רע"א 2151/98 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.שתי הערכאות שקדמו לנו דחו את עמדתה של המבקשת שבקשה לחזור בה מהסכמתה למסור את בתה לאימוץ. לפנינו בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.בתה של המבקשת נולדה ביום 21.6.96 למבקשת ולאביה, שלא במסגרת הנישואין, והרי הם חיים בנפרד. בהליכים שהתנהלו בנפרד מההליך הנוכחי הוכרזה הבת כבת-אימוץ כלפי אביה. ביום 15.7.96 חתמה המבקשת על הסכמתה למסור את בתה לאימוץ. ביום 2.2.97 עתרה המבקשת לחזור בה מההסכמה לפי סעיף 10 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א1981-, על יסוד שתי טענות: א) שההסכמה לאימוץ הוצאה ממנה באמצעים פסולים; ו-ב) שיש להרשות לה לחזור מהסכמתה מטעמים מיוחדים בשל שינוי הנסיבות.

3.שתי הערכאות שקדמו לנו דחו מבחינה עובדתית את הטענה הראשונה והמבקשת לא שכנעה אותנו שקיימת עילה בערכאה שלישית להתערב בקביעתן. לעניין הטענה השניה טענה המבקשת בבית המשפט המחוזי כי מצבה הנפשי השתפר מאד מאז הסכמתה למסור את בתה לאימוץ, והוא מאפשר לה כאם לגדל את בתה. בית המשפט המחוזי בעקבות בית המשפט לענייני משפחה לא התעלם מן הטענה אך קבע שהשינוי לטובה שחל במבקשת אינו מספיק, אין לה תכנית של ממש לקשר עם אביה של הבת, אין לה גורם משפחתי תומך והיא עדיין מטופלת נפשית ונוטלת תרופות, אם כי במינון נמוך יחסית מבעבר. מעבר לכך במקרים מסוג המקרה שלפנינו, השיקול המכריע את הכף הוא טובתה של הקטינה הוכח שהמבקשת לא ראתה את ילדתה מאז נולדה (לפני כ26- חודשים). הבת לאחר ששהתה כשנה וחצי במעון, במצב נפשי קשה, הועברה לבסוף למשפחה בעלת כוונה לאמצה ומהתסקיר המשלים שהוגש לנו מתברר שהיא שוהה שם מיום 19.11.97 ועד היום ומתפתחת יפה. בנסיבות אלה נראה לנו שאין מנוס אלא להשאיר את הילדה במקום בו היא נמצאת.

4.פרקליט המבקשת הציע לנו שנורה על מינוי איש מקצוע שיבדוק את המבקשת מחד ואת הבת מאידך כדי לוודא אם אמנם נוצר מצב בלתי הדיר המונע החזרת הבת לאמה; שקלנו אפשרות זו ודחינו אותה כבר מהטעם שאנו מעריכים שתוצאות הבדיקה ברורות מראש ויהיה בעצם עריכתה משום פגיעה בבטחונה של הבת ובתהליך של הקשר שהתחיל להתהוות בינה לבין המשפחה המאמצת.

ידוע לנו שהתוצאה לגבי המבקשת היא תוצאה קשה; אולי תמצא לעצמה נחמה פורתא בעובדה שבתה מצויה בידיה של משפחה חמה ואוהבת והשתלבותה במשפחה זו הוא הפתרון המועיל ביותר, לפי הנסיבות, לטובתה של הבת.

אנו דוחים את הבקשה.