רע"א 5128-23 רע"א 5128-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת איריס לושי-עבודי) בת"א 13988-09-19 מיום 10.5.2023, במסגרתה נדחתה בקשתם של המבקשים לפסילת מומחה שמונה מטעם בית המשפט.

1.הרקע הרלוונטי לעניין פורט על ידי בהרחבה בהחלטתי מיום 12.12.2021 (רע"א 7621/21) ופעם נוספת בהחלטתי מיום 18.12.2022 (רע"א 8261/22), ואין צורך לחזור עליו. כדי למקם את הדברים בהקשר, יובהר בקצרה כי ענייננו בסכסוך ביחס לעבודות בנייה שבוצעו בבניין מגורים בתל אביב-יפו (להלן: הפרויקט), כאשר המבקשת 1, מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ (להלן: מעגן), הזמינה את עבודות הבנייה מהמשיבה 1, פז הנדסה ובניין (1999) בע"מ (להלן: פז הנדסה), והן בוצעו בהתאם לשני הסכמים שנכרתו ביניהן (להלן: ההסכמים). הגב' נילי ויינברג וד"ר משה ויינברג (המבקשים 2 ו-3, אשר להלן יכונו יחד עם מעגן: המבקשים) חתומים, כל אחד בנפרד, על כתב ערבות כלפי פז הנדסה, לקיום כל התחייבויותיה של מעגן.

2.ביום 9.5.2022 מינה בית משפט קמא כמומחה מטעמו את המהנדס צבי ערד (להלן: המומחה ערד), וזאת על מנת שיחווה דעתו ביחס לשלוש סוגיות הנמצאות במחלוקת בין הצדדים: סוגיית העבודות הנוספות בפרויקט, סוגיית העיכובים בביצוע הפרויקט וכן סוגיית הליקויים שנפלו בפרויקט. מאז מונה המומחה ערד לתפקיד זה, הגישו המבקשים מספר רב של בקשות לבית משפט קמא, אשר עוסקות בהיבטים כאלו ואחרים של עבודתו: בקשה ליתן הוראות למומחה מיום 2.11.2022; בקשה למתן היתר להמצאת מסמכים למומחה מיום 4.12.2022; בקשה נוספת ליתן הוראות למומחה, הפעם בנוגע לאופן עריכת חוות דעתו, מיום 19.3.2023 ובקשות נוספות. יוער, כי על שתיים מהחלטות אלו הוגשו בקשות רשות ערעור מטעם המבקשים לבית משפט זה, ושתיהן נדחו על ידי בימים 18.12.2022 ו-2.7.2023 (רע"א 8261/22 ו-רע"א 4026/23, בהתאמה). כמו כן יצוין, כי עובר למינוי המומחה ערד לתפקידו הגישו המבקשים בקשות רשות ערעור בנושאים של זימון עדים ופיצול סעדים, ואף הן נדחו על ידי בימים 12.12.2021 ו-8.8.2022 (רע"א 7621/21 ו-רע"א 7617/21, בהתאמה).

3.ביום 7.5.2023 הגישו המבקשים בקשה נוספת לפסילת המומחה ערד לבית משפט קמא (להלן: הבקשה לפסילת מומחה). בקשתם נדחתה ביום 10.5.2023 ממספר טעמים עיקריים, כאשר לדברי בית משפט קמא כל אחד מהם לבדו הצדיק את דחייתה: ראשית, צוין כי בקשתם של מבקשים לא נתמכה לא בתצהיר ולא בראיות, וזאת בניגוד לדין, שכן בקשתם הייתה רצופה טענות עובדתיות; שנית, טענותיהם של המבקשים בבקשה – הן בעניין הליקויים המקצועיים הנטענים בעבודתו של המומחה הן בעניין שכר טרחתו – נדונו והוכרעו זה מכבר, הן על ידי בית משפט קמא הן על ידי בית משפט זה (במסגרת רע"א 8261/22); שלישית, משום שהמבקשים מגלים התנהלות דיונית פסולה בדמות העלאת טענות זהות בערוצים שונים, פעם אחר פעם; ולבסוף, משום שלא עלה בידי המבקשים להצביע על כל פגם בהתנהלותו של המומחה היורד לשורשו של ההליך, ואשר יש בו כדי להצדיק את פסילתו. בתוך כך, ציין בית משפט קמא את הדברים הבאים: "בהתעלם מהקבוע בהחלטותיי [...] בחרו המבקשים להעלות שוב טענותיהם בעניין חיוביו של המומחה [...]. המבקשים לא ציינו בבקשתם האם אכן עתרו בבקשת רשות ערעור על הקבוע בהחלטתי מיום 20.3.2023, ברם מכל מקום יצוין, כי העלאת טענות [...] אשר נדונו לא אחת, מכבידה באופן מיותר על עבודת בית-המשפט בתיק זה ובכלל. טוב יעשו המבקשים אם ינתבו מאמציהם לקידום חוות הדעת ובכלל לקידום ההליך אשר מתנהל מזה 4 שנים" (פסקה 14 להחלטה). לאור כל האמור, בית משפט קמא אף הטיל על המבקשים הוצאות לטובת אוצר המדינה בגובה של 10,000 ש"ח.

[למען הסדר הטוב, ולאור ריבוי ההליכים, אבהיר כי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא מיום 20.3.2023, הוגשה גם הוגשה על ידי המבקשים, ונדחתה על ידי ביום 2.7.2023 כמפורט לעיל (רע"א 4026/23)].

4.בבקשת רשות הערעור הנוכחית חוזרים המבקשים על טענותיהם בפני בית משפט קמא. כך, בין היתר, נטען כי קביעות המומחה במסגרת סיכומי הישיבות שהתקיימו בין הצדדים אינן מנומקות (ויודגש כי עד למועד כתיבת שורות אלה, התקיימו שלוש במספר, ורק אחת מהן לגופו של עניין); כי חילופי הדברים במסגרת הישיבות עם המומחה לא מתועדות בפרוטוקולים; כי קביעותיו במהלך הישיבות כאמור אינן מנומקות דיין; וכי אין בסמכותו לבקש למנות מומחה נוסף במסגרת עריכת חוות דעתו. זאת ועוד, המבקשים מלינים על קביעתו של בית משפט קמא לפיה עליהם להמתין לקבלת חוות דעתו המלאה של המומחה ערד, ורק לאחריה להגיש השגות ובקשות להבהרה, ככל שיהיו כאלה, וזאת כיוון שראוי, לשיטתם, "למנוע אי הבנות ולהתוות את המשך הדרך" כבר בשלב זה (פסקה 44 לבקשת רשות הערעור).

5.דין הבקשה להידחות, וטוב היו עושים המבקשים אם היו נמנעים מהגשתה מלכתחילה. הטעמים לדחיית בקשת רשות הערעור דנן חופפים, רובם ככולם, לאלו בגינם נדחתה הבקשה בבית משפט קמא, ומשכך איני מוצא מקום להכביר בהם במילים. אציינם, אם כן, בתמצית:

ראשית, כפי שקבע בית משפט קמא, תוכנה של הבקשה לפסילת מומחה אכן דורש תצהיר לפי תקנה 50(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 50(1)), ובהינתן שהיא בוססה על טענות עובדתיות, היעדרו אכן מצדיק את דחייתה. את ההסבר לחוסר זה תלו המבקשים בכך שהמסמכים הרלוונטיים צורפו לבקשות שונות בבית משפט קמא או לתיק בית המשפט קמא בכללותו. ואולם, אין בנימוק זה כדי לסייע למבקשים, שכן לשון תקנה 50(1) מורה במפורש כי לבקשה בכתב יש לצרף "תצהיר לשם אימות העובדות שביסודה". בהמשך לכך, המבקשים לא טרחו לצרף תצהיר גם לבקשת רשות הערעור דנן, על אף שגם היא מבוססת על טענות עובדתיות, וגם עניין זה תומך בדחייתה (ראו, למשל: רע"א 5268/22 יואר אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל – יזמות והשקעות בע"מ, פסקה 10 (30.9.2022)).

שנית, מחאות המבקשים ביחס להתנהלותו של המומחה ערד במישור המקצועי – ובכללן טענותיהם ביחס לסמכותו של המומחה ערד למנות מומחה נוסף לצורך עריכת חוות דעתו – עומדות ותלויות בפני בית משפט קמא, ומשכך, אף דינן להידחות (רע"א 4862/11 אורט ישראל נ' Word ORT, פסקה 16 (21.12.2011); רע"א 6693/13 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 24 (16.2.2014)).

שלישית, ועיקר, טענותיהם המרכזיות של המבקשים נדונו והוכרעו זה מכבר – לא רק בבית משפט קמא, אלא גם בהחלטותיי שהוזכרו לעיל. כך, טענות המבקשים ביחס להתנהלות המומחה ערד בפגישות בין הצדדים, לרבות אופן עריכתו או אי-עריכתו של פרוטוקול על ידו ושכר טרחתו, נדונו והוכרעו הן על ידי בית משפט קמא (בהחלטותיו מהימים 27.11.2022, 20.3.2023, 26.3.2023) והן על ידי (רע"א 8261/22, בפסקה 8; רע"א 4026/23, בפסקאות 8-7). זהו מצב הדברים אף ביחס להשגתם של המבקשים על ההכוונה להשיג על חוות דעתו של המומחה ערד רק לאחר שזו תושלם (החלטת בית משפט קמא מיום 27.11.2022, ו-רע"א 8261/22, שם). יש בהחלט לתמוה על ניסיונם הפסול של המבקשים להעלות את אותן הטענות, פעם אחר פעם, בפני שתי ערכאות, ולקוות שהתוצאה תהיה שונה. התנהלותם הדיונית של המבקשים בהקשרים אלו נובעת, כך נקל להתרשם, מאי-השלמתם עם מינויו של המומחה ערד ורצונם העז בהחלפתו. דא עקא, שעמדה עוינת של אחד הצדדים כלפי מומחה שמונה מטעם בית המשפט אינה מצדיקה לא את פסילתו ולא את התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בעניין זה (ראו מני רבים: רע"א 4842/20 עיריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ, פסקה 23 (9.9.2020) רע"א 6158/22 גינדי אחזקות דירות יוקרה בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב חיים זכאי 10 פתח תקווה, פסקה 7 (18.10.2022)).

6.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 12,000 ש"ח. בהחלטתי מיום 2.7.2023, במסגרתה חויבו המבקשים ב- 6,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה, ציינתי כי: "זמנו של בית המשפט הוא משאב ציבורי, ואין כל סיבה שהציבור יישא בעלות הכרוכה במתן החלטה בבקשה סרת טעם מסוג זה". לצערי, הדברים לא הופנמו על ידי המבקשים, ועודם יפים, וביתר שאת, גם ביחס לבקשה דנן.