רע"א 4834/22 ד"ר שלמה כהן ושות' נ. עו"ד ליעד וטשטיין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק ) מיום 16.5.2022 ומיום 16.6.2022 בת"א 8753-04-15, ת"א 54476-03-15, ות"א 24478-11-17 המתנהלים במאוחד, במסגרתן נדחו בקשות המבקשים לזמן עדים המצויים מחוץ לישראל לעדות.

רקע והשתלשלות ההליכים

2.

בתמצית יצוין כי ההליכים המתנהלים בין הצדדים בבית המשפט קמא נוגעים לסכסוך בקשר לפרישתו של המשיב 1 (להלן: " עו"ד וטשטיין "), ממשרד המבקשים, ובטענות לפיהן עו"ד וטשטיין פעל שלא כדין מול לקוחות המשרד והעבירם לטיפולו במשרדו החדש.

3.

בין היתר טוענים המבקשים בהליך העיקרי כי עו"ד וטשטיין תכנן ותיזמן את פרישתו מהמשרד במועד סמוך לדיוני הוכחות בשני תיקים גדולים של לקוחות אסטרטגיים של המשרד – חברת

Merck וחברת Novartis , ובאופן שהשפיע בהמשך על מעבר של לקוחות נוספים. לצורך בירור נסיבות ההתקשרות של עו"ד וטשטיין עם לקוחות אלה, ביקשו המבקשים לזמן לעדות עובדים בכירים באותן החברות ובהם – מר ג'ון טודארו מחברת Merck , שהוא תושב ארצות-הברית (להלן: " מר טודארו "), והגב' פרנציסקה פרייזינגר מחברת Novartis , שהיא תושבת שוויץ (להלן: " גב' פרייזינגר ").

ביום 14.2.2022 הגישו המשיבים תשובה לבקשות לזימון עדים במסגרתה התנגדו לזימון כל העדים הזרים; ביום 1.3.2022 הגישו המבקשים תגובה לתשובה במסגרתה שבו וטענו כי זימון העדים רלוונטי לבירור המחלוקת ולחקר האמת. בהחלטה מיום 21.3.2022 קבע בית המשפט קמא כי בשלב הראשון יפנה עו"ד וטשטיין או מי מטעמו לעדים הזרים שזימונם התבקש, ובהם מר טודארו וגב' פרייזינגר, ויברר האם הם יהיו נכונים למסור עדות באופן וולונטרי ביחס לנסיבות ההתקשרות עם עו"ד וטשטיין ולנסיבות ההתקשרות עם משרד ד"ר כהן מלכתחילה. צוין כי עדותם תוכל להתבצע בדרך של היוועדות חזותית ומשך החקירה הכולל לא יעלה על 45 דקות ביחס לכל עד.

לאחר שפנה עו"ד וטשטיין אל העדים הפוטנציאליים, התברר כי אחד מהם הלך לעולמו. שניים הסכימו למסור עדות, שאחד מהם הוא מר יורגן דרסלר מחברת Novartis . מר טודרו סירב למסור עדות וגב' פרייזינגר לא השיבה לפנייה. עוד יצוין כי המבקשים העלו טענות לפיהן בפנייתו של עו"ד וטשטיין אל העדים הוא כיוון אותם לסרב להצעת בית המשפט ואף ניסה להשפיע על עדותם, ככל שתינתן. משכך הם ביקשו להורות על זימונם לעדות, לאפשר למבקש 2, עו"ד כהן, לפנות לעדים ישירות ולהורות לעו"ד וטשטיין למסור תצהיר על אודות התקשורת שקיים עמם.

4.

בהחלטתו מיום 16.5.2022 דחה בית המשפט קמא את הבקשה להורות על שימוש במנגנונים כופים לזימון מר טודרו לעדות. בית המשפט קבע כי חרף הכלל לפיו בית המשפט יסרב לבקשה לזימון עד במקרים נדירים, נדרש שיקול דעת זהיר לצורך שימוש בסמכותו של בית המשפט להורות על שימוש באמצעים של גביית ראיות מכוח סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1988 ומכוח האמנה בדבר גביית עדות בחוץ-לארץ בעניינים אזרחיים או מסחריים (כתבי אמנה, 899, כרך 26, עמ' 689) והתקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977. זאת מאחר ששימוש בכוח כופה של גופים שלטוניים לשם קבלת עדותו של נתבע זר מערב לא רק שיקולים הנוגעים לצדדים עצמם, אלא גם אלמנטים של המשפט הבינלאומי; של מערכת היחסים שבין המדינות השונות; ושל שיקולים הנוגעים להדדיות במישור הבינלאומי. לכן, כך נקבע, יש לבחון את מידת נחיצות העדים להכרעה בשאלות שבמחלוקת וככל שהיא לא נדרשת במידה משמעותית, לא יהיה ככלל מקום להיענות לבקשת זימון עד זר תוך שימוש במנגנונים כופים.

באשר למר טודרו נקבע כי אומנם עדותו הפוטנציאלית רלוונטית למחלוקת, אך מטרתה היא לעמוד על נסיבות ההתקשרות של חברת Merck עם עו"ד וטשטיין. בעניין זה קיימות תכתובות של מר טודרו כמו גם של גורמים אחרים. בית המשפט קמא הוסיף כי בתיק קיימות ראיות למכביר בכל הנוגע לאופן בו פעלו הצדדים מול לקוחות המשרד בעבר ובהווה ובפרט ביחס לחברת Merck . בנסיבות אלה, כך נקבע " לא נראה לי כי הצורך בעדות מצדיק נקיטה בצעדים כופים במישור הבינלאומי, על ההשלכות הנלוות לכך ועל המשאבים הכרוכים בכך ". עוד קבע בית המשפט כי טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא כי " יש להיזהר מפני מצב דברים בו אגב הסכסוך יגררו לקוחות המשרד לזירת המחלוקת בדרך של זימונים מכבידים לעדות ".

באשר לגב' פרייזינגר נקבע שעל עו"ד וטשטיין לשוב ולבדוק את נכונותה להעיד. ביום 16.6.2022, לאר שהגב' פרייזינגר לא השיבה לפנייה נוספת מצד עו"ד וטשטיין, קבע בית המשפט קמא כי הוא דוחה את הבקשה לזמן אותה לעדות. בית המשפט ציין כי עד אחר הקשור בחברת Novartis

יעיד וכי ממילא קיים בחומר מידע רב בעניין התכתובות מזמן אמת.

על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

בבקשתם טוענים המבקשים כי השיקולים שנקבעו ברע"א 8692/09 בנק דיסקונט לישראל נ' חסן (13.10.2010) (להלן: " בנק דיסקונט ") ביחס לזימון עדים המצויים מחוץ לישראל, ובראשם שיקול הרלוונטיות, מצביעים על כך שהיה מקום להיעתר לבקשותיהם ולזמן את העדים. המבקשים עמדו על כך כי גזל הלקוחות Merck ו- Novartis

מצוי בלב המחלוקת בתביעתם נגד עו"ד וטשטיין, כאשר מר טודארו הוא הגורם הרלוונטי בחברת Merck וגב' פרייזינגר היא אחת משני הגורמים הרלוונטיים בחברת Novartis .

לטענת המבקשים, בית המשפט קמא שגה בקבעו כי די בראיות שלפניו. ישנם פערים בין גרסתו של עו"ד וטשטיין בתצהירו ביחס לנסיבות ההתקשרות עם חברת Merck לבין התנהלותו של מר טודארו כפי שהיא עולה מתכתובות בין הצדדים. לשיטתם, לא ניתן יהיה להגיע לחקר האמת וליישב את הפערים הללו מבלי לשמוע את עדותו של מר טודארו. באשר לגב' פרייזינגר טענו המבקשים כי בימים שלאחר עזיבתו של עו"ד וטשטיין, התקיימה חלופת תכתובות משמעותית בינו לבין גב' פרייזינגר ממנה עולים האופן הפסול בו נהג עו"ד וטשטיין וכזבים שהציג כדי לשדל את חברת Novartis לעבור למשרדו החדש. לטענתם, עדותה של גב' פרייזינגר נדרשת כדי לבחון כיצד היא הושפעה מהמצגים של עו"ד וטשטיין, ובאילו פעולות שידול נוספות הוא נקט שלא באות לידי ביטוי באותן תכתובות. עוד הוסיפו המבקשים וטענו כי גם בית המשפט קמא קבע כי עדותו הפוטנציאלית של מר טודארו רלוונטית למחלוקת; וכן כי עו"ד וטשטיין לא חלק על הרלוונטיות ואף הגיש תצהיר של גורם אחר מטעם חברת Merck . בהקשר זה הוסיפו המבקשים וטענו כי מאחר שעו"ד וטשטיין הגיש תצהירים של לקוחות בהליך, אין לקבל את ההנמקה של בית המשפט קמא לפיה אין לגרור לקוחות לסכסוך בין הצדדים.

לטענת המבקשים, החלטותיו של בית המשפט קמא פוגעות בזכויותיהם הדיוניות ומונעות מהם להביא לעדות שני עדים רלוונטיים רק משום שמדובר בעדים זרים. עוד הם טענו כי להחלטות אלה ישנן השלכות רוחב בלתי-רצויות, באשר הן מקנות הלכה למעשה חסינות לעדים מחוץ לישראל מפני עדות. לטענתם, יש לייחס משקל רב יותר לשיקולי רלוונטיות וחקר האמת על פני "שיקולי הדדיות במישור הבינלאומי". כך על אחת כמה כאשר לנוכח השיפור באמצעים הטכנולוגיים לא מדובר במלאכה מורכבת יתר על המידה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כין דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך לקבל את תשובת המשיבים.

7.

ראשית יובהר כי החלטה שעניינה דחיית בקשה לזימון עדים היא החלטה המוחרגת מצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (ר' סעיף 1(5) לצו). לכן, אין ככלל מניעה לדון בבקשה דנן. יחד עם זאת, מדובר בהחלטה שהיא שהחלטה דיונית מובהקת הקשורה באופן ניהול ההליך בפני הערכאה הדיונית. כידוע, לערכאה הדיונית נתונה פררוגטיבה רחבה בניהול ההליך ולכן החלטות מסוג זה מצויות בגדר שיקול דעתה, וערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן אלא במקרים חריגים (רע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' בן לולו , פס' 8 (4.5.2015)).

8.

גם ביחס לסמכות לסרב לבקשה להזמנת עד, נקבע זה מכבר בבית משפט זה כי אף שככלל יש להפעיל סמכות זו בזהירות רבה ולעיתים נדירות, זימון עדים הוא מהעניינים המובהקים שבסדרי דין שבהם יש לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. החלטות אלה מבוססת על בקיאותו של בית המשפט הדן בהליך והיכרותו עם חומר הראיות במסגרתו. לכן, ערכאת הערעור תימנע בדרך כלל מלהתערב בהם (רע"א 5573/15 אברבוך נ' OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD

(17.8.2015)).

עוד יש לציין כי בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לזמן עד לעדות (גם אם אין מדובר בעד שהוא תושב זר), בין היתר אם מצא שאין בה צורך (סעיף 1(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971) או אם מצא שיש שיקולים נוספים המצדיקים שלא להיענות לבקשה שאינם מוגבלים לרלוונטיות ולקבילות של העדות (ר' רע"א 457/21 לומדעת מכשירי כתיבה בע"מ נ' עיריית אילת , פס' 8 (16.2.2021)). בין היתר ניתן לבחון בהקשר זה האם ישנן ראיות אחרות בשאלות השנויות במחלוקת והאם דווקא זימון העדים המבוקשים עשוי להכריע את הכף. כמו כן עשוי להיות משקל להכבדה הכרוכה בזימון העדים, מבחינת ההליך המשפטי בכללותו ומבחינת העדים עצמם.

9.

במקרה דנן, מבוססת החלטתו של בית המשפט קמא בעיקרה על ההנחה לפיה לאור התמונה הראייתית שנפרשה בפניו בנושא שלגביו התבקש זימון העדים, הצורך בעדות אינו מצדיק בשלב זה נקיטה בצעדים כופים במישור הבינלאומי. אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטה. כאמור, מדובר בנושא הנוגע לניהול ההליך, כאשר ההחלטה מבוססת על היכרותה של הערכאה הדיונית את התיק ואת החומר הראייתי שהוצג בו עד כה, והשאלות העובדתיות שיהיו טעונות הכרעה.

אינני מקבלת גם את טענת המבקשים לפיה משמצא בית המשפט כי העדות רלוונטית היה עליו להיעתר לבקשה, וזאת מבלי צורך לערוך איזונים עם שיקולים אחרים הנוגעים לשימוש במנגנונים כופים, ואשר הובאו זה מכבר בחשבון במסגרת המבחנים שנקבעו בעניין בנק דיסקונט . אכן, שאלת הרלוונטיות של העדות היא כמובן השאלה הראשונה שעל בית המשפט לבחון, אולם המענה לה אינו בהכרח סוף הדרך. בית המשפט עשוי להידרש לעוצמת הרלוונטיות ומידתה, ולאזן – בנסיבות המתאימות – את השיקול הזה מול שיקולים אחרים העומדים מנגד. איזון זה נעשה ככלל על ידי הערכאה הדיונית, לה מסור כאמור שיקול דעת רחב בהחלטות מסוג זה. כך פעל בית המשפט קמא בנסיבות המקרה דנן, ואינני רואה כאמור מקום להתערב בהחלטה.

זאת ועוד. ההחלטה נושא הערעור היא החלטת ביניים, והיא נובעת מהאופן בו העריך בית המשפט את מכלול העדויות שהוצגו לו עד לשלב בו ניתנה ההחלטה ואת השאלות שבמחלוקת. ככל שלאחר שמיעת הראיות או בכל שלב אחר בהליך, תשתנה תמונת המצב בהקשר זה – אין זה מן הנמנע כי בית המשפט ישוב וישקול את עמדתו ביחס לצורך בזימון העדים. המבקשים רשאים כמובן, אם יסברו כי יש בכך צורך ולאור תמונת המצב העדכנית, לחזור ולעתור להזמנת העדים (או אחד מהם). אם תוגש בקשה כזו – חזקה על בית המשפט שיבחן אותה בהתאם לנסיבותיה. משכך אינני סבורה שהחלטת בית המשפט קמא עלולה לפגוע בזכויות המבקשים או בניהול הדיון באופן המצדיק את קבלתה.

10.

לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.