רע"א 8261-22 רע"א 8261-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת איריס לושי עבודי) בת"א 13988-09-19 מיום 27.11.2022, במסגרתה נדחתה בקשתם של המבקשים למתן הוראות למומחה שמונה מטעם בית המשפט. בצדה, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

1.הרקע הדרוש לעניין פורט בהחלטתי הקודמת מיום 12.12.2021 במסגרת רע"א 7621/21 ואחזור אך על עיקריו בקצרה. מקור הסכסוך שלפניי הוא במחלוקות שנתגלעו ביחס לעבודות בנייה שבוצעו בבניין מגורים בשדרות רוטשילד בתל אביב-יפו, הידוע כגוש 7085 חלקה 149 (להלן: הפרויקט). המבקשת 1, מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ (להלן: מעגן), הזמינה את עבודות הבנייה כאמור מהמשיבה 1, פז הנדסה ובניין (1999) בע"מ (להלן: פז הנדסה), והן בוצעו בהתאם לשני הסכמים שנכרתו ביניהן (להלן: הסכמי העבודה). המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים הולידו שתי תביעות: תביעה מטעם פז הנדסה ומנהליה (המשיבים 2 ו-3. להלן יכונו יחד עם פז הנדסה: המשיבים) שהוגשה ביום 8.9.2019, ותביעה שכנגד מיום 13.11.2019 שהוגשה מטעם מעגן, יחד עם הגב' נילי ויינברג וד"ר משה ויינברג (המבקשים 2 ו-3. להלן יכונו יחד עם מעגן: המבקשים), אשר חתומים, כל אחד בנפרד, על כתב ערבות כלפי פז הנדסה, לקיום כל התחייבויותיה של מעגן בהתאם לאחד מהסכמי העבודה. בקליפת האגוז יתואר, כי לטענת פז הנדסה, מעגן מסרבת להעביר לה את התמורה שסוכמה ביניהן, חרף היקף העבודות המשמעותי שבוצע על ידה, ואילו מעגן סבורה כי פז הנדסה היא שהפרה את ההסכמים ביניהן, התעכבה בביצוע העבודות והתרשלה בביצוען, באופן שגרם למעגן לנזקים כלכליים רבים בגינם היא דורשת פיצוי.

2.עד כה, התנהלו בבית משפט קמא שתי ישיבות קדם משפט בימים 18.11.2020 ו-23.6.2021, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, וכן ביום 1.7.2021 מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס רפאל גיל (להלן: המומחה גיל). בחלוף יותר מחצי שנה, ולאור היעדר הסכמה בין הצדדים ביחס לניסוחן של הסוגיות אשר ייבחנו על ידי המומחה גיל, ניסח בית משפט קמא ביום 23.1.2022 את הסוגיות כאמור תחת שלוש קטגוריות: סוגיית העבודות הנוספות בפרויקט (להלן: העבודות הנוספות), סוגיית העיכובים בפרויקט וסוגיית טיב הבנייה והליקויים בפרויקט. בתוך כך נקבע, כי לצורך הכרעה בסוגיות האמורות הצדדים יעבירו למומחה גיל את כלל הראיות שהוצגו על ידם; ימציאו כל חומר נוסף הדרוש לו לצורך גיבוש חוות הדעת; יפעלו בשקיפות מלאה מולו; וכן יערכו פגישות עם המומחה לצורך האמור, כאשר בכל פגישה ינכחו כלל הצדדים בתיק, אלא אם כן הוסכם אחרת. בהמשך, ביום 10.2.2022 הודיע המומחה גיל לבית משפט קמא כי לא יוכל לשמש בתפקיד מומחה מטעם בית המשפט, ובעקבות זאת הוצעו לצדדים שלושה מומחים אפשריים במקומו, וביניהם המהנדס צבי ערד (להלן: המומחה ערד). ביום 27.3.2022 עדכנו המשיבים כי מינויו של המומחה ערד אינו מקובל עליהם. חרף זאת, קבע בית משפט קמא ביום 9.5.2022 כי משלא מצא טעם ענייני בהתנגדות המשיבים, יש להורות על מינויו של המומחה ערד. עוד נקבע, כי הצדדים יחלקו בשכר המומחה בחלקים שווים, וכי חוות דעתו תוגש עד ליום 18.9.2022. לאור עיכובים שחלו בהוצאת מינוי המומחה ערד לפועל, הפגישה הראשונה עמו נערכה רק ביום 29.8.2022, והייתה טכנית בעיקרה, כאשר ביום 20.10.2022 נערכה לראשונה פגישה לגופו של עניין (להלן: הפגישה).

3.כשבועיים לאחר מכן, ביום 2.11.2022, הגישו המבקשים בקשה למתן הוראות, בה נטען כי המומחה ערד לא ביצע את המוטל עליו בהתאם להחלטתו של בית המשפט מיום 23.1.2022. בתוך כך נטען, בין היתר, כי בקביעותיו הנוגעות לעבודות הנוספות, אשר גובשו במהלך הפגישה, המומחה ערד הסתמך על תוכניות שצורפו להסכמי העבודה בלבד, מבלי להתייחס להסכמים אלו במלואם; כי הוא לא ביצע בדיקות מסוימות שהוטלו עליו, אלא הטילן על המפקח מטעם פז הנדסה (להלן: הבדיקות ו-המפקח, בהתאמה); ולבסוף, כי לא נערך פרוטוקול של הפגישה וכן כי המסקנות אליהן הגיע המומחה ערד בסופה, לא נומקו כראוי. על כן, התבקש בית משפט קמא להורות למומחה ערד כדלהלן: לבחון את הסכמי העבודה במלואם; לבצע את הבדיקות בעצמו; לערוך פרוטוקול לכלל הפגישות אשר עתידות להתקיים בינו לבין הצדדים, וכן לנמק ולפרט את קביעותיו (להלן: הבקשה).

4.ביום 14.11.2022 הגיבו המשיבים וטענו כי מדובר בבקשה מופרכת וחסרת פשר. זאת, משום שהמומחה ערד התחשב בכלל המידע הרלוונטי שהונח לפניו – הן בהסכמי העבודה והן בתוכניות שצורפו אליהם – ואשר דרוש לו לשם קביעותיו בעניין העבודות הנוספות. עוד נטען, בין היתר, כי השגותיהם של המבקשים ביחס לפנייה למפקח אינן הוגנות, משום שהמומחה ערד לא היה נאלץ לפנות אל האחרון מלכתחילה, לוּ המבקשים היו נערכים לפגישה כראוי. הודגש, כי בהינתן העובדה שבסופה של הפגישה, הגיע המומחה ערד למסקנה אשר אינה משרתת את המבקשים בתביעתם, הרי שעסקינן בבקשה מיותרת וחסרת תום לב. לאור האמור, המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה, ולהורות למבקשים לתאם פגישות נוספות עם המומחה ערד, בהתאם להנחיותיו של בית המשפט, שכן אלו נמנעים מלעשות כן.

5.ביום 27.11.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בהחלטה קצרצרה בפתקית, בנמקו כי: "ככלל, בית-המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול דעתו של המומחה בנושאים הקשורים לאופן ביצוע עבודתו ובפרט שיטות העבודה בהן נוקט לצורך בירור טענות הצדדים. [המבקשים] ימתינו לחוות דעתו של המומחה וככל שיהיו להם השגות בנוגע לממצאיו, פתוחה ביניהם הדרך לבקשת הבהרות [...] וכן לחקור את המומחה...". לאור זאת, הורה בית המשפט למבקשים לשתף פעולה עם המומחה ערד ולתאם עמו את מועדי הפגישות להמשך ביצוע עבודתו.

6.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר במסגרתה חוזרים המבקשים על עיקר טענותיהם ומוסיפים כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, המבוקש על ידם אינו נוגע לשיקול דעת המומחה ערד או לשיטת עבודתו, אלא ל"[]נושאים בסיסיים ומהותיים אשר הכרחי שיהיו חלק מאופן ביצוע עבודתו של המומחה" (פסקה 25 לבקשת רשות הערעור) ולנושאים הקשורים למילוי הוראותיו של בית המשפט. בתוך כך, נטען כי בקשתם של המבקשים לפיה המומחה ערד יבחן את הסכמי העבודה במלואם אינה עולה לכדי התערבות אסורה בשיקול דעתו, אלא שמדובר בהתערבות שיפוטית הכרחית, אשר בהיעדרה, תינתן חוות דעת "חלקית וכנראה מיותרת" (פסקה 41 לבקשת רשות הערעור). זאת ועוד, לשיטת המבקשים, בעוד בית משפט קמא ניסח את הסוגיות אליהן יידרש המומחה ערד, האחרון הטיל את הבדיקות – אשר נכללות במסגרת הסוגיות כאמור – על המפקח, במקום להידרש אליהן בעצמו. לבסוף, הדגישו המשיבים את הבעייתיות, לתפיסתם, שבהיעדר קיומם של פרוטוקול ושל נימוקים מפורטים לקביעותיו של המומחה ערד, והוסיפו, כי אין להמתין לקבלת חוות דעתו המלאה של האחרון, כאשר ניתן למנוע אי הבנות בהמשך כבר בשלב זה.

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להזדקק לתגובת המשיבים. ההחלטה שלפניי היא החלטה דיונית מובהקת, אשר התערבות ערכאת הערעור בה מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בלבד (ראו, מיני רבים: רע"א 4359/15 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פסקה 6 (3.9.2015); רע"א 5120/19 מחאמיד תאופיק חב' לבניין ופיתוח בע"מ נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר דרך מכבים ראשל"צ, פסקה 7 (31.7.2019)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה עם מקרים אלה.

8.בענייננו, לא רק שאינני רואה עילה המצדיקה התערבות בהחלטה דנן, אלא שאני סבור כי היא מוצדקת מאד גם לגופה. ככלל, לאחר שבית המשפט ממנה מומחה מטעמו, ומגדיר את תחומי תפקידו, עליו לאפשר למומחה לנהל את הליך הבדיקה לפי מיטב שיקול דעתו המקצועי, ולמעט עד מאד בהתערבות שיפוטית במהלך עבודתו, ובטרם הגשת חוות דעתו. בענייננו, בית משפט קמא תחם את הסוגיות אליהן יידרש המומחה ערד, ואף קבע את המנגנון המתאים לשם כך. חזקה על המומחה ערד כי יבצע מלאכתו המקצועית כהלכה, בהתאם להנחיות בית המשפט, ולא מצאתי כל הצדקה לסטות מהכלל שאין להתערב בשלב זה בעבודתו. ודוק, רוב טענות המבקשים מתמקדות בבדיקות ובבירורים שהמומחה ערד טרם ביצע, או לא ביצע כדבעי לשיטתם, נכון לשלב זה. מאחר שטענות אלה מועלות בשלב ראשוני בלבד, לאחר שנערכה אך פגישה מהותית אחת עם המומחה ערד, ובטרם בוצע החלק הארי של עבודתו במסגרת גיבוש חוות הדעת, פשיטא כי אין מקום להידרש אליהן בשלב זה – בוודאי שלא על ידי ערכאת הערעור.

באשר לרכיבי הבקשה הנוגעים לעריכת הפרוטוקול ולהנמקת קביעותיו של המומחה ערד, הרי שכפי שציינו המבקשים בעצמם, קביעות המומחה אינן החלטות שיפוטיות, והן כפופות לשיקול דעתו של בית המשפט. בהתאם ומטבע הדברים, חובות ניהול ההליך על ידו אינן כשל בית המשפט, ונתונות לשיקול דעתו המקצועי. למותר לציין, כי לבית המשפט מסור שיקול דעת מלא ביחס למשקל שיש לתת לחוות הדעת, לכשתוגש, וביחס להשלכותיה על הסוגיות שבמחלוקת. כן מובן שככל שהמבקשים ימצאו לנכון לעשות כן, יהיה ביכולתם להעלות כל טענה והשגה בעניין חוות הדעת בהמשך, לאחר שתוגש.

9.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב לביצוע. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 3,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תגובה.