רע"א 7621/21 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ. פז הנדסה ובניין (1999) ב

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת איריס לושי עבודי ) בת"א 13988-09-19 מיום 3.8.2021, במסגרתה התקבלה בקשת המבקשים לזימון עדים מטעמם בתנאים מסוימים.

1.

המשיבה 1 – פז הנדסה בע"מ ובניין (1999) בע"מ (להלן: חברת פז הנדסה ), היא חברה קבלנית אשר התקשרה בחודשים ספטמבר 2014 ויוני 2016 עם המבקשת 1 – חברת מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ (להלן: חברת מעגן ), בשני הסכמים לביצוע עבודות בניה בנכס הידוע כגוש 7085, חלקה 149, בתל אביב-יפו (להלן: ההסכמים ו- הנכס או הפרויקט , בהתאמה). ברבות השנים, נתגלעו מחלוקות בין חברת מעגן לבין חברת פז הנדסה, באשר לעיכובים שנגרמו בביצוע העבודות, ואשר חרגו מלוח הזמנים המוסכם.

2.

על רקע האמור, הגישה חברת פז הנדסה ביום 8.9.2019 תובענה כספית בסך של כ-4.4 מיליון ש"ח נגד חברת מעגן והמבקשת 2 – הגב' נילי וינברג, אשר ערבה לקיום כל התחייבויותיה של חברת מעגן. בהמשך, בכתב תביעה מתוקן מיום 2.1.2020 הוסיפה חברת פז הנדסה את המבקש 3 – ד"ר משה וינברג, שהוא בן זגה של המבקשת 2, כנתבע נוסף בתביעתה (להלן יכונו יחד עם חברת מעגן: המבקשים ). במסגרת תביעתה, עתרה חברת פז הנדסה ליתרת התשלום שהמבקשים חבים לה, לשיטתה, עבור עבודות הבנייה שהושלמו על ידה, ולפיצוי כספי בגין עיכוב בביצוע העבודות, שנגרם, כך טענה, באשמת המבקשים (להלן: תובענת חברת פז הנדסה ).

3.

מנגד, ביום 13.11.2019 הגישה חברת מעגן תביעה שכנגד נגד חברת פז הנדסה ושני מנהליה – גיא פז ויוסף פז (המשיבים 2 ו-3, בהתאמה; להלן יכונו יחד עם חברת פז הנדסה: המשיבים ), אשר ערבו להתחייבויותיה של חברת פז הנדסה, וזאת בסך של כ-9 מיליון ש"ח. במסגרת התביעה שכנגד, עתרה חברת מעגן לפיצוי כספי בגין עיכובים בבנייה שנגרמו, לטענתה, באשמת חברת פז הנדסה, וגרמו לה להפסדים כלכליים רבים, וכן בעבור ליקויים שנמצאו בעבודות שביצעה חברת פז הנדסה (להלן: התביעה שכנגד ).

4.

ביום 18.11.2020 קיים בית המשפט המחוזי דיון מקדמי במעמד הצדדים, ובתומו נקבע כי " עדויות התביעה יוגשו בתצהיר עדות ראשית לא יאוחר מיום 20.1.2021... ועדויות ההגנה יוגשו לא יאוחר מיום 22.3.2021 " , תוך שהובהר, כי " אם בדעת מי מן הצדדים להגיש חוות דעת של מומחה, יעשה זאת במועדים הקבועים לעיל " , וכי " עד שעדותו לא הוגשה בתצהיר/חוו"ד כאמור לא יישמע ". בהמשך, האריך בית המשפט קמא, לבקשת הצדדים, את המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית כך שתצהירי המשיבים יוגשו עד ליום 8.3.2021 ותצהירי המבקשים עד ליום 31.5.2021.

5.

ביום 8.3.2021 הגישו המבקשים תצהירי עדות ראשית, ולצד זאת בקשה לבית המשפט המחוזי להתיר את עדויותיהם של שלושה אנשי מקצוע – מהנדסים שערכו לבקשת דיירי הנכס חוות דעת בדבר ליקויים שונים שנמצאו בו (להלן: מומחי הדיירים ו- הבקשה לזימון עדים ). בתגובתם, התנגדו המשיבים לבקשה, וטענו כי למעשה, אין מדובר בבקשה להתיר את עדותם של עדים רגילים, אלא את עדותם של עדים מומחים, כאשר עדותם תשמש לצורך הוכחת עניין שבמומחיות – הוכחת ליקויים שונים בדירות שנמסרו. ואולם, לטענת המשיבים, על בעל דין המבקש להוכיח עניין שבמומחיות להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, וכי על חוות הדעת להימסר בכתב (כאמור בתקנה 129(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בתקנה 87(ה) לתקנות סדר הדין, התשע"ט-2018 ובסעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971).

6.

ביום 31.5.2021 הגישו המשיבים אף הם תצהירי עדות ראשית, וביום 23.6.2021, קיים בית המשפט המחוזי דיון מקדמי נוסף במעמד הצדדים, ובמהלכו נעתרו הצדדים להצעת בית המשפט למנות מומחים שיכריעו בשאלות שבתחום לוחות הזמנים ובתחום ההנדסי (יוער, כי ביום 11.1.2021 נקבע כי המומחה יכריע אף בשאלת ליקויים אפשריים בנכס. להלן: המומחה מטעם בית המשפט ), וזאת בנוסף לחוות דעת המומחים שיוגשו מטעמם.

7.

ביום 3.8.2021 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לזימון עדים, אך התנה את עדותם בכך ש" עדותם תישמע כעדים 'רגילים' היינו אך ורק לצורך אימות עצם קיומן של חוות הדעת לבקשת הדיירים בפרויקט מושא התביעה, ולא יותר למבקשים להפנות לעדים שאלות הקשורות בתוכנן של חוות הדעת והקשורות במומחיות ", כך ש" המבקשים לא יוכלו להסתמך על חוות הדעת כראיה לאמיתות תוכנן אלא לעצם קיומן בלבד ". זאת, מן הטעם ש" האבחנה שניסו המבקשים ליצור, לפיה [הם] מבקשים להעיד את אנשי המקצוע כ'עדים עובדתיים' המעורבים בהכנת חוות הדעת ולא כעדים מומחים, הינה מלאכותית לטעמי, שכן על פניו מעיון בחוות הדעת נראה כי מעורבותם של אנשי המקצוע במתן חוות הדעת הייתה כמומחים ולא נטען על-ידי המבקשים אחרת ", ואילו " ככל שהמבקשים חפצים היו להסתמך על חוות הדעת הנזכרות ועל תוכנן, היה עליהם לעשות זאת בהתאם לדיני הראיות ".

8.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים כי הלכה למעשה, דחה בית המשפט קמא את בקשתם לזימון עדים, לנוכח המגבלות שהוטלו על עדותם, ולפיכך כי בקשת רשות הערעור חוסה תחת הסייג הקבוע בסעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. לעמדת המבקשים, עדויות מומחי הדיירים נחוצות על מנת שיוכלו להעיד על ממצאים עובדתיים בדבר ליקויים שנתגלו בנכס – נושא שהוא מהותי ועיקרי בתביעתם ובתביעה שכנגד, כמו גם עשוי לשפוך אור על אשמתם של המשיבים בעיכובים שנגרמו בביצוע העבודות בנכס. לפיכך, טוענים המבקשים, כי החלטת בית המשפט קמא להגביל את השאלות שניתן להפנות לעדים "רוקנה מתוכן" את עדותם של מומחי הדיירים. לעניין זה מחדדים המבקשים, כי אין המדובר בעדויות בנושאים שבמומחיות, אלא בנושאים עובדתיים, כגון ליקויים בהם הבחינו מומחי הדיירים בעת שביקרו בנכס, ושגה בית המשפט קמא משלא ביצע את ההפרדה האמורה. כתמיכה בעמדתם מפנים המבקשים אל רע"א 4741/20 קופת חולים לאומית נ' פלוני (30.9.2020)) (להלן: עניין לאומית ).

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה סברתי שדין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבים.

10.

הלכה היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לניהול ההליך, ובכלל זאת בהחלטות בעניין זימון עדים, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלה (רע"א 7695/16 מלון רוטשילד בע"מ נ' אומרו צ.ע יזמות ופיקוח בע"מ , פסקה 3 (8.3.2017); רע"א 3854/18

נחיאסי נ' פקיד שומה גוש דן , פסקה 6 (18.6.2018)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה.

11.

נהוג להבחין בין עדות מומחה לבין עדות רגילה, ולומר כי בעדות מומחה, " המומחה מעיד על ממצאים שמצא על ידי הפעלת ידיעתו המקצועית המיוחדת, שבה הוא מצטיין לעומת אדם שאינו מומחה, וממנה העזרה המיוחדת שבכוחו להושיט לבית המשפט בבירור האמת " (ע"פ 11/58 מנקס ואח' נ' היועץ המשפטי , פ"ד יב 1905, 1911 (1958)), וכי בעוד שעד 'רגיל' מעיד על סמך התרשמותו וידיעותיו האישיות מאירוע, מומחה מעיד בהסתמך על מומחיותו המקצועית וכמי שאינו מעורב במקרה ( עניין לאומית , פסקה 14). אמנם, ייתכנו מקרים גבוליים בהם ייווצר קושי להפריד בין עדות מומחה לבין עדות שבעובדה ( עניין

לאומית , פסקה 15; כך למשל, ישנם מצבים בהם עשוי רופא להיות מעורב הן כעד והן כמומחה בהליך משפטי). עם זאת, אין קושי ביישום ההבחנה במקרים בהם נחשף המומחה לממצאים עובדתיים אך ורק במסגרת הכנת חוות דעתו ולשם עריכתה, וכאשר מלבד זאת אין לו למומחה כל קשר נוסף לאירוע נשוא חוות דעתו המקצועית. חשיפה שכזו קיימת, מטבע הדברים, לגבי כל עדות שבמומחיות, ולא ניתן לומר כי יש בה כשלעצמה כדי להפוך את עדותו של המומחה לעדות רגילה.

12.

בענייננו, טוענים המבקשים כי הם מעוניינים לזמן את מומחי הדיירים כעדים רגילים, ולא בכובעם כעדים מומחים. על פי הנטען, עדותם של מומחי הדיירים נתבקשה על מנת שיעידו ביחס לממצאים עובדתיים בלבד, ומבלי להביע כל עמדה מקצועית. טענה זו אין בידי לקבל. מעורבותם של מומחי הדיירים באירוע נשוא חוות הדעת אינה אלא מעורבות מקצועית. זאת, בשים לב לכך שמומחים אלה נשכרו על ידי דיירי הנכס על מנת ליתן חוות דעת אשר תשמש אותם בתביעה מקבילה. ולראיה, למעט מספר ביקורים שקיימו מומחי הדיירים בנכס, בכובעם כמומחים ולשם עריכת חוות דעתם – אין ולא הייתה למומחי הדיירים כל מעורבות נוספת באירועים נשוא חוות דעתם, וממילא לא נטען אחרת על ידי המבקשים. אשר על כן, צדק בית המשפט קמא בקבעו כי מעורבותם של מומחי הדיירים קשורה במומחיותם בלבד. במצב דברים זה, ספק אם היה מקום להתיר את עדותם כעדים "רגילים", ולכל היותר ניתן לזמנם לעדות למטרה המוגבלת שקבע בית המשפט קמא, דהיינו על מנת שיאשרו את עצם הכנת חוות הדעת על ידם לבקשת הדיירים (להבדיל ממסירת עדות על תוכנן). בשולי הדברים אציין, כי יתכן שעניין זה (עצם הכנת חוות הדעת לבקשת הדיירים) כלל אינו שנוי במחלוקת, ואם כך הרי שניתן ליתר כליל את זימון מומחי הדיירים אם המשיבים יודיעו כי אינם כופרים בו. ככל שכך יעשה ניתן יהיה לצרף את חוות הדעת כראיה לעצם קיומן (להבדיל מנכונות תוכנן).

13.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 2,500 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העבודה שלא התבקשה תגובה.