רע"א 2132/09 אברם אריה נ. ארנון בס

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר, ורדי ולבהר-שרון) מיום 21.2.09 בתיק ע"א 4003/07, בו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת ברקוביץ) מיום 12.11.07 בתיק ת"א 28588/06.

ב.

המבקש הגיש שלושה שיקים (בסך כולל של 700,000 ₪) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המשיב התנגד לביצוע השטרות, והתיק הועבר לבית משפט השלום. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה ניתנו השיקים תמורת הלוואה פרטית ללא ריבית שנתן למשיב, וקבע כי מדובר בהלוואה שנתנה חברה בבעלות המבקש שעיסוקה בהלוואות חוץ בנקאיות. מנגד, בית המשפט דחה את טענת המשיב כי ההלוואה נפרעה. בית המשפט נדרש לכך שהתביעה לא הוגשה לפי הוראות סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג - 1993 (להלן החוק ), אך ציין כי בניגוד לסעיפים אחרים שלתוצאות הפרתם נקבעה הוראה מיוחדת בחוק, אין הוראה כאמור ביחס לסעיף דנא. בית המשפט קבע, כי הוראות סעיף 8 לגבי המסמכים שיש לצרף לתביעה הן הוראות פרוצדורליות, ובהתבסס על פסיקה של ערכאות דיוניות אחרות קבע, כי הפרת הוראות הסעיף אינה מצדיקה את דחיית התביעה מכל וכל, באופן שהמשיב יזכה בהלוואה שנטל מן ההפקר. סוף דבר, נקבע כי על המשיב לשלם את הסכום הקבוע בשיקים.

ג.

ביום 21.2.09 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיב. נקבע (בחוות דעת מפורטת מפי השופט שנלר), כי אין להתייחס לדרישות סעיף 8 כדרישות פרוצדורליות, והוטעם כי כשמדובר בהלוואה שחל עליה החוק על בית המשפט לבחון את עסקת היסוד, וראש לכל קיומו של חוזה הלוואה בכתב. בהעדר מסמך כאמור, אין לתובע עילת תביעה. נקבע, כי המבקש היה מודע למציאות משפטית זו, ולכן ניסה להציג את ההלוואה כהלוואה פרטית. נקבע איפוא, כי בנסיבות אין עילה לחייב את המשיב בסכום הנקוב בשיקים. עוד נאמר, "ערים אנו כי יכול ולעיתים התוצאה תהא בלתי צודקת. אולם על בית המשפט לומר דברו תוך הדגשה כי מי שעיסוקו במתן הלוואות לרבות נכיון שיקים חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו" (עמ' 22). השופט ד"ר ורדי הוסיף, כי בנסיבות הספציפיות די בעובדה שהמבקש טען כי מדובר בהלוואה פרטית וטענתו נדחתה - כדי להביא לדחיית התביעה. עוד אמר:

"יש להדגיש גם, שבנסיבות הספציפיות הללו, אין צורך בהכרעה מה הייתה התוצאה אם היה מדובר בתביעה לפי החוק, כשלא צורף הסכם הלוואה, אך היה מוכח גובה הקרן והאם היה מקום להשבת סכום זה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט..." (עמ' 24).

השופטת לבהר-שרון הצטרפה לדברי קודמיה.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בתמצית , נטען כי הסנקציה השוללת את עילת התביעה כולה בגין הפרה של הוראה מהוראות החוק אינה מעוגנת בחוק עצמו, ואינה סבירה לגופה. כך מתוך השוואה לדרישת כתב, ולהוראות דומות, בחיקוקים אחרים; ובשל עקרון תום הלב. נטען, כי הסנקציות הקבועות בחוק ביחס להפרת סעיפים אחרים אינן מפקיעות את זכות התביעה - ומכאן, שאף שמדובר באמצעי הרתעה יעיל, המחוקק סבר כי מדובר באמצעי לא מידתי. עוד נטען, כי התוצאה לפיה מתעשר הלווה בכל סכום ההלוואה, אינה סבירה, ופוגעת באינטרס הציבורי של קיומן של הלוואות חוץ בנקאיות. ולבסוף, נטען כי הטענה לגבי העדר הסכם הלוואה לא נטענה במפורש על ידי המשיב, וכי ניתן לראות בשיקים משום מסמך כתוב.

ה.

בתגובת המשיב (מיום 5.7.09) נטען, כי בניגוד לטענת המבקש, לא נקבעה הלכה עקרונית וגורפת שאינה מאפשרת השבה של סכומים שהולוו ללא מסמך כתוב - אלא כי בנסיבות, נוכח התעקשות המבקש כי מדובר בהלוואה פרטית, ואי הוכחת עסקת ההלוואה לגופה, אין מקום להורות על השבה. עוד נטען, כי המבקש עצמו היה מודע לכך שאין בידי החברה עילת תביעה תקפה, ולפיכך התעקש שמדובר בהלוואה פרטית. נטען, כי המשיב פרע את ההלוואות שלהבטחתן ניתנו השיקים, וכי בתי המשפט דחו את גרסת ההלוואה הפרטית כלא מסתברת - ואין איפוא מקום לפסוק השבה. סוף דבר, נטען כי בית המשפט לא קבע "סנקציה" כללית במקרה של הלוואה שנערכה ללא הסכם, אלא כי בנסיבות לא היה מקום לחייב את המשיב בפירעון השיקים.

ו.

לאחר העיון, ולא בלי התלבטות, אין בידי להיעתר למבוקש. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, גישתו עלולה להביא לתוצאה שתהא "בלתי צודקת", במובן זה שאולי ייהנה המשיב מן ההפקר וכסף שאינו זכאי לו יישאר בידו, קשה היה להלום זאת אילו עמדה פרופוזיציה זו על קרקע מוצקה - ולכן התבקשה תגובת המשיב. אך לאחר העיון במכלול הטענות, סבורני כי אין מקום להתערבות ערעורית בגלגול שלישי, גם בהקשר זה.

ז.

אכן, לדידי "אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור... לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק" (ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשוילי (לא פורסם)), אך מנגד גם תוצאה לפיה לווה שנטל הלוואה שאינה מוכחשת יודע מתחילה כי יוכל להתנער מהשבה כל עיקר אינה פשוטה.

ח.

ברם, בסופו של יום, ובפרט לאור דברי השופט ורדי, הסיבה שלא נפסקה השבה של הסכומים הנקובים בשיקים, או חלקם, אינה אך סנקציה על אי עמידה בדרישת החוזה הכתוב (שהיא אכן שאלה מורכבת כשלעצמה), אלא לא פחות הימנה תוצאת העובדה שלא הוכחה עסקת היסוד (לרבות גובה הקרן והחשש שמא חלק מהסכום, למצער, נפרע), והקביעה כי הגרסה לגבי הלוואה ללא ריבית אינה מסתברת לגופה (עמ' 19). ובלשון השופט שנלר:

"אין זה ברור כלל מי נתן את ההלוואה, ועל כן מדוע זכאי המשיב להשבה. בנוסף, סכום ההלוואה אינו ברור, ואין זה ברור אם בסכומי השיקים מגולמת ריבית זאת או אחרת... במקרה דנן כל הנסיבות היו שנויות במחלוקת, ועל כן היה על המשיב להידרש לכל אותן מחלוקות ובהתאם להוראות החוק. משכך, לא היה מקום כי בית המשפט יורה על תשלום מכוח השבה" (עמ' 21-20).

ברי, כי למציאות נתונה זו אחראי המבקש, שכפי שקבעו שתי הערכאות, הציג הלוואה שניתנה על ידי החברה בניגוד להוראות החוק כהלוואה פרטית - ולא איפשר דיון אמיתי בשאלת ההשבה. בנסיבות אלה, לא שאלת הפרת החובה לערוך חוזה הלוואה כתוב היא המפתח לתביעת ההשבה, ולפיכך חוששני כי אין מקום לגלגול ערעורי נוסף.

ט..

סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש. בנסיבות החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.