רע"א 6158-22 רע"א 6158-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת יעל טויסטר ישראלי) בת"א 28000-11-17 מיום 29.8.2022, במסגרתה הורה בית המשפט על מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המשיבים הם 134 דיירי הבניינים ברחוב חיים זכאי 10, 12 ו-13 בפתח תקווה (להלן: הדיירים ו-הבניינים, בהתאמה), וכן נציגויות הבתים המשותפים הללו (להלן כלל המשיבים יחדיו: המשיבים). הדיירים רכשו דירות מהמבקשת 1, חברת גינדי אחזקות דירות יוקרה בע"מ, בשנים 2009-2008 במסגרת פרויקט "גינדי קולקשיין", כאשר המבקשת 2, אחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ, היא החברה הקבלנית שביצעה את עבודת הבנייה. הדירות נמסרו לידי הדיירים בשנת 2010, ושנה לאחר מכן נתגלו בהן ליקויים ותקלות שונות, בהם רטיבויות, נזילות, התפוררות ונשירה של אבני חיפוי (להלן: הליקויים).

2.ביום 13.11.2017 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשת 1 למתן צו עשה לתיקון הליקויים, וכן לפיצוי כספי בגינם. לאחר שכל אחד מהצדדים סמך את ידיו על חוות דעת של מומחה מטעמו, מינה בית משפט קמא ביום 2.8.2018, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעמו – המהנדס יעקב דובדבני (להלן: מר דובדבני). לצורך חוות דעתו ולבקשתו, נעזר מר דובדבני בדו"חות של שתי חברות אשר מונו במטרה לסקור את הליקויים הנטענים – האחת בנושא הרטיבות; והשנייה בנושא הליקויים ב"אבן הלבנה", אחת מאבני החיפוי שנעשה בה שימוש בבניינים (להלן: הדו"חות ו-האבן הלבנה, בהתאמה). ביום 8.3.2020 הגישו המבקשות בקשה לפסילתו של מר דובדבני, בהתבסס על טענות בדבר משוא פנים ופגמים שונים בהתנהלותו. על רקע בקשה זו, בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 9.8.2020, הסכימו הצדדים כי בשלב זה חוות הדעת של מר דובדבני תימסר להם בלבד, ולא לבית המשפט. ניסיונות להגיע להסכמות נוספות בין הצדדים, הן ביחס לחוות דעתו של מר דובדבני והן ביחס לליקויים באבן הלבנה לגופם, כשלו.

3.ביום 2.11.2021 הושג הסדר דיוני בין הצדדים, בו הוסכם, בין היתר, שחוות הדעת שנמסרה לצדדים על ידי מר דובדבני תימסר לבית משפט קמא, תוך שמירה על טענות הצדדים. משלא הושגו הסכמות רחבות יותר, התקיימו דיוני הוכחות וכן דיון בו השמיעו הצדדים את סיכומיהם בעל פה. למען תצא התמונה שלמה יצוין כי בחלוף כחמישה חודשים, ביום 17.6.2022, לאור בקשת המשיבים למתן פסק דין, הבהיר בית משפט קמא שפסק הדין יינתן בהקדם.

4.בהחלטה מיום 29.8.2022 – היא ההחלטה מושא הבקשה דנן – דחה בית משפט קמא את הבקשה לפסול את מר דובדבני, אך הורה על מינוי מומחה נוסף. בית המשפט ציין כי יש ממש בחלק מטענותיהן של המבקשות בעניין מר דובדבני, סקר מספר פגמים שמצא בהתנהלותו וכן הצביע על חוסרים בחוות דעתו. ואולם, בית המשפט קבע כי המקרה אינו נכנס בגדרי המקרים הקיצוניים שבהם מוצדקת פסילת המומחה, זאת בהיעדר חשש ממשי לניגוד עניינים ולפגיעה בזכויות המבקשות. מתוך כוונה לנקוט בדרך ביניים, ובהתאם לקביעתו לפיה ישנו קושי בהסתמכות על חוות הדעת הקיימת מצד אחד, אך כי הפגמים בהתנהלות ובחוות הדעת המומחה אינם מצדיקים את פסילתו מצד שני – הורה בית המשפט על מינוי של מומחה נוסף מטעמו. בית משפט קמא עמד על כך שלנוכח השלב המאוחר בהליך אין מדובר בהחלטה שגרתית, אך הדגיש כי במצב הדברים הנוכחי ובהינתן כלל התשתית הראייתית שהוצבה בפניו, אין ביכולתו להגיע להכרעה צודקת ומושכלת. אי לכך, הוא קבע כי "בנסיבות המקרה, והגם שתם שלב הסיכומים בתיק, ראוי, או ביתר דיוק אין מנוס, מלמנות מומחה נוסף לבחינת ליקויי הבנייה, סוגיית מקור הרטיבות והנזילות, כשלי איטום ככל וקיימים, האחריות לליקויים והאחריות לתיקונים, אופן התיקון ועלות התיקון" (עמודים 19-18 להחלטת בית משפט קמא). זאת ועוד, נקבע כי יש למסור את הדו"חות למומחה החדש שימונה, הואיל והם משקפים תמונה איכותית של המצב הקיים ועשויים ללא דופי, וכן לאור עלותם הגבוהה.

על ההחלטה למנות מומחה נוסף, ועל הקביעה כי יש למסור לו את הדו"חות כאמור, נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.לטענת המבקשות, ההחלטה למנות מומחה נוסף מטעם בית משפט קמא יוצרת עיוות דין חמור המצדיק את ביטולה. לשיטתן, המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח שהאחריות לליקויים מוטלת על המבקשות, כך שבהחלטתו למנות מומחה נוסף מטעמו, משמש בית המשפט כ-"פרקליטם של הצדדים", באפשרו למשיבים לבצע מקצה שיפורים בשלב מתקדם של ההליך. זאת ועוד, המבקשות גורסות כי בית המשפט מבקש להישען על המומחה הנוסף בקביעת האחריות להיווצרות הליקויים, כאשר שאלה זו היא שאלה משפטית המצויה בסמכותו הבלעדית של בית המשפט. למעשה, כך נטען, מונח לפני בית משפט קמא מידע מספק אשר מאפשר קבלה של הכרעה צודקת ומושכלת בעניין, אף מבלי למנות מומחה נוסף. עוד טוענות המבקשות, כי החלטתו של בית משפט קמא נסמכה על פסיקה אשר עוסקת בזימון מומחים רפואיים נוספים, ואין להקיש ממנה למקרה דנן, שכן אין דין מומחה רפואי כדין מומחה הנדסי. יתרה מזאת, המבקשות גורסות כי אף במקרה שיאושר מינוי מומחה נוסף, הרי שבית משפט קמא נדרש לפרט באופן קונקרטי את השאלות שבהן על המומחה להכריע, ואין להסתפק בציון מספר סוגיות רחבות הטעונות בירור. לבסוף טוענות המבקשות כי מסירת הדו"חות למומחה החדש שגויה, הן משום שאלו נערכו עוד בשנת 2019, ועל כן אינם עדכניים, והן בשל פגמים שונים שנפלו בהם, לשיטתן.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים.

7.כלל ידוע הוא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לסדרי דין, ובכללן החלטות בדבר חוות דעת מומחים ומינוי מומחים מטעם בית המשפט (רע"א 2160/09 ש.ב. סופר בע"מ נ' קבוצת מתיישב ברסלב ואח' (26.4.2009); רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13 (17.12.2017) והאסמכתאות שם; רע"א 7790/20 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8 (14.12.2020); רע"א 3264/21 חיים כהן ו-51 אחרים נ' אלקטרה בניה בע"מ, פסקה 18 (18.07.2021); רע"א 1136/21 פלונית נ' מרכז רפואי מעייני הישועה, פסקה 14 (4.3.2021) (להלן: עניין פלונית)). ההחלטה על מינוי של מומחה נוסף בהיעדר נתונים מספיקים להכרעה נמצאת בליבת הפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת, והיקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטה כזו הוא מצומצם ביותר (עניין פלונית, שם; רע"א 4916/11 ערן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 4 (5.12.2011) (להלן: עניין ערן)). זאת ועוד, החלטה מסוג זה אין בה, כשלעצמה, משום ירידה של בית המשפט לזירת המחלוקת בין הצדדים. מינוי מומחה מטעם בית המשפט במקרים בהם הדבר נדרש על מנת להכריע במחלוקת בין מומחי הצדדים, ובכלל זה מינוי מומחה נוסף במקרים הנדירים בהם יש לכך הצדקה, מהווה חלק אינטגרלי ממילוי חובתו של בית המשפט לפעול "כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך" – תוך שהשיקולים הנגדיים המרכזיים אותם עליו להביא בחשבון הם "קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" ו- "חיסכון במשאבי זמן ועלויות" (תקנות 1 ו- 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018). לא למותר לציין כי לעניין זה, העקרונות שנקבעו ביחס למינוי מומחה רפואי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, נכונים אף ביחס למינוי מומחים אחרים מטעם בית המשפט (רע"א 2565/07 טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברח' לוי אשכול 108 בת"א, פסקה ד (25.3.2017) (להלן: עניין טלנית)).

8.במקרה דנן, בית משפט קמא פירט, לאחר שמיעת עדותו של מר דובדבני, את הסוגיות אשר טעונות בירור בהמשך, והגיע לכלל מסקנה שאין בידו להגיע להכרעה על סמך חומר הראיות שלפניו (ראו: עניין ערן, שם; ראו והשוו: עניין טלנית, שם). משכך, התערבות בהחלטתו תהיה בגדר מתן הוראה כי המצע הראייתי הקיים מספיק לצורך הכרעה, בניגוד לעמדתו – הוראה שתינתן אך במקרים חריגים שבחריגים (עניין ערן, שם). למקרא נימוקיו המפורטים של בית משפט קמא, לא מצאתי כי מקרה זה נמנה עם מקרים כאלו.

9.בהקשר זה יובהר, כי אין לקרוא לתוך ההחלטה שלפנינו כוונה להותיר את ההכרעה בשאלת האחריות המשפטית להיווצרות הליקויים בידי המומחה שימונה. מינויו של המומחה בנסיבות העניין נעשה על מנת לקבל מידע נוסף, שמקורו במומחיות הנדסית ובניסיון מקצועי, אשר רק לאורו יוכל בית המשפט להכריע בשאלות המשפטיות הטעונות הכרעה. ברי כי בלשון "אחריות" בה נקט בית משפט קמא כוונתו הייתה לזיהוי הגורם העובדתי להיווצרות הליקויים – זיהוי הנמנה עם אחת מהסוגיות המקצועיות שאותן הזכיר בית המשפט כדרושות לשם הכרעה בתיק (ראו למשל פסקאות 58-57, 60 ו-65 להחלטת בית משפט קמא). לא בכדי ציין בית המשפט כי המידע שיספק המומחה הנוסף ישמש בתור "כלי עזר הנחוץ לבית המשפט" לצורך הכרעה בשאלות המשפטיות שלפניו (עמוד 14 להחלטת בית משפט קמא), ובתוכן שאלת האחריות המשפטית להיווצרות הליקויים.

10.לבסוף, גם ביחס לקביעה הנוגעת למסירת הדו"חות למומחה הנוסף איני מוצא כל מקום להתערב. לאחר שתוגש חוות הדעת הנוספת, וכאשר יימצא כי נאספו הנתונים וההתייחסויות הנדרשים להכרעה, יכריע בית המשפט בתיק, בהתאם למכלול הראיות שימצאו לפניו, ובתוכן חוות הדעת מטעם שני המומחים שמינה והדו"חות שעליהם הן התבססו – הכל כפי שימצא לנכון לפי מיטב שיקול דעתו. בתוך כך יכריע בית המשפט בשאלת המשקל שיש לתת לכל אחת מהראיות בהתאם לנסיבות העניין. למותר לציין כי לאחר מכן תהא פתוחה בפני הצדדים הדלת להגיש ערעור על פסק הדין שיינתן, ובמסגרתו יוכלו להתברר מכלול הטענות ביחס לדו"חות, כמו גם ביחס לחוות הדעת.

11.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 2,500 ₪. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תשובה.