רע"א 2134/17 יהודה קוסטיקה נ. האגף לסיוע משפטי

1.מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (עש"א 7944-01-17, כבוד השופטת ש' רנר) בגדרה נקבע כי דיון ייערך בדרך של סיכומים בכתב.

במוקד הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, עומדות טענותיו ביחס לסירוב האגף לסיוע משפטי להעניק לו סיוע בתביעת נזיקין נגד הוריו. בית המשפט המחוזי החליט, כאמור, כי הדיון בערעור ייערך על דרך של סיכומים בכתב. בהמשך להחלטה זו, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לקיום דיון, אך בית המשפט קמא קבע כי אינו רואה לשנות מהחלטתו שניתנה.

2.כלל הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה קמא. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, איני סבור, כפי שיובהר, כי המקרה שבפניי נמנה בין החריגים לכלל זה. נכון להוסיף, כי מעיון בתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973 (להלן: תקנות הסיוע המשפטי ) עולה כי לבית המשפט המחוזי מסור שיקול דעת רחב ביחס לניהול הליך הערעור על החלטות הלשכה לסיוע משפטי. כך, תקנה 14 לתקנות הסיוע המשפטי קובעת כי "בית המשפט שלערעור אינו חייב לנהוג לפי תקנות סדר-הדין האזרחי, תשכ"ג-1963". יחד עם זאת, ובגדר למעלה מן הצורך בענייננו, מוצא אני לציין כי גם על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, ההכרעה בערעור יכולה שתיעשה על דרך סיכומים בכתב (תקנה 448 לתקנות סדר הדין; רע"א 8802/10 חיים אלקובי נ' דוד גולן (26.12.2010)) .

במקרה הפרטני, הנימוק היחיד שהעלה המבקש בבקשתו בפני בית המשפט קמא לקיים דיון היה כי "אין הכל יכול לעלות על הכתב". בהינתן נימוק זה, ובעומדו לבדו, איני סבור שנפלה טעות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא.

3.מהטעמים האמורים, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.