רע"א 1835-23 רע"א 1835-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) אשר ניתן ביום 4.1.2023 בע"א 24611-11-22, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת כ' לוי), אשר ניתנה ביום 15.9.2022 בת"א 32695-06-17, ואשר בגדרה חייב בית משפט השלום את המבקש – בכובעו כבא-כוח התובעים בהליך זה – בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה על סך 6,000 ש"ח. החלטה זו ניתנה במסגרת ישיבת הוכחות, לאחר שבית משפט השלום הזהיר את המבקש, בא-כוח התובעים דשם, כי אם לא יחדל מחזרה על אותן שאלות – יחויב בהוצאות (ראו: תקנה 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.כידוע, החלטות ביניים הנוגעות לאופן ניהול ההליך על ידי הערכאה הדיונית, ובכללן, החלטות על השתת הוצאות, מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. לפיכך, ככלל, ולמעט במקרים חריגים ומיוחדים, תימנע ערכאת הערעור מהתערבות בהחלטות בכגון דא (ראו: ע"א 4810/15 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' י.ח.מ השקעות ונכסים בע"מ, פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (11.8.2015); רע"א 5573/15 אברבוך נ'Otkritie International Investment Management LTD. , פסקה 6 (17.8.2015); רע"א 3732/20 חאג' יחיא נ' חאג' יחיא, פסקה 5 (5.8.2020); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 569-568 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). סבורני כי המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

4.זאת ועוד: ההחלטה בעניין זה באה בגדרו של סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט".

5.הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.