רע"א 6036-22 רע"א 6036-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מאזן דאוד) בת"א 31294-08-19 מיום 23.8.2022 (להלן ההחלטה), במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לזימון עדים.

רקע והחלטת בית המשפט קמא

עניינו של ההליך בבית משפט קמא הוא תביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת (ונגד רשם המקרקעין חיפה), אשר במוקדה זכויות הבעלות בקרקע הידועה כגוש 10006 בחלקה 118 המצויה בחדרה (להלן: הקרקע). המשיבה 1 הינה נכדתו מר ליאו פריש (להלן: המנוח), והמשיבים 2-3 הינם הבנים של המשיבה 1 (להלן יכונו יחד: המשיבים).

המשיבים טענו בתביעה כי זכויות הבעלות בקרקע נרשמו שלא כדין על שם המבקשת ביום 1.7.2019, וכי הם הבעלים האמתיים של הקרקע מכוח ירושה. לטענתם המנוח היה הבעלים החוקי והרשום של הקרקע, והוא הותיר אחריו צוואה לפיה המשיבה 1 זכאית לרשת כ-15% מעיזבונו. נוסף על כן, אחיה ואימא של המשיבה 1, שאינם בני חיים, זכאים יחדיו ל50% מעיזבונו ודודתה של המשיבה 1, רחל לובל (להלן: בת המנוח), גם היא באה אל אבותיה, זכאית ל-35% מעיזבונו. לגרסת המשיבים רישום הזכויות בקרקע על שם המבקשת בוצע עקב טעות או הטעיה.

1.לאחר שהגישו הצדדים את ראיותיהם, הגישה המבקשת לבית משפט קמא ביום 2.6.2022 בקשה לזימון שישה עדים (או נציגים מטעמם), כדלהלן: פרופ' אלון חן, נשיא מכון וויצמן למדע; מר זהר ינון, מנכ"ל אוניברסיטת בר אילן; פרופ' זוהר גולני, המשנה לנשיא ומנכ"ל המכון הטכנולוגי טכניון; מר יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית; מר סטיבן וויל, מנכ"ל עמותת ידידים של צה"ל בארצות הברית; ושלדון קראוס, נאמן קרן יוליוס ורחל לובל (שכולם יכונו להלן יחד: העדים). המבקשת נימקה את הבקשה בטענה כי העדים מייצגים חלק נכבד מיורשי המנוח, שכן בת המנוח הורישה את כל נכסיה למוסדות האמורים. בנוסף, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יחייב את המשיבים לחשוף את שמו ואת מענו של הקונה אשר עמד לטענתם לרכוש מהם את הקרקע.

2.בטרם יידרש לדון בבקשה, הורה בית משפט קמא למבקשת לפרט את תוכן העדות של כל אחד מהעדים. משכך המבקשת הגישה ביום 9.6.2022 הודעה משלימה בה חזרה וציינה כי העדים מייצגים שישה מוסדות אשר ירשו 35% מעיזבונו של המנוח, וזאת מתוקף צוואתה של בת המנוח אשר ירשה 35% מעיזבונו של המנוח והורישה את כל נכסיה למוסדות האמורים. המבקשת טענה כי עדותם של העדים נחוצה לשם בירור שאלות מהותיות בתיק, ובכללן: מתי למדו המשיבים על הירושה שנפלה בחלקם, מתי נודע להם על הקרקע, מתי נודע להם על הגשת הבקשה לצו קיום צוואה וכיוצא בכך. כמו כן, המבקשת ביקשה בהודעתה המשלימה לזמן עד נוסף – הוא האדם אשר לטענת המשיבים ביקש לרכוש מהם את הקרקע, ואשר לגישתם רק בעת ההתקשרות עמו נודע להם על העברת הבעלות בקרקע על שם המבקשת (להלן: העד הנוסף). זאת, לטענת המבקשת, מאחר שזימונו עשוי לסייע לבירור האמת.

בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת בהחלטה מיום 16.6.2022, וקבע כי על המבקשת לפרט את תוכן העדות הצפויה של כל עד ועד וכן את הרלבנטיות של העדות למחלוקת המצומצמת שלפני בית המשפט.

3.בהמשך לכך, הגישה המבקשת ביום 20.7.2022 הודעה בה ציינה כי נציגי ששת המוסדות, בהיותם יורשיה של בת המנוח, יכולים להעיד על פרטת העיזבון שלה ועל אישורי תשלומי מס העיזבון. לגישתה, מסמכים אלה יכולים להוכיח כי הקרקע לא נכללה במסת הנכסים של בת המנוח, ובהתאם היא אף לא נכללה במסת הנכסים של המנוח (שהמשיבים הם כזכור יורשיו). באשר לעד הנוסף, המבקשת חזרה על הטענה לפיה עדותו עשויה לסייע לבירור האמת, וציינה כי מטבע הדברים לא ניתן לחשוף בשלב זה את השאלות שהוא יישאל.

4.בית משפט קמא דחה את הבקשה בהחלטה, וקבע כי מלבד טענות כלליות לפיהן העדות נחוצה לבירור שאלות מהותיות בתיק, המבקשת לא הציגה כל נימוק מספק המבהיר את הצורך בעדותו של כל עד ועד, אלא רק העלתה טענות כלליות שלפיהן העדות נחוצה לבירור שאלות מהותיות בתיק זה.

יתרה מכך, בית משפט קמא ציין כי כאשר העד אותו מבקשים לזמן הוא גוף ציבורי, גביית עדותו והמצאת מסמכים על ידיו ייעשו ככלל באמצעות תעודת עובד ציבור. רוב המוסדות המפורטים בבקשת המבקשת הם גופים ציבוריים ומשכך דרך המלך לקבלת המסמכים שהמבקשת מעוניינת לזמן את העדים לצורך המצאתם (ובכלל זה פרטת העיזבון של בת המנוח ואישורי תשלום מס עיזבון), היא באמצעות תעודת עובד ציבור. בנסיבות אלה אין מקום לזמן את העדים לעדות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשת בבקשה

5.המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא כשדחה את הבקשה לזימון עדים. לטענתה, העדים אותם ביקשה לזמן, המייצגים למעשה חלק מיורשי בת המנוח, הם בעלי דין מהותיים שהיו אמורים להיות מצורפים כבעלי דין לתביעה, והם לא צורפו אליה רק בשל פגם בהגשתה. לגישת המבקשת, פגם זה אף עשוי היה להצדיק את סילוק התביעה על הסף. המבקשת תומכת טענתה זו בהוראת סעיף 122(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, הקובעת כי פעולה של אחדים מהיורשים טעונה הסכמת היורשים האחרים או אישור בית המשפט. מטעם זה לבדו סבורה המבקשת כי עדותם של העדים היא רלוונטית באופן אינהרנטי, וברי כי היה מקום להתירה. לא זו אף זו, לטענת המבקשת עדות העדים נחוצה לבירור שאלות עובדתיות מהותיות, ובכלל זאת – האם ידעו העדים שיש בבעלות המנוח קרקע בישראל; האם בת המנוח פירטה בפניהם את כל מצבת הנכסים שלה; האם סיפרה להם על הקרקע ועוד. לכן, טוענת המבקשת, סיכול האפשרות להעיד את העדים תפגע ביכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת.

עוד טוענת המבקשת כי עובדי מוסדות אקדמיים אינם נחשבים לעובדי ציבור, ולכן הם אינם יכולים להגיש תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. משכך, שגה בית המשפט קמא כשקבע כי דרך המלך לגביית העדות היא באמצעות תעודת עובד ציבור.

באשר לעד הנוסף – אשר כזכור הוא מי שנטען על ידי המשיבים כי ביקש לרכוש מהם את הקרקע – טוענת המבקשת כי עדותו תוכל להבהיר האם המשיבים ניסו למכור לו את הקרקע ללא הסכמת היורשים של 35% מעיזבון המנוח; וכי הדרך היחידה שלה להתמודד עם טענות המשיבים בכל הנוגע לעסקת המכר שעמדה על הפרק היא בזימונו של הרוכש הפוטנציאלי לעדות.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה כי יש לדחותה ללא צורך בתגובת המשיבים.

7.החלטות שעניינן זימון עדים הן מסוג ההחלטות הדיוניות המובהקות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וזאת לאור בקיאותה בהליך שלפניה והיכרותה עם הצדדים ועם חומר הראיות. משכך, תימנע בדרך כלל ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות מסוג זה, והיא תעשה כן רק במקרים חריגים (ראו: רע"א 4834/22 ד"ר שלמה כהן ושות' נ' עו"ד וטשטיין, פסקאות 8-7 (20.7.2022) (להלן: עניין שלמה כהן); רע"א 7621/21 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' פז הנדסה ובניין (1999) בע"מ, פסקה 10 (12.12.2021); רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן – ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק – שימור מבנים בע"מ, פסקה 7 (27.4.2021)). הלכה זו נכונה היא גם כאשר מדובר בהחלטות הדוחות בקשה לזימון עד, למרות שנקבע כי הסמכות לדחות בקשות כאלה היא סמכות שיש להפעיל בזהירות רבה ולעיתים נדירות (ראו: עניין שלמה כהן, בפסקה 8; רע"א 5573/15 אברבוך נ' OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פסקאות 6-5 (17.8.2015)).

8.כפי שציינתי לאחרונה בהתייחס לבקשות לזימון עדים "בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לזמן עד לעדות... בין היתר אם מצא שאין בה צורך (סעיף 1(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971) או אם מצא שיש שיקולים נוספים המצדיקים שלא להיענות לבקשה שאינם מוגבלים לרלוונטיות ולקבילות של העדות [..]. בין היתר ניתן לבחון בהקשר זה האם ישנן ראיות אחרות בשאלות השנויות במחלוקת והאם דווקא זימון העדים המבוקשים עשוי להכריע את הכף. כמו כן עשוי להיות משקל להכבדה הכרוכה בזימון העדים, מבחינת ההליך המשפטי בכללותו ומבחינת העדים עצמם" (עניין שלמה כהן, בפסקה 8).

9.בענייננו, שקל בית משפט קמא בשתי פעמים נפרדות את בקשות המבקשת לזימון העדים והעד הנוסף בראי המחלוקת בין הצדדים והראיות שנפרשו לפניו בתצהירי הצדדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הרלוונטיות של עדויותיהם של העדים ושל העד הנוסף לגדר המחלוקת מוטלת בספק. הוא הוסיף כי ממילא הטענות אותן מעוניינת המבקשת להוכיח באמצעות עדויותיהם של עדים אלה, ניתנות להוכחה בדרך של הגשת מסמכים, כך שאין טעם המצדיק את זימונם לעדות. מטעמים אלה, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה.

10.אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, וזאת ממספר טעמים. ראשית, כפי שהובהר לעיל, המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לשאלה האם הקרקע הייתה רכושו של המנוח שנכלל בעיזבונו. אין זה מן הנמנע כי ניתן יהיה לברר מחלוקת זו גם ללא צורך בעדויות העדים, וכי ניתן יהיה לבחון את השאלה במחלוקת גם בהסתמך על מסמכים נוספים שחלקם צורפו לתצהירים. כך למשל צורף כנספח 6 לתצהיר של המשיבה 1 ההסכם לרכישת הקרקע מהכשרת היישוב; נספח 10 לתצהיר המשיבה 1 כולל התכתבויות עם הכשרת הישוב; נספח 14 לתצהיר המשיבה 1 כולל מס רכוש על הקרקע; והצוואה עצמה צורפה כנספח 16 לתצהירה.

יתרה מכך, לגישת המבקשת, העדים שהיא מבקשת לזמן אמורים להתייחס לשאלה האם בת המנוח הורישה להם את הקרקע. נראה כי נושא זה הוא רלוונטי לשיטתה לצורך בירור השאלה האם בת המנוח ירשה את הקרקע מאביה (וזאת כדי לברר האם הקרקע הייתה חלק מעיזבונו). אולם, גם אם יסתבר כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה, לא יהיה בכך בהכרח כדי לשלול את גרסת המשיבים. זאת מאחר שגם אם בת המנוח לא הורישה את הקרקע לגופים השונים שהעדים אמורים להעיד מטעמם, אין פירוש הדבר בהכרח כי הקרקע לא הייתה חלק מהרכוש שהיא ירשה מאביה (למשל, יתכן שהיא מכרה אותה למאן דהוא אחר עובר לפטירתה וכד'). מעבר לדברים אלה, אין זה ברור האם העדים המבוקשים אכן בקיאים בשאלה מה בדיוק הורישה בת המנוח למוסדות שהם נמנים עמם.

11.זאת ועוד, וזה העיקר: ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור היא החלטת ביניים, המבוססת על הערכתו של בית המשפט את מצב הדברים (ביחס להיקף המחלוקת והדרך בה ניתן יהיה להכריע בה) נכון לשלב בו היא הוגשה. ככזו, רשאי בית המשפט לשוב ולשקול אותה בהמשך הדיון ואף לשנותה (ראו: סעיף 98 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן תקסד"א); רע"א 1189/22 חאתם קוואסמה נ' אנוור קואסמה, פסקאות 6-7 (4.7.2022)). ככל שלאחר שמיעת עדויות עדי התביעה (או בכל שלב אחר של ההליך), ישתנו פני הדברים באופן שיצדיק את הצורך בזימון העדים, תוכל המבקשת לחזור ולהגיש בקשה מתאימה, וחזקה על בית המשפט כי יבחן אותה בהתאם למכלול השיקולים הרלוונטיים ויכריע בה. בהקשר זה יוער כי בית המשפט עשוי גם להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהזמין רק חלק מהעדים שזימונם התבקש, אם יהיה סבור כי עדותם עשויה לקדם את בירור האמת.

מעבר לכל אלה יש לציין כי העדים המדוברים אינם בעלי דין ואין להם קשר להליך – ולכן הזמנת כולם תהווה הכבדה מבחינתם. גם לעניין זה יש משקל מסוים (אם כי מוגבל בלבד) במכלול השיקולים הרלוונטיים.

12.לפני סיום, אציין כי המבקשת טענה כי נציגי מוסדות אקדמיים אינם בגדר עובדי ציבור ולכן לא ניתן לייתר את עדויותיהם באמצעות הגשת תעודות עובד ציבור. אף אם יש ממש בטענה – ישנם מסמכים אחרים (כגון אישורי תשלום מס עיזבון) שיתכן שניתן יהיה להגישם באמצעות תעודות עובד ציבור. יתרה מכך, גם כאשר מוגשת תעודת עובד ציבור, ניתן לזמן את עובד הציבור שמסר אותה לעדות (ראו הוראת תקנה 83(ד) לתקסד"א).

13.גם טענת המבקשת כי היה על המשיבים לצרף את העדים כבעלי דין בתביעה אינה משנה את המסקנה אליה הגעתי לעיל. ככל שהמבקשת הייתה סבורה כי אי-צירופם של המוסדות שירשו את נכסיה של בת המנוח הוא פגם המצדיק את סילוק התביעה על הסף, הרי שהיה עליה להעלות טענה זו לפני בית המשפט קמא. על כל פנים אין מדובר בטענה המצדיקה כשלעצמה היעתרות לבקשתה לזמנם כעדים.

14.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשו תשובות המשיבים, אין צו להוצאות.