). ברון הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לדחות את בקשת עיכוב הביצוע, ובקשה זו נדחתה אף היא (ראו החלטה מיום 3.2.2019).

2.

בהמשך לאמור, ברון והחברה פעלו למימוש ההסכם והעבירו חלק נכבד מהתמורה המוסכמת ללוינסון, ואולם בין הצדדים המשיכו להתעורר מחלוקות ביחס לביצועו של פסק הדין, והם פנו לבית המשפט המחוזי למתן הוראות נוספות.

כך, ביום 13.2.2019 הגיש כונס הנכסים דו"ח פעילות ראשון לבית המשפט המחוזי, וכן בקשה למתן הוראות, בגדרה ביקש כי בית המשפט יורה לברון ולחברה להעביר לו מסמכים חשבונאיים שונים. כונס הנכסים ביקש עוד לאפשר לו להעסיק רואה חשבון מטעמו לצורך בדיקת הדוח הכספי לשנת 2017 של החברה כמו גם את מצבה העדכני.

ברון מצדו הגיש ביום 14.2.2019 בקשה לביטול מינוי כונס הנכסים ולביטול צו איסור הדיספוזיציה על נכסי החברה שניתן בתחילת ההליך. בהקשר זה טען ברון כי הוא התקדם במילוי חובותיו לפי הסכם המכר ולכן אין צורך בהמשך תפקודו של כונס הנכסים, אשר מכביד על החברה וגורם לה נזקים.

הצדדים הגישו תגובות נוספות לבקשות שהוגשו, ובתוך כך טען כונס הנכסים כי ברון לא שילם את התמורה המלאה לפי הסכם המכר. בין היתר, התגלעו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לתוספת ריבית והפרשי הצמדה על סכום התמורה ובנוגע לזכויות הסוציאליות להן זכאי לוינסון מהחברה.

3.

בהחלטתו בבקשות שהגישו הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי במועד בו נכנס מינוי כונס הנכסים לתוקפו, ברון טרם מילא אחר חיוביו כנדרש, ומשכך, בין היתר, אין מקום להורות על ביטול הליך כינוס הנכסים או על ביטול צו איסור הדיספוזיציה. עוד נקבע כי אין הצדקה למנוע מכונס הנכסים קבלת מסמכים חשבונאיים מהחברה הדרושים לו לשם מילוי תפקידו וכי על החברה להעביר את המסמכים המבוקשים בתוך 7 ימים. בית המשפט המחוזי אף התיר לכונס הנכסים להעסיק רואה חשבון מטעמו על חשבון החברה.

אשר למחלוקות בדבר התמורה שעל ברון להעביר ללוינסון, הובהר כי הסכומים הנקובים בהסכם המכר יישאו ריבית והפרשי הצמדה בשיעור המקסימלי הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מהיום שהיו צריכים להיות משולמים (23.1.2018) ועד תשלומם בפועל. כן נקבע כי אף את הסכום שיש לקזז מהתמורה (45 מיליון ש"ח – חוב של המשיבה 2) לפי הסכם המכר יש לשערך בהתאם.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

4.

בבקשה טוען ברון כי מי שעיכב את העברת מלוא התמורה הוא כונס הנכסים עצמו, משלא נערך לתחילת ההליך בזמן. כן נטען, כי בניגוד לרושם השלילי העולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, ברון פעל בזריזות להעברת סכומים גדולים בסך של 160 מיליון ש"ח ללוינסון ללא מעורבות הכונס, ואף ביקש להפקיד את הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים (כ-3% מסכום התמורה הכולל) בקופת בית המשפט, עד להכרעה במחלוקות. לטענת ברון, משהועברו 97% מהתמורה ללוינסון, יש להורות על ביטול הליך הכינוס כמו גם על ביטול צו איסור הדיספוזיציה, שכן אלו פוגעים בחברה ומסבים נזק להתנהלותה השוטפת.

עוד נטען בבקשה כי בית המשפט המחוזי שגה גם בקביעותיו ביחס לסוגיית הריבית וההצמדה וביחס לחיוב החברה לחשוף בפני כונס הנכסים מסמכים חשבונאיים. בהקשר זה נטען כי בית המשפט המחוזי למעשה תיקן את פסק דינו, וזאת מבלי שהוגש ערעור מטעם לוינסון על פסק הדין. כן נטען כי בית המשפט המחוזי שגה משנתן החלטתו ללא דיון במעמד הצדדים, כפי שביקש ברון.

5.

בתגובות כונס הנכסים ולוינסון לבקשה נטען כי יש לדחותה, וזאת בהסתמך על נימוקיו של בית המשפט המחוזי. כן נטען כי בקשת ברון היא ניסיון חוזר לעכב את ביצוע הליך כינוס הנכסים, וכי החלטת בית המשפט המחוזי היא אך ביטוי אופרטיבי של פסק הדין שניתן על-ידו זה מכבר וביצועו לא עוכב. לטענת כונס הנכסים, ברון הוא שמעכב את הליך כינוס הנכסים ומסכל את השלמת אכיפת הסכם המכר וההיפרדות בינו לבין לוינסון.

6.

להשלמת התמונה יוער כי בצד בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, וביום 21.3.2019 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע מסירת המסמכים לכונס הנכסים.

דיון והכרעה

7.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בעיקרו של דבר, ברון מבקש כי הליכי כינוס הנכסים יפסקו וכי צו איסור הדיספוזיציה בנכסי החברה יוסר. ואולם, ההוראה בדבר מינוי כונס הנכסים כמו גם הקביעה לפיה צו איסור הדיספוזיציה יעמוד בתוקפו עד להעברת מלוא התמורה ללוינסון נקבעו כבר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי (ראו פסקאות 67-66). על פסק דין זה, כאמור, הגיש ברון ערעור התלוי ועומד בבית משפט זה. ככל שברון ערער על הוראות אלו בפסק הדין, הרי שהן יידונו במסגרת הדיון בערעורו. בהתאם לכך, וככל שהטענות בדבר הנזקים הנגרמים כתוצאה מהליכי הכינוס ומצו איסור הדיספוזיציה תמצאנה נכונות, יוכל הדבר לקבל ביטוי בתוצאות הערעור. לא מצאתי הצדקה להקדים את הדיון בטענות אלה לעת הזו, במסגרת הבקשה שלפני. בהקשר זה אזכיר כי בקשתו של ברון לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה בבית משפט זה.

8.

אשר להוראות הנוספות בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין המחלוקות שבין הצדדים – לא ראיתי להתערב בהן. בית המשפט המחוזי קבע כי על-מנת לבצע את תפקידו, כונס הנכסים נדרש להיחשף למסמכים החשבונאיים אותם ביקש, ועל החברה להעביר לעיונו מסמכים אלו. כבר נקבע כי לכונס נכסים הממונה לאחר מתן פסק הדין מכוח סעיף 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סמכויות רחבות יותר מאלו הנתונות לרשם ההוצאה לפועל, והן יכולות לכלול גם תפיסת נכסים וגישה למסמכים הנדרשים לו לשם מילוי תפקידו (ראו והשוו: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן , פ"ד מט(2) 102, 114-113 (1995); רע"א 4462/12 לנגנטל נ' יהד יזמות ובניין בע"מ , פסקאות 13 ו-15 (2.8.2012). בהתאם לכך, החלטתו של בית המשפט המחוזי בנדון סבירה וברון לא הצביע על טעם המצדיק את התערבות בית משפט זה בנדון.

9.

כמו כן, לא מצאתי אף להתערב במסגרת בקשה זו בהבהרת בית המשפט לפיה יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה לסכום אותו התחייב ברון להעביר ללוינסון לפי הסכם המכר, בהתאם ליום בו התמורה הועברה בפועל. נדמה כי הדברים ברורים ולא נדרשה הבהרה. מכל מקום, בית המשפט המחוזי ציין כי משעה שהורה על אכיפת ההסכם, ברור כי אין להותיר את הצד הנפגע מהפרת ההסכם בחיסרון כיס. לפיכך, גם בהקשר זה, לא מצאתי בטענותיו של ברון הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

10.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

יוער כי ברון הגיש בקשה חדשה לתיקון בקשת רשות הערעור. לאחר העיון, לא מצאתי להיעתר לבקשה. ככל שלברון טענות בנוגע לתחשיב שהגיש כונס הנכסים, שלא הועלו על-ידו במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי, יגיש בקשה מתאימה לערכאה הדיונית והיא תחליט בעניין כחוכמתה.

לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, והצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 21.3.2019 בטל.

ברון יישא בהוצאות לוינסון בסך 10,000 ש"ח.