רע"א 7724/16 מפעלי מתכת קרשין שלו בע"מ נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' כהן ) מיום 21.8.16 ברע"א 53944-06-16, שבמסגרתו התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ח' קלוגמן ) מיום 30.5.16 בת"א 59605-02-15. עניין הבקשה – החלטה בדבר חוות דעת מומחה.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביום 2.3.15 הגישה המשיבה, חברת ביטוח, תביעת שיבוב כנגד המבקשת, חברה שבבעלותה מפעל מתכת המתמחה בין היתר בייצור מחליפי חום. במסגרת התביעה נטען, כי המבקשת סיפקה רכיב פגום – צינור נחושת מחורר בתוך מחליף חום – שגרם להשבתת מערכת הקירור ביקב, אשר בגינה נאלצה המשיבה, החברה המבטחת, לשאת בהוצאות הנזקים שנגרמו בסך 122,455 ₪. בכתב התביעה הוזכר דו"ח מבדיקת מעבדה התומך בטענות המשיבה.

ג.

ביום 8.11.15 הגישה המשיבה את דו"ח המעבדה שהוזכר בכתב התביעה, זאת בעקבות החלטה מישיבת קדם המשפט שהורתה לה לעשות כן, וביקשה להגיש חוות דעת משלימות על בסיסו. ביום 27.12.15, בישיבת קדם משפט נוספת, התקבלה החלטה לפיה על המשיבה להעביר את הצינור הפגום למבקשת, ולהודיע לה היכן נמצא מחליף החום, כדי שזאת תוכל לשלוח נציג מטעמה אשר יבדוק את הפגם הנטען. בשיחה בין נציג המבקשת לנציג המשיבה נמסר, כי הצינור נמצא חתוך אצל המומחה מטעם המשיבה וכי מחליף החום אינו קיים עוד. ביום 11.2.16 הגישה המבקשת בקשה להוצאת דו"ח המעבדה הראשוני מתיק בית המשפט, וכן עמה שלא לאפשר את הגשת חוות הדעת המשלימה של המומחה מטעם המשיבה, בנימוק שבמצב בו אין מחליף החום קיים עוד והצינור הפגום חתוך, נמנעה למעשה מן המבקשת הגשת חוות דעת מטעמה. ביום 13.3.16 הוגשו חוות דעת משלימות מטעם המשיבה.

ד.

ביום 30.5.16 התקבלה בקשת המבקשת להוצאת חוות דעת המומחים מן התיק. נקבע כי המשיבה פעלה באופן לא סביר משלא שמרה את מחליף החום בידיה עד גמר ההליך, זאת כיון שמדובר בראיה העיקרית בתיק, הנצרכת לעריכת חוות דעת נגדית. עוד נקבע, בניגוד לטענת המשיבה, כי מחליף החום והצינור לא הועברו למבקשת לבדיקה בזמן אמת, מתוך ידיעה כי תוגש תביעת שיבוב, ובכך נמנעה ממנה הכנתה של חוות דעת נגדית מקיפה. בדיקת החלקים בזמן אמת על ידי המשיבה, תוך מניעת הבדיקה מן המבקשת, יצרה פערי כוחות גדולים בין הצדדים, שאינם יכולים להתאזן בנסיבות אלא על ידי הוצאת חוות הדעת מטעם המשיבה מתיק בית המשפט.

ה.

המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו. ביום 21.8.16 התקבלה הבקשה והוחלט, כי אין להוציא את חוות הדעת מתיק בית המשפט. נקבע כי ההחלטה להוציא את חוות הדעת מן התיק ייתרה למעשה את המשך הדיון בתובענה לגופה, שכן אין ניתן בנסיבות להוכיח את התביעה ללא חוות הדעת, ולכן יש לראותה כהחלטה לסילוק התובענה על הסף. ואולם, סילוק על הסף הוא הליך קיצוני, השמור למקרים חריגים שמקרה זה, כנאמר, אינו נופל בגדריהם. נפסק, כי במצב הדברים הנוכחי יש להעדיף את המשך בירור התובענה לגופה על ידי השארת חוות הדעת בתיק בית המשפט, תוך שמירת זכויותיה של המבקשת להעלות טענות בדבר הנזק הראייתי שנגרם לה לכאורה, וטענות נוספות בדבר המשקל שיש לתת לחוות הדעת בנסיבות. כלפי החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור

ו.

ראשית נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום, שכן מדובר בהחלטת ביניים העוסקת בענייני פרוצדורה, שעליה לא תינתן כבדרך כלל רשות ערעור. כנטען, החלטה זו עוסקת בעניינים המסורים לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ושניתן להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. שנית

נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי הוצאת חוות הדעת מהווה למעשה סילוק על הסף של התובענה ומניעת בירור העובדות לגופן. הוצאת חוות הדעת, כך נטען, אינה מונעת מן המשיבה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה בניסיון לשכנע את בית המשפט בצדקת תביעתה. שלישית נטען, כי ההחלטה על הוצאת חוות הדעת היא מסוג ההחלטות שלא ניתן להגיש עליהן בקשת רשות ערעור לפי סעיף 1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן צו בתי המשפט או הצו ), הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות". רביעית נטען, לגופו של עניין, כי יש להוציא את חוות הדעת מתיק בית המשפט כדי למנוע עיוות דין. בהסתמך על החלטת בית משפט השלום נטען, כי המשיבה פעלה באופן לא סביר כשלא שמרה על מחליף החום וכשלא איפשרה למבקשת לבחון את הצינור לפני שנחתך, ובכך מנעה מן המבקשת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה. במצב עניינים זה, כך נטען, אין לאפשר למשיבה ליהנות מיתרון דיוני בולט על פני המבקשת על ידי השארת חוות הדעת בתיק. בנוסף נטען, כי הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו תתמרץ חברות ביטוח מסוגה של המשיבה לנהוג בנורמות התנהגות פסולות כגון אלה.

דיון והכרעה

ז.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, לא ראיתי מקום להיעתר לה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. אין המקרה שבפנינו בא בגדרים חריגים אלה.

ח.

עסקינן בבקשת רשות ערעור הנסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור ברשות על החלטת ביניים של בית משפט השלום. במקרים כאלה, בהם טרם סיים בית משפט השלום את מלאכתו, גוברת מטבע היעילות הדיונית נטייתו של בית המשפט שלא לתת רשות לערער בגלגול שלישי (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 214

(מה' 2, 2008)). הדברים אמורים אף במקרה בו התערב בית המשפט המחוזי בהחלטתו של בית משפט השלום. אכן, ככלל, נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בהחלטות הקשורות לאופן ניהולו של הדיון, אולם עצם העובדה שערכאת הערעור בחרה לחרוג מכלל זה ולהתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית אינה מצדיקה בהכרח גלגול שלישי (רע"א 5959/16 גאנם נ' מועצה מקומית מג'אר פסקה י' (2016); רע"א 4906/16 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' עופר מגזניק

פסקה ח' (2016)). בית המשפט המחוזי קבע, כי בנסיבות הקונקרטיות של התיק בהן מבוססת התביעה במידה רבה מאוד על חווֹת הדעת, הוצאתן בשלב זה מתיק בית המשפט כמוה כסילוק התובענה על הסף. גם אם ניתן לסבור אחרת, ואיני מביע דעה, מדובר בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך לגופו של עניין, אשר בשונה מהחלטה ה"נועלת את דלתי התיק", נתונה לבקרה שיפוטית נוספת, וכללל לא תתערב בה ערכאת הערעור, קל וחומר בגלגול שלישי (ראו למשל ר ע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' גיטי אהובים

(2006) ; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 360 (מהד' 12, 2015)).

ט.

אכן מהתמונה העולה מן החומר שבפנינו ובכללו מהחלטת בית משפט השלום עולה חשש – מבלי לטעת כל מסמרות כמובן – כי התנהלות המשיבה אינה חפה מפגמים, וברי כי מצב בו ניתנת חוות דעת מומחה רק מטעם צד אחד עלול להיות בעייתי אף הוא, בחינת פשיטא (וראו לעניין זה יששכר רוזן צבי ההליך האזרחי 163-162 (2015)). ניתן להבין מהיכן באה החלטת בית משפט השלום, עם זאת, עסקינן בשלב מוקדם בהליך בו טרם התבררו לגופן טענות הצדדים, ובנסיבות המקרה יתכן כי הוצאת חוות הדעת מן התיק עלולה לפגוע בבדיקת העובדות לאשורן. מכל מקום טענות המבקשת לגופן בנוגע לתוכנן של חוות הדעת מטעם המשיבה, ולמשקל הראייתי שיש ליתן להן בהתחשב בחוסר האיזון הדיוני ובהתנהלות המשיבה, שמורות לה בהליך העיקרי – ואין נפגעת זכותה הדיונית של המבקשת במידה המצדיקה גלגול שלישי. חזקה על בית משפט השלום כי ישקול את כל השיקולים הרלבנטים בעת מתן פסק הדין בהליך העיקרי, בלא שאביע דעה.

י.

אדרש לטענת המבקשת לפיה החלטת בית משפט השלום להוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט נופלת בגדרי סעיף 1(6) לצו בתי המשפט; נטען, כאמור, כי חוות הדעת היא עדות שההחלטה על הוצאתה מהתיק היא החלטה הנוגעת ל"אופן הגשת עדויות" המצויה בגדרי הסעיף. סבורני כי אין להלום טענה זאת. על פי סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית". עסקינן איפוא בראיה ממש, לא ב"הגשת עדות". חוות דעת מומחה היא ראיה שבית המשפט רשאי לקבלה, או לדחותה ככל שהוא רואה חשש לעיוות דין בקבלתה (וראו יעקב קדמי על הראיות 961-948 (2009)). אם הוכנסה חוות הדעת לתיק, רשאי בית המשפט לפסלה ולהורות על הוצאתה מתיק בית המשפט (להתייחסות לבקשה להוצאת חוות דעת מומחה מתיק בית המשפט כאל בקשה לפסילת ראיה ראו למשל רע"א שטיין נ' רג'ואן (2007); ת"א (ת"א) 2334/06 משק כרמי נ' יעדים לשיווק (החלטה מיום 11.11.09)). החלטת בית משפט השלום שבפנינו היא, איפוא, החלטה לפסילת ראיה שאינה מצויה בגדריו של צו בתי המשפט, העוסק בעיקרו בהחלטות דיוניות-ניהוליות, אשר דחיית ההשגה עליהן עד לערעור על פסק הדין הסופי לא תפגע ככלל באופן מהותי בזכויות הצדדים (וראו רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ פסקאות 17-14 (2016); רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' כבירי שמיע פסקה 9 (2013); רע"א 4846/11 בר עידן נ' אברג'יל פסקה י' (2011)). על כך שאין הצו מכיל בגדריו גם החלטות בנוגע לפסילת ראיות ניתן ללמוד מן החריג שבסעיף 1(5) לו, האוסר על הגשת בקשת רשות ערעור על החלטות "בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים" אך ממעט מכך "החלטה על דחיית בקשה לזמן עד או

להגיש ראיה " (הדגשה הוספה). בדומה להחלטות בדבר פסילת ראיה חורגות החלטות אלה מגדרי ההחלטות הדיוניות-ניהוליות שאת ההשגות הערעוריות עליהן תוך כדי ההליך מבקש הצו למנוע, ודוחה זאת לסוף ההליך; ולכן החריג אותן ממנו מחוקק המשנה.

יא.

בשל האמור אין בידי להיעתר לבקשה.