רע"א 7695/16 מלון רוטשילד בע"מ נ. אומרו צ.ע יזמות ופיקוח בע"מ

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו (רע"א 34313-07-16, כבוד השופטת א' כהן ), במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו, שלא לאפשר למבקשת לזמן עד למתן עדות נוספת (ת"א 55610-12-12, כבוד השופטת ש' גלר ).

1.ברקע, תביעות הדדיות שהגישו הצדדים ביחס לעבודות לשיפוץ מבנה. במסגרת ההליך בבית משפט השלום, נשמעה עדותו של עד מטעם התביעה, היא המשיבה בענייננו (להלן: העד ). בחלוף כשבוע ממתן העדות, הגיש העד הודעה לבית המשפט, ובה טען כי לא זכר במעמד העדות פרטים מסוימים. אל ההודעה צירף העד מכתב, שבו פרש את גרסתו, וכן צירף מסמכים שלא היו מצויים בחומר הראיות. על רקע האמור, ובסמוך לאותו מועד, המשיבה הגישה בקשה למחיקת כתב ההגנה והתביעה שכנגד מטעם המבקשת (להלן: הבקשה ). זאת, בשל אי-גילוי המסמכים שצירף העד להודעתו האמורה – על-ידי המבקשת. אף לבקשה זו צורפו המסמכים האמורים, וכן צורף מכתבו של העד.

בית משפט השלום קבע כי המכתב מטעם העד לא יהווה חלק מחומר הראיות. אגב כך, מתח ביקורת על שליחת המכתב על ידי העד וכן על צירופו כנספח לבקשה מטעם המשיבה. הובהר כי עד אינו רשאי להשלים את עדותו ולערוך לגבּיה מקצה שיפורים ללא רשות. בהתייחס לבקשת המשיבה, נקבע כי חלק מהמסמכים שצורפו אליה יכללו בראיות בתיק. בהקשר זה, ביקר בית המשפט את המבקשת על כך שלא כללה את המסמכים כבר במסגרת הליך הגילוי.

בחלוף מספר חודשים, הגישה המבקשת בקשה לזימון העד לעדות נוספת, בעיקר לנוכח צירוף המסמכים האמורים. בקשתה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום, אשר ציין, בין היתר, כי המסמכים היו בידיעת המבקשת עוד טרם העדות; וכי הבקשה לזימון העד הוגשה בעיתוי המעורר סימני שאלה: לא מיד לאחר ההחלטה לקבל את המסמכים האמורים – אלא לאחר תום שתי ישיבות הוכחות עתירות עדויות. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מושא הבקשה שבפניי, דחה כאמור בקשת רשות ערעור על ההחלטה, תוך שאימץ את נימוקי בית משפט השלום בעניין.

2.במוקד הבקשה שלפניי, ניצבת טענת המבקשת לעיוות דין חמור ולמצב דיוני לא מאוזן, באשר לא התאפשר לה לחקור את העד ביחס למסמכים שצורפו על ידו ועל ידי המשיבה לתיק בית המשפט לאחר עדותו, ושמטרת צירופם הייתה סתירת עדות העד בחקירתו. לטענת המבקשת, המסמכים לא צורפו על ידה מלכתחילה בשגגה, הן לנוכח כמות המסמכים המצויים ברשותה והן מכיוון שחשיבותם הייתה זניחה, לשיטתה, בתחילת ההליך.

המשיבה מצדה, מדגישה כי בין החלטת בית משפט השלום להורות על צירוף המסמכים שחשף העד, לבין בקשת המבקשת מבית המשפט לזמנו לעדות נוספת – חלפו למעלה מ-85 ימים, במהלכם הסתיימה פרשת התביעה והחלה פרשת ההגנה. לשיטתה, מכל מקום לא מתעוררת במקרה דנן שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

3 . לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לניהול ההליך. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלה (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 501 (2015)). העיקרון האמור יפה אף ככל שעסקינן בהחלטות בעניין זימון עדים. בהקשר זה, סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, קובע כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה, למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או להגיש ראיה, או החלטה בעניין בקשה לעדות מוקדמת ". דהיינו, מתקין התקנות השמיע עמדתו לפיה לערכאה הדיונית נתונה סמכות רחבה בהיבטים מסוימים הנוגעים לזימון עדים – ואף אין ליתן רשות ערעור במקרים מעין אלה. חריג לכך, הוא מקרה בו נדחית בקשה לזמן עד.

יושם אל לב, כי ניתן לסבור שהמקרה שלפנינו איננו נופל בתוך החריג בסעיף 1(5). כך ציין בית המשפט המחוזי. הטעם לדבר, הוא כי מדובר בזימון שני

של אותו העד, לאחר שהעד כבר זומן בעבר, ולמבקשת ניתנה הזדמנות לחקור את גרסתו. באשר לכך, אומר כי דעתי נוטה למסקנה שגם אם מדובר בעד חוזר, בקשה לשוב ולזמנו מצויה בגדר אותם עניינים שאינם נדחים בשעריהן של בקשות רשות ערעור. אלא, על בית משפט לדון לגופה של הבקשה, על פי המבחנים הרלוונטיים בשאלה האם להעניק רשות ערעור או לא. ועדיין, הנפקות היא כי הוענק שיקול דעת רחב לערכאה המבררת בבקשות מעין אלה. כך בכלל, ונדמה כי כך ביתר שאת בנסיבות המקרה. יוזכר, כי עדותו של העד עברה גלגולים לא שגרתיים – נתון אשר מחזק את המסקנה כי יש יתרון לערכאה המבררת בהחלטה דיונית מעין זו, דווקא מפני שהמשפט מתנהל במגרשה.

עוד יצוין נימוקו של בית משפט השלום לפיו בקשתה של המבקשת לעדות נוספת מתבססת על קיום מסמכים שאת דבר קיומם היא יכלה לגלות מלכתחילה, באשר המסמכים היו בידיעתה עוד טרם העדות. נקבע כי המבקשת "בחרה מטעמיה להתעלם מהם... ואף לא לחקור לגביהם את מר קמר [ העד ] בעת מסירת עדותו בסיבוב הראשון..." (עמוד 68 להחלטה). שיקול רלוונטי אחר שהוזכר על ידי הערכאות קמא, הוא כי הבקשה הוגשה לאחר שהחלה פרשת ההגנה ונסתיימה פרשת התביעה. בנוסף לכל האמור, נתתי דעתי לכך שבית משפט השלום קבע כי לא יסתמך על האמור במכתבו של העד, אשר לא יהווה חלק מחומר הראיות בתיק – אלא רק על המסמכים האמורים. עוד הובהר, וגם לכך יש משקל, כי במסגרת הסיכומים המבקשת תוכל לעמת את עדות העד למול המסמכים שנוספו; וכן לטעון ביחס למהימנות או למשקל העדות. בנסיבות אלה, סבורני כי הערכאות דלמטה הגיעו לתוצאה דיונית מאוזנת, שאינה מצדיקה התערבות.

4 . הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, תישא המבקשת בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח.