רע"א 5371/19 המוסד לביטוח לאומי נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ש' סרחאן ) מיום 5.6.2019 ומיום 25.7.2019, שעניינן קבילותן של ראיות, זימון עד והגשת ראיות נוספות.

1.

המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) הגישה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ). לטענתה, היא נפלה בעודה מנסה לעלות על קטנוע, שעליו ביקש המשיב 1 (להלן: הנהג ) להרכיבהּ. יצויין כי כתב התביעה הוגש גם על ידי המבקש 1 (להלן: המל"ל ), שתבע מן המשיבים את הגמלאות ששולמו וישולמו למבקשת בגין התאונה.

מנגד, המשיבה 2 (להלן: המשיבה או הפול ) טענה, בין היתר, כי המבקשת נפגעה לאחר שנתקלה בעמוד, נפלה ונחבלה, וזאת ללא קשר לקטנוע.

2.

ביום 18.3.2019 התקיימה ישיבת הוכחות, שבמהלכה הוגש תמליל של שיחה שבה הוזעק מגן דוד אדום לזירת התאונה על ידי אדם שנכח במקום (להלן: המודיע ). התמליל הוגש וסומן (נ/10) ללא התנגדות הצדדים. המודיע זומן ליתן עדות מטעם הפול בדיון שנקבע ליום 5.6.2019, אולם ביום הדיון הוא לא התייצב. בהמשך אותו הדיון, ביקש בא כוח המבקשת להגיש לבית המשפט הקלטה ותמליל של שיחה שנערכה בין המבקשת למודיע, ממנה עולה כי האחרון כלל לא ראה את התאונה. כן ביקש בא כוח המבקש להגיש תמונות של המבקשת שצולמו בזירת התאונה. בקשות אלה נדחו על ידי בית משפט קמא, שקבע כי פרשת התביעה הסתיימה מזמן; כי לא מתקיימים התנאים המקדמיים להוכחת קבילות הקלטת; כי התצלומים היו ברשות המבקשת מזמן, גם במהלך פרשת התביעה; וכי אין עילה לסטות מסדרי הדין.

למחרת היום הודיעה הפול כי היא מסתפקת בהגשת תמליל השיחה עם המודיע (שהוגש כאמור ללא התנגדות בדיון שהתקיים ביום 18.3.2019). הפול הוסיפה כי היא אינה עומדת על חקירתו של העד, וזאת בעקבות שיחה שהתקיימה עמו בה מסר כי אינו זוכר דבר מהתאונה. בית המשפט הורה אפוא על הגשת סיכומים.

3.

בחלוף מספר ימים, הגיש המל"ל בקשה לבית משפט קמא בה עתר, בין היתר, להוציא את מוצג נ/10 מתיק המוצגים, ולחלופין להתיר לו לזמן לעדות את המודיע, להגיש תצהיר משלים של הנהג וכן להגיש את התמונות שצולמו ביום התאונה. בית משפט קמא דחה את הבקשה, בקבעו, בין היתר, כי מוצג נ/10 הוגש לתיק המוצגים כדין וללא התנגדות; כי התמליל כולל אמרה של המודיע לגבי התאונה ונסיבותיה, וכי מדובר בעדות מכלי ראשון ולא בעדות מפי השמועה; כי אין מדובר בהרחבת חזית מצד הפול, שהכחישה מראשית הדרך כי אין מדובר בתאונת דרכים; כי לבקשה לא צורף תצהיר כדין; וכי אין מקום להגיש תצלומים בשלב זה של הדיון, וזאת בניגוד לסדר הגשת הראיות שנקבע בראשית ההליך, ובהעדר עילה המצדיקה הגשת ראיות בשלב כה מאוחר של הדיון.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

4.

המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא בכך שהכשיר את תמליל שיחתו של המודיע עם מד"א (נ/10), וזאת מבלי שהמודיע התייצב למתן עדות. לטענת המבקשים, יש קושי במצב הנוכחי, בו מחד גיסא – תמליל השיחה של המודיע עם מד"א התקבל על ידי בית משפט קמא כראיה לתוכנו ללא עדות המודיע, ומאידך גיסא – בית משפט קמא לא א ִ פשר למבקשים להגיש את תמליל השיחה של המודיע עם המבקשת , בה הלה אישר כי לא ראה את התרחשות התאונה. המבקשים טוענים אפוא כי יש להוציא את התמליל המדובר מתיק בית המשפט, ולחלופין, יש לאפשר להם לזמן את המודיע להעיד כתנאי להגשת התמליל. עוד טוענים המבקשים כי יש לאפשר להם להגיש תמונות של המבקשת בזירת האירוע שצולמו בסמוך לאחר קרות התאונה, וזאת בהינתן הרחבת חזית מטעם הפול, שהציג בשלב ההוכחות תזה חדשה לפיה המבקשת כלל לא נתקלה בעמוד אלא החליקה ונפלה.

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה, בכפוף להערה אחת.

ראשית, בכל הנוגע לטענתם של המבקשים כי יש לפסול את תמליל שיחתו של המודיע עם מד"א כראיה, הרי שמדובר בראיה שהוגשה וסומנה (נ/10) מבלי שהועלתה התנגדות מטעם המבקשים בזמן אמת. עיון בפרוטוקול אף מלמד כי לאחר הגשת התמליל וסימונו, ביקש בא כוח הפול מבית המשפט להתיר לו לזמן את המודיע ליתן עדות, ובאי כוח המבקשים הביעו הסכמתם לכך (פרוטוקול מיום 18.3.2019, עמ' 23-22). בנסיבות אלו, איני רואה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לקבל את התמליל כראיה.

[במאמר מוסגר: איני רואה להידרש לשאלה אם החלטת בית משפט קמא לאפשר את הגשת הראיה, נכנסת בגדרו של סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ). סעיף זה קובע כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה, למעט החלטה

על דחיית בקשה לזמן עד או

להגיש ראיה ..." . לפי לשון הסעיף, יכולה להישמע הטענה כי בעוד שהחלטה שעניינה דחיית בקשה להגיש ראיה הוחרגה מתחולתו של הצו, החלטה המתירה להגיש ראיה אינה ניתנת להשגה בעיצומו של ההליך (ראו והשוו רע"א 7724/16 מפעלי מתכת קרשין שלו בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פס' י (23.11.2016)). כאמור, לנוכח מסקנתי כי דין הבקשה להידחות, איני רואה להידרש לכך].

6.

באשר לבקשת המבקשים לזמן את המודיע למתן עדות, נזכיר כי מדובר בעד שכבר זומן להעיד מטעם הפול ולא התייצב, וכעת עותרים המבקשים לזמנו מטעמם. מדובר אפוא בהחלטה של בית משפט קמא הדוחה בקשה לזמן עד, שלא העיד קודם לכן ושלא ניתנה הזדמנות לחקרו. ככזו, החלטה זו אינה נכנסת בגדרו של סעיף 1(5) לצו (ראו והשוו רע"א 2355/17 עדיקה נ' אמסטר , פס' י"א (8.6.2017); רע"א 7695/16 מלון רוטשילד בע"מ נ' אומרו צ.ע יזמות ופיקוח בע"מ , פס' 3 (8.3.2017)).

לעצם הבקשה, לא אכחד כי ניתן להבין את טענת המבקשים, ולפיה הצורך שלהם לזמן את העד נבע מדבריו של בית משפט קמא, מהם ניתן להסיק כי התמליל מהווה ראיה לתוכנו. ברם, לאחר שעיינתי בתמליל המדובר, לא שוכנעתי כי יש הצדקה להתערב בהחלטה שלא לזמן את העד בשנית. מדובר בתמליל קצרצר האוחז שורות ספורות, בו נשאל המודיע " מה קרה לגברת? ", ובתשובה לכך הוא השיב " היא החליקה והיא לא יכולה לקום ". הא ותו לא. בהינתן שהמודיע לא העיד, איני סבור כי ניתן לחלץ מאמירה זו תובנה של ממש לגבי פרטי ההתרחשות. כך, מתוכן התמליל לבדו לא ניתן ללמוד אם היה זה המודיע שראה את המבקשת מחליקה, או שמא היתה זו המבקשת שסיפרה לו כי החליקה; ואף אם המודיע ראה את המבקשת בעת שהחליקה, לא ניתן ללמוד מן ההודעה אם ההחלקה אירעה אגב ניסיון לעלות על הקטנוע, או שמא ההחלקה אירעה ללא קשר לקטנוע. בנסיבות אלו, ומבלי שנעלם מעיניי האופן בו ניסח בית משפט קמא את דבריו בנוגע למעמדו הראייתי של התמליל, איני סבור כי יש טעם לזמן את המודיע להעיד בשנית. זאת, בפרט לנוכח הודעת המשיבים לבית משפט קמא כי המודיע הבהיר להם שאינו זוכר דבר מהתאונה.

7.

באשר להחלטתו של בית משפט קמא כי אין מדובר בהרחבת חזית, הלכה היא כי גדר ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה שמורה למקרים נדירים, בהם ההחלטה היא בלתי סבירה או קיים חשש לעיוות דין (רע"א 6995/16 א.דורי בנייה בע"מ נ' נתיבים דרום בע"מ , פס' 20 (6.11.2016)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלו, ולא שוכנעתי כי מתקיימים תנאיו של סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 המצדיקים מתן רשות ערעור. בהמשך לכך, ובהינתן קביעתו של בית משפט קמא כי אין מדובר בהרחבת חזית, לא קמה עילה להתערב בהחלטתו שדחתה את בקשת המבקשים להגיש את תמונותיה של המבקשת בזירת התאונה. אכן, בהינתן שתמונות אלו היו ברשות המבקשת כל העת, המועד להגיש את התמונות היה במסגרת פרשת התביעה, ולא כעת עם סיום שלב הראיות ולפני שלב הסיכומים.

עם זאת, בשולי הדברים וכהערה בלבד, דומה כי הגשת התמונות לא צפויה לסרבל את ההליך או לקפח את זכויותיהם הדיונית של המשיבים. בנסיבות אלו, דומה כי טוב יעשה בית המשפט אם ישקול מחדש להתיר למבקשים להגיש את התמונות האמורות, ול וּ כדי למנוע פתחון פה לטענה כי המשיבים חטאו בהרחבת חזית וכי לא ניתנה למבקשים ההזדמנות להתמודד עם הרחבת חזית זו.

8.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.