רע"א 2160/09 ש.ב. סופר בע"מ נ. קבוצת מתיישבי ברסלב ואח'

הבקשה שבכאן הועברה לטיפולי ביום 21.4.2009 ועניינה בהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ח' מוניץ – בש"א 296/08 בת.א. 613/07) מיום 8.2.2009, בה נדחתה בקשת המבקשת לחזור בה מהסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים באותו הליך, לפיו מונה מהנדס מומחה מכריע לחוות דעתו באשר למחלוקות שנפלו ביניהם.

1.

המבקשת ביצעה עבור המשיבה פרויקט בנייה בעיר צפת. בשל אי תשלום הופסקה העבודה לאחר בניית שלד של בניין אחד. במסגרת הליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים מונה בודק, מהנדס מומחה מוסכם, אשר קבע כי על המשיבה לשלם סכום מסוים למבקשת. משלא שילמה המשיבה את הסכום שקבע הבודק הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת בה עתרה לתשלום הסכומים המגיעים לה בגין העבודות שביצעה. במהלך דיון שהתקיים בתביעה זו ביום 7.1.2008 הסכימו הצדדים למינוי מומחה מכריע מטעם בית המשפט ובהתאם למוסכם מינה בית המשפט את המהנדס מר דוד טיגרמן

מנתניה, כמומחה מכריע, כאמור.

2.

בבקשה שהגישה בחודש ינואר 2009 לאפשר לה לחזור בה מן ההסדר הדיוני טענה המבקשת כי סברה שהמומחה יכריע רק בשתי שאלות ספציפיות שנותרו במחלוקת הנוגעות לשיטת ההצמדה ולאופן התשלום, אך משהתחוור לה שהמומחה עתיד לבצע בדיקה מחודשת של כל החשבון אין היא מסכימה לכך. יתר על כן, כך טענה, אין לה אפשרות לשאת בעלויות הגבוהות של מינוי מומחה נוסף. בדחותו את הבקשה קבע בית המשפט המחוזי כי קדמו לבקשה דנן שתי בקשות שהגישה המבקשת לביטול מינוי המומחה בשל עלות שכר טרחתו אשר נדחו מן הטעם שצד אינו יכול לחזור בו מהסכמתו למינוי מומחה בלי סיבה נראית לעין או בלי שינוי נסיבות מהותי היורד לשורש ההסכמה וכן מן הטעם שהסכמה למינוי מומחה מכריע לא ניתנת לביטול באורח חד צדדי רק בשל עלות שכרו של המומחה. בהחלטתו נשוא בקשה זו הוסיף בית המשפט וקבע כי שקלול הגורמים כולם מטה את הכף אל עבר דחיית הבקשה נוכח העובדה שחלף פרק זמן ארוך מן המועד בו הושג ואושר ההסדר הדיוני ועד להגשת הבקשה, והדבר מעיד לכאורה על חוסר תום לב בהגשתה, וכן נוכח העובדה שמינוי מומחה מכריע היא אכן הדרך הנכונה והיעילה ביותר לניהול המחלוקת כפי שהסכימו הצדדים בהמלצת בית המשפט. בית המשפט דחה את הטענה בדבר הטעות כביכול שטעתה המבקשת באשר לסוגיות שעל המומחה להכריע בהן, בהפנותו אל לשון ההסדר הדיוני ובציינו כי הוא נוסח במעמד הצדדים ועל ידם. עוד ציין בית המשפט כי ניתנה למשיבה רשות להיעזר במהנדס מטעמם בפני המומחה ועובדה זו מלמדת אף היא על היקף המחלוקת שהועברה לבירור בפניו. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענת הטעות שמעלה המבקשת נולדה בדיעבד לשם ביסוס הבקשה הנוכחית ורק לאחר שנדחו בקשותיה הקודמות לפסול את המומחה מחמת עלות שכרו. לבסוף ציין בית המשפט כי התנהלות המבקשת גורמת להתמשכות ההליכים וחייב אותה בתשלום הוצאות בסך 5000 ש"ח. מכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקשת טוענת כי דחיית בקשתה לחזור מן ההסדר הדיוני פוגעת באוטונומיה שלה ובזכותה לניהול ההליך ולעשיית צדק. לטענתה לא חלף פרק זמן ארוך מאז הושג ההסדר הדיוני ותביעתה נשענת על חוות דעת הבודק, עבורה שילמה סכום עתק, ואף המשיבה הצהירה לפרוטוקול בית המשפט כי היא אינה חוזרת בה מן ההסכמות שהושגו בהקשר זה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אין באפשרותה לשלם למומחה המכריע את שכר הטרחה שנתבקש עבור בדיקה מחודשת של המחלוקת. לדעתה, אין בחזרתה מההסדר הדיוני כדי לגרום נזק למשיבה ולפיכך יש לבטלו. מנגד טוענת המשיבה כי אין כל ממש בבקשה שכן המבקשת היתה מיוצגת בדיון בו ניתנה ההחלטה בדבר ההסדר הדיוני ואף היתה מעורבת בניסוחו שאינו מותיר מקום לספק באשר להיקף העניינים שנמסרו לבירור על ידי המומחה המכריע. מכל מקום כך מוסיפה המשיבה וטוענת, הדבר בוודאי התחוור לה בפגישה שקיים המומחה עוד ביום 10.4.2008, דהיינו כתשעה חודשים ויותר לפני הגשת הבקשה שהגישה לחזור בה מן ההסדר. עוד טוענת המשיבה בתגובתה כי הבודק הגיש שתי חוות דעת סותרות ועובדה זו היתה השיקול המרכזי בהמלצת בית משפט קמא להסדר הדיוני. לדעתה, אין המבקשת יכולה לשוב ולהעלות את הטענה בדבר העדר יכולת לשאת בעלויות מינוי המומחה ולו משום שטענה זו כבר נדחתה פעמיים על ידי בית המשפט והיא לא השיגה על החלטותיו בעניין זה. כמו כן טוענת המשיבה כי גם לגופו של עניין שכר העבודה לשעה שקבע המומחה סביר והיקף העבודה שיידרש הוא בגדר הערכה בלבד. לבסוף מציינת המשיבה כי התנהלותה של המבקשת, שאינה משלמת את שכר טרחת המומחה ואינה משתפת פעולה עימו, גורמת להארכת המשפט שלא לצורך.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה וכן בהחלטת בית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הסדר דיוני הוא אמצעי יעיל לניהול דיון המושתת על הסכמות הצדדים ויש לעודדו, אם כי בהחלט יתכנו מקרים בהם יתיר בית המשפט חזרה מהסדר דיוני מוסכם מקום בו ישתכנע כי קיימים טעמים של צדק המחייבים זאת וכל מקרה נבחן על פי נתוניו (ע"א 130/77 יצחק עוזרי נ' שמשון עוזרי , פ"ד לג(2), 346. במקרה דנן בחן בית משפט קמא את טענות המבקשת ולא מצא כי הן מגלות טעם מבורר המצדיק חזרה מן ההסדר הדיוני המוסכם. מסקנה זו של בית משפט קמא מנומקת ומפורטת כדבעי ולא ראיתי מקום להתערב בה.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה בסך 6,000 ₪, בצירוף מע"מ.