רע"א 4256-23 רע"א 4256-23

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) מיום 29.3.2023 ב-רע"א 35634-03-23; ועל החלטתו מיום 30.5.2023, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 29.3.2023.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשים הם בעלי זכויות חכירה במגרש המצוי ביישוב עדי (להלן: המגרש). ברקע ההליך ניצב הסכם פיתוח שנחתם בין המבקשים למשיבות, ביחס למגרש. בחודש אוגוסט 2016 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית ולמתן צו עשה נגד המשיבות, בגין ליקויים נטענים בפיתוח המגרש.

3.ביום 17.6.2021 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, המקבל את תביעת המבקשים בחלקה (ת"א 39131-08-16; השופטת מ' קלמפנר נבון). במסגרת פסק הדין, אימץ בית משפט השלום את חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה או המומחה הראשון), ואת הפתרון שהוצע על ידו לתיקון הליקויים.

4.ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין האמור נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.2.2022 (ע"א 15396-07-21; השופטים י' גריל, ע' ורבנר ו-מ' דאוד). בפסק הדין נקבע כי על המשיבות לבצע את העבודות כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום, בתוך 90 יום. יחד עם זאת, נקבע כי לאחר סיום ביצוע העבודות, המומחה מטעם בית משפט השלום יבדוק ויאשר שהעבודות בוצעו בצורה התואמת את חוות דעתו, ויגיש את הדיווח אודות בדיקתו לבית משפט השלום (פסקה נ"ג לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

5.ביום 13.4.2022 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בהליך דלעיל, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן הנחיות בעניין מסוכנות העבודות, תוך שנקבע כי: "ככל שבידי [המבקשים] חוות דעת עדכנית, על-פי דין, של מומחה בטיחות בדבר מסוכנות העבודות כפי שהן מתבצעות כיום (לטענת [המבקשים]), רשאים הם להגיש בקשה מתאימה בצירוף חוות דעת זו לבית משפט קמא" (ההדגשה הוספה – י' כ'; להלן: החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.4.2023).

6.בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – נדחתה אף היא (רע"א 2395/22; השופט נ' סולברג).

7.ביום 26.4.2022 הודיעו המשיבות, לבית משפט השלום, על השלמת העבודות הנדרשות, ומכאן שהגיע שלב בדיקת המומחה כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

ביום 31.5.2022, משהתברר כי נבצר מהמומחה לערוך את הבדיקות המתאימות, הורה בית משפט השלום על מינוי מומחה חלופי מטעמו (להלן: המומחה החלופי). טרם מתן חוות הדעת מטעם המומחה החלופי, הוגשה לעיונו חוות דעת מטעם המבקשים באשר למסוכנות הנוצרת, לטענת המבקשים, עקב העבודות. ביום 28.12.2022 הוגשה חוות הדעת מטעם המומחה החלופי, ובה פורטו ליקויים שונים בביצוע העבודות וניתנו הוראות לתיקונם. בהחלטה מיום 3.1.2023 הורה בית משפט השלום למשיבות לפעול לתיקון הליקויים שנותרו בהתאם לחוות דעת המומחה החלופי, בתוך 60 יום. בנוסף, בית המשפט השלום הורה כי לאחר ביצוע התיקונים האמורים, יוזמן המומחה החלופי לבחון את התיקונים ולעדכן את בית המשפט האם בוצעו כנדרש.

מבלי להאריך בדברים, יצוין כי ממועד מתן חוות דעת המומחה החלופי כאמור, הגישו המבקשים שלל בקשות לבית משפט השלום, כמו גם בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ואף לבית משפט זה. במרכזן של כל הבקשות טרונייתם של המבקשים על כך שהמומחה החלופי לא התייחס כראוי, לטענתם, לחוות הדעת שהוגשה מטעמם באשר למסוכנות שנוצרה עקב העבודות.

8.במוקד ההליך דנן, שלוש החלטות של בית משפט השלום, כדלקמן: האחת – החלטה מיום 17.1.2023 הדוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה החלופי. השנייה – החלטה מיום 19.2.2023 הדוחה בקשה למתן חוות דעת משלימה והפניית שאלות הבהרה למומחה החלופי. השלישית – החלטה מיום 2.3.2023 הדוחה בקשה להורות למומחה החלופי לבדוק האם השלמת ביצוע העבודות תקינה מבחינה הנדסית. בגדרי הבקשות דנן ניסו המבקשים, בדרכים שונות, להביא לכך שהמומחה החלופי יבחן ליקויים הנדסיים ובטיחותיים הנובעים, לטענתם, מהעבודות. בית משפט השלום הבהיר בהחלטותיו כי סמכות המומחה החלופי, בשלב זה, היא לבחון את יישום המתווה שהוצע בחוות דעת המומחה הראשון ואשר אומץ בפסק הדין מיום 17.6.2021.

9.המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור המופנית נגד שלוש ההחלטות האמורות (רע"א 35634-03-23), אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' נאמן) מיום 29.3.2023.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי מדובר בהחלטות דיוניות באופיין, בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב; וכי ממילא, לגופו של עניין, לא נפלה בהחלטות אלו כל שגיאה המצדיקה התערבות. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מדובר ב-"שלב ביניים", בטרם ניתנה חוות דעת סופית בהליך, וכי לאחר מתן חוות הדעת המאשרת שהעבודות בוצעו בהתאם למתווה המוסכם, תינתן לצדדים האפשרות להתייחס אליה ולהעלות את השגותיהם. בצד האמור, הורה בית המשפט המחוזי על חיוב המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 4,000 ש"ח, תוך שנקבע כי: "[המבקשים] מסרבים בעיקשות להרכין ראשם בפני החלטות בימ"ש לרבות ערכאות הערעור והינם מתישים את בתי המשפט בבקשות חוזרות ונשנות בגין אותן הטענות, אשר נדחות פעם אחר פעם".

10.ביום 30.5.2023 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטתו מיום 29.3.2023, בקובעו: "עיון בבקשה מלמד כי למעשה מדובר בטענות ערעוריות על פסק דיני, ו/או לחילופין טענות בגין עובדות ו/או החלטות שניתנו לאחר פסק דיני, ועל כן אין כל מקום ל'עיון חוזר'".

11.מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, המופנית הן כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.3.2023; והן כלפי החלטתו מיום 30.5.2023, הדוחה את בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה מיום 29.3.2023.

12.למען שלמות התמונה יצוין כי לאחרונה דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור אחרת שהגישו המבקשים, כחלק משרשרת ההליכים והבקשות בהם הם נוקטים בטענה לליקויים הנדסיים ובטיחותיים בהקשרן של העבודות הרלוונטיות (החלטת השופט נ' סולברג, מיום 18.6.2023, ב-רע"א 3719/23).

13.בבקשת רשות הערעור דנן טוענים המבקשים, בעיקרו של דבר, כי החלטות בית משפט השלום מנוגדות להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.4.2022. לעמדתם, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.4.2022 "ברורה מאוד", ומחייבת את בית משפט השלום להתייחס לחוות דעת שהוגשה מטעמם בדבר המסוכנות שנוצרה, לטענתם, עקב העבודות.

כמו כן, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו מיום 29.3.2023, בקבעו כי מדובר ב-"שלב ביניים" בלבד, שכן על פי החלטות בית משפט השלום, אין בדעתו לבקש מהמומחה החלופי להגיש חוות דעת סופית ולהתיר למבקשים להגיש שאלות הבהרה בתום הבדיקה. בנוסף, נטען כי חיובם של המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה הוא "עונשי" באופיו, ומנוגד להסדרים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

דיון והכרעה

14.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות.

15.כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה למתן רשות ערעור עלולה לגרום לעיוות דין. הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו עסקינן בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני, כבענייננו, בהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בהחלטות מהסוג דנא (רע"א 3800/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (29.5.2023); רע"א 5907/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (31.10.2022)). הבקשה דנן אינה באה בגדרן של אמות המידה האמורות.

שלל הבקשות וההליכים בהם נוקטים המבקשים עניינן בסוגיות שהמומחה מטעם בית המשפט מתבקש להתייחס אליהן בשלב זה. טענות מעין אלו אינן יכולות לעורר כל שאלת רוחב שתצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", משהן נטועות בנסיבות הקונקרטיות והייחודיות של הצדדים להליך. כמו כן, אינני סבור כי החלטות הערכאות קמא גרמו למבקשים עיוות דין כלשהו.

16.כפי שציין בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום טרם סיים את מלאכתו. בהחלטה מיום 3.1.2023 הובהר במפורש כי לאחר השלמת העבודות, יעדכן המומחה החלופי את בית המשפט כי העבודות בוצעו בהתאם לחוות דעת המומחה הראשון. משכך לא ניתן אלא לקבוע כי אכן עסקינן בהליך אשר טרם הגיע לסיומו – ומדובר בשלב ביניים. במקרים מסוג זה, גוברת הנטייה שלא ליתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", מטעמי יעילות דיונית (רע"א 7724/16 מפעלי מתכת קרשין שלו בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פסקה ח' (23.11.2016)); ודומה כי יש ליתן לכך משקל גם בענייננו.

17.עוד אוסיף כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטות מושא בקשת רשות הערעור דנן. בית המשפט המחוזי דחה בדין את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים, משזו לא עמדה באמות המידה למתן רשות ערעור על החלטות ביניים. בדומה לבית המשפט המחוזי, אף אני אינני סבור כי קמה הצדקה להתערבות באופן בו פירש בית משפט השלום את הנחיותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 13.4.2022: החלטה של ערכאת ערעור לפיה בעל דין רשאי להגיש לערכאה הדיונית בקשה בעניין מסויים (וראה הציטוט בסעיף 5 לעיל), אינה, בשום אופן, הנחיה לערכאה הדיונית לקבל את הבקשה אם וככל שתוגש.

אשר לבקשה לעיון חוזר – בית המשפט קמא אכן סיווג בשגגה את החלטתו הדוחה את בקשת רשות הערעור כפסק דין ולא כהחלטה. עם זאת, אין בכך כדי להועיל למבקשים. כך או אחרת, הדין איננו מכיר בהליך של עיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשת רשות ערעור.

18.כמו כן, אינני סבור כי נפל פגם בחיוב המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה. מעיון בשלל ההליכים בהם נוקטים המבקשים, עולה כי אלו מנהלים "מלחמת התשה" של ממש, תוך הגשת בקשות חוזרות ונשנות למתן הנחיות ולעיון חוזר, מבלי שחל כל שינוי נסיבות המצדיק זאת (וראו גם את הערתו של השופט נ' סולברג בגדרי רע"א 3719/23 הנ"ל). משאלו הם פני הדברים, סבורני כי התקיימו הנסיבות המתאימות לחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה מכוח תקנה 151(ג) לתקנות.

19.ולפני סיום אבקש להצטרף גם לתהיות שהובעו בהחלטות קודמות על התעקשותם של המבקשים בעניין מושא בקשתם. נראה כי עיקר טענתם של המבקשים הינה שהעבודות גרמו למצב המסכן את חלקתם. כפי שהודגש, שוב ושוב, הפתח לטעון טענה זו לא נחסם בפני המבקשים, והם יוכלו להעלות טענה שכזו לאחר חוות הדעת של המומחה ולפני מתן פסק הדין המשלים. אם בית משפט השלום יקבל את עמדתם, או יסבור כי יש לנקוט צעדים נוספים לבירורה, יוכל לתת הוראות חדשות ונוספות למומחה החלופי באשר לבדיקה המבוקשת על ידי המבקשים. בית משפט השלום ודאי שיוכל, אגב כך, להחליט שהינו מבקש מהמומחה החלופי ליתן דעתו על טענות המבקשים. ככל שהמבקשים לא יהיו שבעי רצון מהפסיקה בעניין זה, יוכלו לכלול את הסוגיה בערעור שיגישו (וכמובן שאיני מביע כל דעה בעניין זה).

באשר לטענותיהם של המבקשים המבוססות על החשש שהותרת השאלה לשלב מאוחר יותר תצריך מהמשיבות תיקון מרחיק לכת יותר, הרי נראה כי ככל שבטענות המבקשים יש ממש, חשש זה רובץ יותר לפתחם של המשיבות. גם משום כך לא ברור מדוע מצאו המבקשים בהחלטות שניתנו בסוגיה משום פגיעה כה קשה המצדיקה את אין-ספור ההליכים שבחרו לנהל בעניין זה.

20.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, ובשים לב לשיעור ההוצאות שנפסק בבית המשפט המחוזי – אין צו להוצאות בערכאה זו.