רע"א 5120/19 מחאמיד תאופיק חב' לבניין ופיתוח בע"מ נ. משרד החקלאות ופיתוח

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ז' הווארי ) בת"א 27706-04-15 מיום 9.7.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת ליתן הוראות למומחה אשר מונה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ). בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה אף בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.

ביום 19.4.2015 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד משרד החקלאות ופיתוח הכפר, הוא המשיב, לתשלום עבור עבודות שבוצעו על-ידה להקמת מבנה בגלבוע. בכתב הגנתו טען המשיב, בין היתר, כי במבנה האמור התגלו ליקויים ופגמים שונים, אשר עלות תיקונם מוערכת בכ-600,000 ש"ח, וכן כי עלותם המשוערת של מספר תיקונים אשר טרם בוצעו עומדת על כ-900,000 ש"ח (להלן: התיקונים הנוספים ). נוכח האמור, ביקש המשיב כי הסכומים האמורים יקוזזו מכל סכום אשר ייפסק לטובת המבקשת, אם תתקבלנה טענותיה.

3.

בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה מטעמו, על מנת שיחווה דעתו בסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים.

4.

ביום 24.6.2019 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות למומחה, במסגרתה נטען, בין היתר, כי אין מקום שהמומחה יחווה דעתו בכל הנוגע לטענת המשיב לגבי קיזוז עלויות התיקונים הנוספים. זאת, כך נטען, היות שעסקינן בחבות אשר טרם התגבשה בעת הגשת כתב ההגנה, ולפיכך לא ניתן היה לבקש את קיזוזה מן הסכומים הנתבעים על-ידי המבקשת.

בתשובתו טען המשיב כי התיקונים הנוספים אמנם טרם בוצעו בעת הגשת כתב ההגנה, אך חבותה של המבקשת בגינם היתה שרירה וקיימת באותה עת. עוד נטען כי טענות המבקשת בדבר הזכות לקיזוז עלויות התיקונים הנוספים לא הועלו בפני בית המשפט המחוזי עובר למינוי המומחה, וכן כי על כל פנים, יהיו הצדדים רשאים לתקן את כתבי טענותיהם לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה, וזאת מכוח תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקסד"א ).

בתגובתה לתשובת המשיב הוסיפה המבקשת וטענה כי יש להורות למומחה להימנע מהתייחסות לתיקונים הנוספים כבר בשלב זה, על מנת למנוע הליכים מיותרים.

5.

בהחלטה מיום 9.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת, והורה למומחה לדון בטענת הקיזוז שהעלה המשיב בכתב הגנתו – על שני ראשיה. עוד צוין כי המבקשת תהיה רשאית לשוב ולהעלות בפני בית המשפט המחוזי את טענותיה ביחס לקיזוז עלויותיהם של התיקונים הנוספים – בבוא העת.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

בבקשתה דנן שבה המבקשת, בעיקרו של דבר, על טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, וטוענת כי בחינת טענות המשיב ביחס לקיזוז עלויות התיקונים הנוספים תביא להארכת עבודתו של המומחה, ומשכך תהיה כרוכה אף בתשלום כספי. עוד נטען כי אם המומחה יחווה דעתו אף ביחס לתיקונים הנוספים, אזי יהיה בכך כדי "להכשיר" את טענת הקיזוז שהועלתה בכתב הגנתו של המשיב, שכן הלה יוכל לתקן את כתב ההגנה מכוח תקנה 136 לתקסד"א, ולהעלות בגדרו טענת קיזוז עדכנית.

7.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

כידוע, דרך המלך להשגה על החלטות ביניים היא במסגרת הערעור על פסק הדין, ולפיכך בית המשפט ייעתר לבקשת רשות לערער על החלטות מעין אלה אך במקרים חריגים, בהם הימנעות מבירור מיידי של הבקשה תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, תסב נזק של ממש למי מבעלי הדין, או שיתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקאות 12-9 (20.5.2012)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה, ומטעם זה בלבד ניתן לדחות את הבקשה. אדגיש כי בית המשפט המחוזי הורה בהחלטתו כי טענות המבקשת לגופם של דברים – שמורות לה. המבקשת תהיה רשאית, אפוא, לשוב ולהעלות את טענותיה האמורות בפני בית המשפט המחוזי בבוא העת.

8.

זאת ועוד, ההחלטה מושא הבקשה שלפניי היא החלטה דיונית מובהקת המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. לפיכך, התערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא מצומצמת ותחומה למקרים חריגים בלבד (ראו והשוו: רע"א 4359/15 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ , פסקה 6 (3.9.2015)), ולא זהו המקרה שלפנינו. אף משכך, דין הבקשה דנן להידחות.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

משלא נתבקשה תשובה, ואך לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.