פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5573/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשים:
1. רונן אברבוך
2. מרים אברבוך
נ ג ד
המשיבים:
1.
OTKRITIE
INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD
2.
OTKRITIES LTD
3.
JSC OTKRITIE FINANCIAL
CORPORATION
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב בתיק א
035884-05-14
שניתנה ביום 04.08.2015 על ידי כבוד השופטת ת' אברהמי
בשם המבקשים:
עו"ד אשר נוטוביץ
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב'
השופטת ת' אברהמי ) מיום 4.8.2015, בה נדחתה בקשת המבקשים לזמן עדים לישיבת הוכחות הקבועה ליום 6.9.2015.
1.
בין המבקשים לבין המשיבות ואחרים מתנהלים שני תיקים בבית משפט המחוזי תל-אביב-יפו, הקשורים לפסק דין שניתן על ידי בית משפט אזרחי באנגליה (להלן:
פסק הדין האנגלי ) , על-פיו חוייבו המבקשים להשיב למשיבות, שהן תאגידים פיננסים רוסיים ואנגליים, הסך של כ-150 מליון דולר (!!!) שאותו גנבו המבקשים בדרך של זיופים והונאות.
התיק הראשון הוא ת"א 35184-05-12
(להלן: התביעה העיקרית ) , שהוגש בעוד התביעה באנגליה מתנהלת, ובמסגרתו תבעו המשיבות פיצוי כספי מהמבקשים בגין אותם מעשי הונאה. המבקשים הגישו כנגד המשיבות תביעה שכנגד, במסגרתה עתרו לפסק דין הצהרתי לפיו לא גנבו כספים מהמשיבות. אציין כי המבקשים חוייבו להפקיד ערובה בסך 400,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבות בתביעה שכנגד, אך המבקשים טרם עשו כן. עוד אציין, כי במסגרת התביעה העיקרית ניתן כנגד המבקשים צו עיכוב יציאה מהארץ שעדיין תלוי ועומד, לאחר שנסיונו של המבקש לביטול הצו כנגדו נכשל.
התיק השני
- שבמסגרתו הוגשה הבקשה שבפנינו - הוא ת"א 35884-05-14 שנפתח לאחר שניתן פסק הדין האנגלי, ובמסגרתו תבעו המשיבות את אכיפת פסק הדין האנגלי (להלן: בקשת האכיפה ) .
בד בבד עם הגשת בקשת האכיפה, הגישו המשיבות בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה העיקרית עד לסיום ההליכים בבקשת האכיפה. המבקשים, שטוענים כי פסק הדין האנגלי הושג בתרמית, הגישו ביום 10.2.2015 בקשה הפוכה – לעכב ההליכים בבקשת האכיפה עד לסיום ההליכים בתביעה העיקרית. בשתי בקשות אלה טרם ניתנה החלטת בית המשפט. ביום 2.7.2015 הגישו המבקשים בקשה לאחד את הדיון בשני התיקים מכוח סמכות בית המשפט לפי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). התבקשה תגובת המשיבות לבקשה זו, אך תגובתן טרם הוגשה.
2.
משלא ניתנו החלטות בית המשפט בשתי הבקשות לעיכוב הליכים ובבקשה לאיחוד הדיון, הגישו המבקשים ביום 16.7.2015 בקשה לזמן שלושה עדים לדיון ההוכחות הקבוע ליום 6.9.2015 בבקשת האכיפה. לטענת המבקשים, שלושת העדים מתגוררים בחו"ל והם בשליטת המשיבות, ועדותם חיונית על מנת לאפשר למבקשים להוכיח כי פסק הדין האנגלי הושג בתרמית, וכידוע, אין לאכוף פסק דין זר שהושג בתרמית.
שלושה ימים לאחר הגשת הבקשה לזימון העדים, הגישו המבקשים בקשה לדחות את מועד ההוכחות שנקבע ליום 6.9.2015 בשלושה חודשים ועד למתן
החלטה בבקשתם לאיחוד הדיון בשני התיקים.
בהחלטתו מיום 4.8.2015, דחה בית משפט קמא את הבקשה לזימון עדים מן הטעמים הבאים: הבקשה הוגשה תוך שיהוי משמעותי, באשר חוות הדעת והתצהירים של הצדדים הוגשו לפני זמן רב, ורשימת העדים הצפויים והערכות הצדדים לגבי היקף החקירות הצפויות פורטו כבר במהלך הדיון שנתקיים בחודש פברואר; מיהותם של העדים ותרומתם הצפויה להליך לא פורטו בבקשה; לא ברור כלל איך בקשה לזמן עדים תועיל למבקשים, מאחר שמדובר בעדים תושבי חו"ל שככל הנראה אינם מעוניינים להעיד, והדין הרלוונטי אינו תקנות סדר הדין האזרחי, אלא חוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998, והתקנות שהותקנו מכוחו; המבקשים לא העלו
נימוק של ממש לשיהוי הרב בהגשת הבקשה; קבלת הבקשה עשויה לפגוע בצד שכנגד וביומנו של בית המשפט. בשולי הדברים ציין בית המשפט כי ההכרעה בתביעה שכנגד של המבקשים בתביעה העיקרית מוטלת בספק, מאחר שאלו טרם הפקידו את הערבות בסך 400,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבות.
3.
על החלטה זו נסבה הבקשה דכאן.
לטענת המבקשים, בית המשפט השתית החלטתו על נימוקים טכניים כנגד זכותם הקנויה להעיד עדים, כמרכיב מרכזי בזכות להליך הוגן. המבקשים מסבירים את השיהוי בהגשת הבקשה לזימון העדים, בכך שהמתינו להחלטה בבקשות לעיכוב הדיון בבקשה לאכיפה או בתביעה העיקרית וכן המתינו להחלטה בבקשה לאיחוד הדיון בתיקים. משנכזבה תוחלתם, ועד עתה לא נתן בית המשפט את החלטתו באף אחת מהבקשות, לא היה מנוס מבחינתם אלא לזמן את העדים בשלב מאוחר זה. עוד נטען, כי במסגרת בקשתם לזימון העדים פירטו המבקשים את הצורך בשמיעת עדותם, וכי המשך ניהול ההליך ללא שמיעת העדים עלול להסב למבקשים נזק בלתי הפיך.
דיון והכרעה
4.
אקדים ואציין כי על פי סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), לא תינתן רשות ערעור על החלטה "בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים....למעט החלטה על דחיית בקשה לזמן עד....". על כן אין מניעה לדון בבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה לזימון העדים. לא כך ביחס לשתי בקשות נלוות שנכללו בבקשה: האחת מתייחסת לסדר העדת העדים (סעיף 95 לבקשה), והיא נדחית בזה על הסף לאור
האמור בסעיף 1(5) לצו, והשנייה נוגעת לשינוי מועד ההוכחות, ואף היא נדחית בזה על הסף לאור סעיף 1(1) לצו הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה "בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון".
5.
ולגופו של עניין.
סמכותו הכללית של בית המשפט להזמין עד קבועה בסעיף 1 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) :
סמכות להזמין עדים
1.
(א)
מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.
(ב)
בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.
ה עילות שבגינן בית משפט מוסמך לסרב להזמין עד, כמפורט בסעיף 1(ב) לפקודה, הן אך ורק שתי אלו: אין צורך בעדות, או שמטרת ההזמנה אינה גלוי האמת. תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי
משלימה סעיף זה, וקובעת כי "אם נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים". גישת הפסיקה היא כי הסמכות לסרב להזמין עד צריכה להיות מופעלת בזהירות רבה ולעיתים נדירות (ראו: רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מגי גלזר , פס' 7 והאסמכתאות שם (29.07.2015) (להלן: עניין בנק לאומי )).
אלא שבענייננו, בעדים השוהים בחוץ לארץ עסקינן, שלטענת המבקשים עצמם, נמצאים בשליטת המשיבות, וכפי שעולה מהבקשה, לא ייאותו להתייצב מרצונם למתן עדות. משכך, יש להניח כי תידרש גביית עדותם בחו"ל. הדין לגבי העדת עדים בחו"ל קבוע בחוק עזרה משפטית למדינות חוץ, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק עזרה משפטית ), תקנות עזרה משפטית תשנ"ט-1999 (להלן: תקנות עזרה משפטית ) וב תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977:
"כאשר עד נמצא מחוץ למדינה ואין הוא מסכים ליתן עדות, לא יהא מנוס מלהשתמש בדרך הקבועה כיום בחוק עזרה משפטית 1998 ובתקנות שהותקנו מכוחו ועל פי החוק שקדם לו. במלים אחרות, כאשר עד מודיע שנכון הוא ליתן עדות מרצונו, איני רואה מניעה מלפעול בדרך בלתי פורמלית בכדי להסדיר את מתן העדות ולבצע את כל התיאומים הנדרשים. נראה שכאשר מדובר בעדותו של בעל דין, לא צריכה להתעורר שום בעיה, בוודאי אם בעל הדין אמור להעיד מטעמו הוא. יכולה להישאל השאלה מה יקרה אם בעל דין שכנגד מעוניין להעיד את יריבו, הנמצא מחוץ לישראל. אמנם, קיימת אפשרות שהיריב שבחו"ל יסרב להעיד וידרוש כי יזומן בדרך הקבועה בחוק ובתקנות. נראה שאם כך יקרה, יידרש בעל הדין המבקש להעיד את יריבו לנקוט מהלך לפי חוק עזרה משפטית 1998 והתקנות הקיימות (שהרי לא ניתן לפעול בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי)" רע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין , פ"ד סב(3) 175, 193 (2007) (להלן: עניין דורי )).
(עוד לגביית עדות בחו"ל ראו רע"א 8692/09 בנק דיסקונט לישראל נ' מסאלחה מחמוד חסן
(13.10.2010)).
הוראות חוק עזרה משפטית והתקנות לפיו מתוות דרכים לגבות עדות מעד הנמצא מחוץ לתחום השיפוט, כגון בקשת התייצבות אדם בישראל למתן עדות (סעיף 49 לחוק עזרה משפטית) וגביית עדות באמצעות כינוס וידאו (תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית). בהקשר זה אציין כי הפסיקה ראתה גם את סעיף 13 לפקודת הראיות, שכותרתו "גביית עדות על ידי שלוח במשפט אזרחי", כמקור סמכות לגביית עדות בדרך של כינוס וידאו (ראו, לדוגמה, רע"א 522/11 גולסז נ' עוטלה קאלצ'י (8.2.2011). אך ראו דעתו של השופט (כתוארו אז) גרוניס בעניין דורי בעמ' 199, שם הוא מביע דעתו כי מקור הסמכות לגביית עדות בדרך של כינוס וידיאו הוא בתקנה 15 לתקנות עזרה משפטית מול דעתה החולקת של השופטת חיות בעמ' 203-204). ואם בכינוס וידאו עסקינן, נזכיר גם את הוראת סעיף 1(6) לצו הקובעת כי לא תינתן רשות ערעור לגבי החלטה הנוגעת לאופן הגשת עדויות "למעט החלטה בעניין מתן עדות מחוץ לכתלי בית המשפט, ובכלל זה בהיוועדות חזותית".
ובחזרה לענייננו. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, המבקשים הגישו בקשה רגילה לזימון עדים, לפי תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהתעלם מכך שמדובר בעדים הנמצאים בחו"ל שאינם בשליטתם, וגם בבקשה שבפנינו לא התייחסו המבקשים כלל להוראות הדין הרלבנטי בסוגיה זו.
6.
לצד הכלל לפיו רק לעיתים נדירות ידחה בית המשפט בקשה לזימון עד, ניצב הכלל לפיו זימון עדים הוא מהעניינים המובהקים שבסדרי דין בהם מוקנית לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וככלל, ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהם ( רע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' בן לולו , פסקה 9 והאסמכתאות שם (4.5.2015)) . יש אפוא ליתן משקל להיכרותה של הערכאה הדיונית את התיק ואת הנפשות הפועלות. בית משפט קמא ציין בהחלטתו "בהליך זה מתעמתים הצדדים על כל צעד ושעל...הדרשות לבקשה כגון דא כעת, משמעותה כמעט ללא ספק, עיכוב ממשי בשמיעת ההליך ובסיומו". ניתן להתרשם כי בית משפט קמא סבר שמדובר בבקשה טקטית שהוגשה ימים ספורים לפני הפגרה, זמן קצר לפני מועד ההוכחות הקבוע.
7.
לא אכחד כי הוטרדתי מכך שטרם ניתנו החלטות בשתי הבקשות לעיכוב הליכים שהוגשו הן על ידי המבקשים והן על ידי המשיבות, על אף שבקשת המבקשים הוגשה כבר בחודש פברואר. מהחלטת בית משפט קמא ונוכח המועד הקרוב שנקבע לשמיעת הראיות, עולה כי הבקשה נדחתה למעשה , על אף שלהלכה, טרם ניתנה החלטה בבקשה, ועל כך יש להצר.
אציין כי המבקשים פנו גם לנשיאת בית המשפט המחוזי בבקשה לאיחוד הדיון בשני התיקים לפי תקנה 520, על אף שתקנה זו אינה מחייבת פניה לנשיא בית המשפט אלא "לבית המשפט או הרשם", דהיינו, ברגיל, בית המשפט שדן באחד משני התיקים הוא ה"פורום הנאות" ליתן החלטה בבקשה לאיחוד הדיון. מכל מקום, גם כאן, עצם קביעת התיק לשמיעת הוכחות, משמעה, למעשה , דחיית הבקשה לאיחוד הדיון, על אף שלהלכה, טרם ניתנה החלטה בנושא זה.
8.
בכל מקרה, מאחר ששאלת הרלבנטיות של העדים לצורך המטרה של גילוי האמת היא קרדינלית (ראו עניין בנק לאומי ), הרי שאם וככל שלאחר שמיעת הראיות יסברו המבקשים כי יש מקום לחזור ולעתור להזמנת העדים בפרוצדורה הנכונה, חזקה על בית משפט קמא כי יבחן שוב את הבקשה ויפעל כחוכמתו על פי מכלול השיקולים הצריכים לעניין.
9.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' באלול התשע"ה (17.8.2015).
ש ו פ ט