פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 2753/20
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
ג''ורג' חכים
נ ג ד
המשיבים:
1. אחמד אלאערג' מוחמד
2. צלאח אלדין ע. אלקאדר חלילה
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.4.2020 בת"א 60811-01-18, שניתנה
על ידי כב' השופט ע' שחם
בשם המבקש:
עו"ד רנה שבולת;
עו"ד נאיל חכים
בשם המשיבים:
עו"ד אסעד מזאוי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) בת"א 60811-01-18 מיום 22.4.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לזמן את המשיב 1 (להלן: המשיב ) להתייצב למתן עדות בפני בית המשפט, וכן נקבע כי התיק יובא בפני המותב לשם מתן פסק דין.
רקע והליכים קודמים
2.
ברקע לבקשה דנן עומד סכסוך שהתגלע בין המבקש לבין המשיבים באשר לבעלות בחלקות מקרקעין (להלן:
חלקות המקרקעין ). ביום 25.1.2018 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקש ונגד המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (התביעה נגד המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון סולקה על הסף, בהסכמת המשיבים, בפסק דין מיום 11.11.2018). בתביעתם טענו המשיבים כי הם בעלים במשותף (יחד עם גורמים נוספים) של חלקות המקרקעין, וכי נודע להם שהמבקש מציג עצמו כבעלים של חלקות אלה במטרה לבצע בהן עסקאות מכר. משכך, התבקש צו מניעה קבוע האוסר על המבקש לבצע כל פעולה בחלקות המקרקעין. המבקש טען בכתב ההגנה, בין היתר, כי ביום 25.7.2012 חתם המשיב לטובתו על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר (להלן: ייפוי הכוח ) ביחס לחלקות המקרקעין. בכתב תשובתם טענו המשיבים כי ייפוי הכוח מזויף.
3.
במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה בפני בית המשפט המחוזי ביום 21.3.2019, הסכימו הצדדים כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו לשם בדיקת ייפוי הכוח. בהתאם, מינה בית המשפט המחוזי את מר אמנון בצלאלי – מומחה להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים (להלן: המומחה ), על-מנת שיחווה דעתו באשר לאמיתות החתימות שעל גבי ייפוי הכוח.
4.
ביום 15.8.2019 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה בה נטען כי עתידה להתקיים פגישה בין המומחה לבין המשיב, וכי נוכח גילו של האחרון "ובהתחשב בהתנהלות התובעים [המשיבים, י.ו.] עד עתה", ישנו חשש כי אדם אחר יגיע לפגישה עם המומחה, חלף המשיב. משכך, נתבקש בית המשפט המחוזי להנחות את המומחה בדבר האופן בו עליו לזהות את המשיב. בו ביום הוגשה בקשה נוספת, אשר הוכתרה כ"בהולה", בה טען המבקש כי נודע לו שהמומחה עתיד לפגוש את המשיב בשטחי איו"ש, ומשכך, בין היתר, קיים חשש כי המומחה יהא נתון ללחצים מצד המשיבים, ואף יופגש עם אדם שאיננו המשיב. לפיכך, ביקש המבקש כי יותר לו ללוות את המומחה בפגישתו עם המשיב. בקשות אלה נדחו בשתי החלטות שניתנו באותו היום, ובהן קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הציג תשתית של ממש התומכת בחששותיו, ואשר מצדיקה מתן הוראות אופרטיביות למומחה.
5.
ביום 19.9.2019 הגיש המומחה לבית המשפט המחוזי את חוות דעתו, אשר התייחסה לשלוש קבוצות מסמכים: מסמכים שנמסרו לרשות המומחה על-ידי המבקש, ובהם ייפוי הכוח (להלן: קבוצת המסמכים הראשונה ); דוגמאות כתב יד וחתימות על שמו של המשיב, אשר התקבלו מידי בא-כוח המשיבים (להלן: קבוצת המסמכים השנייה ); ודוגמאות כתב יד וחתימות על שמו של המשיב שנערכו במסגרת הכתבה שערך לו המומחה (להלן: מסמכי ההכתבה ). לאחר בדיקת המסמכים האמורים מצא המומחה כי לא קיימת זהות בין החתימות שעל גבי קבוצת המסמכים הראשונה לבין כתב היד שבקבוצת המסמכים השנייה. כן צוין כי אין כל קשר ממשי בין החתימה שעל גבי המסמך המאוחר בזמן בקבוצת המסמכים הראשונה, לבין מסמכי ההכתבה.
6.
בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 29.1.2020 נחקר המומחה על-ידי באי-כוח הצדדים, ובתוך כך העיד כי ההכתבה שערך למשיב נעשתה בבית קפה ליד תחנת דלק הסמוכה למעלה אדומים, וכי בעת פגישתו עם המשיב לשם ביצוע ההכתבה הוא צילם אותו (להלן: תצלום המשיב ) ואת שתי התעודות המזהות שהלה הציג בפניו (להלן: תצלום התעודות ).
7.
לאחר תום הדיון הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש טיעונים בכתב באשר לחוות דעת המומחה. בהמשך לכך, העלה המבקש טענות שונות נגד חוות הדעת, ובין היתר, נטען כי על-פי הידוע למבקש (אשר תצהירו צורף לבקשה זו), האדם אשר צולם על-ידי המומחה במעמד ההכתבה איננו המשיב, והמומחה פגש את המשיב בביתו ולא בבית קפה כנטען. כן טען המבקש כי התמונות המופיעות בתצלומי התעודות שונות זו מזו. נוכח האמור, נטען כי יש לפסול את חוות דעת המומחה (להלן: בקשת
הפסילה ). מנגד, טענו המשיבים כי אין מקום לפסילת חוות הדעת.
8.
בהחלטה מיום 25.2.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הפסילה, בקבעו, בין היתר, כי הטענה לפיה האדם המופיע בתצלום המשיב איננו המשיב עצמו נטענה בלא תשתית של ממש. כן נקבע כי השוואה בין תצלום המשיב לבין התמונה שבאחד מתצלומי התעודות מלמדת כי על פני הדברים מדובר באותו אדם, הגם שניכר כי האדם המתועד בתצלום המשיב מבוגר באופן משמעותי מזה שמופיע על גבי תצלום התעודה. נקבע עוד כי אין ליתן משקל ממשי לתצהיר אשר צורף לבקשת הפסילה, המהווה בעיקרו עדות מפי השמועה. נוכח דחיית בקשתו של המבקש כאמור, הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להודיע כיצד הם מבקשים לקדם את בירור התביעה.
9.
בהמשך לכך, הגיש המבקש הודעה לבית המשפט המחוזי, בה נטען כי חוות דעת המומחה אינה אלא ראיה אחת מבין כלל הראיות שתובאנה במסגרת בירור התביעה. לכן, כך נטען, על המשיבים מוטל הנטל להוכיח את תביעתם וכן להוכיח כי מסמכי ההכתבה נערכו על-ידי המשיב. על רקע זה, הודיע המבקש כי בכוונתו לבקש את זימון המשיב להתייצב בפני בית המשפט המחוזי לשם זיהויו, וכן לזמן עדים רלוונטיים נוספים (להלן: הודעת המבקש ). לעומת זאת, המשיבים טענו כי משהוכח באמצעות חוות הדעת שייפוי הכוח מזויף, אזי נשמט למעשה הבסיס תחת טענת ההגנה היחידה של המבקש. משכך, התבקש בית המשפט המחוזי לקבל את תביעת המשיבים במלואה.
10.
בהחלטה מיום 5.3.2020 התיר בית המשפט המחוזי למבקש להגיש בקשה "כמפורט בסעיף 4 להודעתו" (שם ציין המבקש כי בכוונתו לבקש את זימון המשיב וכן לזמן עדים נוספים). ביום 22.3.2020 הגיש המבקש בקשה לזמן אך את המשיב להתייצב בפני בית המשפט המחוזי, וזאת לשם זיהויו, לצורך מסירת דוגמאות חתימה, ועל-מנת שישיב לשאלות המבקש. בתוך כך שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו לפיהן האדם שעמו נפגש המומחה ואשר כתב את מסמכי ההכתבה איננו המשיב (להלן: בקשת הזימון ). המשיבים התנגדו לבקשת הזימון וטענו כי מדובר בבקשת סרק.
החלטת בית המשפט המחוזי
11.
ביום 22.4.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הזימון בציינו שטענות המבקש כי האדם עמו נפגש המומחה איננו המשיב, וכי התמונה שבתצלום התעודות אינה זהה לתצלום המשיב – נדחו זה מכבר בהחלטה בה נדחתה בקשת הפסילה. נקבע עוד כי בקשת הזימון אינה מבססת תשתית מספקת לבירור זהות האדם שהתייצב בפני המומחה, תוך שינוי מן הקביעות שבהחלטה האמורה. עוד צוין כי לא ברור כיצד טענת המבקש בדבר זהות האדם שנפגש עם המומחה מתיישבת עם טענתו בתצהיר אשר צורף לבקשת הפסילה, לפיה המומחה נפגש עם המשיב בביתו. כן צוין כי אין חולק על כך שהמשיב הוא אדם חולה ובא בימים.
בהמשך לדחיית בקשת הזימון כאמור, הורה בית המשפט המחוזי על הבאת התיק בפניו לשם מתן פסק דין. זאת, כך נקבע, נוכח ההחלטה שלא לפסול את חוות הדעת ו"בשים לב להסכמת הצדדים מיום 21.3.19".
על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.
הבקשה דנן
12.
בבקשה דנן טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת הזימון, שכן זיהוי האדם אשר כתב את מסמכי ההכתבה בפני המומחה הוא חיוני להכרעה בתביעה. נטען, אפוא, כי דחיית בקשת הזימון מונעת מהמבקש את האפשרות לקבל את יומו בפני בית המשפט, וכי היה על בית המשפט המחוזי לשקול בהקשר זה את הנזק העצום שייגרם למבקש מדחיית בקשתו אל מול הטרחה המועטה הכרוכה בהתייצבות המשיב לפני בית המשפט המחוזי. בתוך כך, נטען גם כי המבקש אכן הניח תשתית ראייתית מספקת לבקשת הזימון. בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהסתמכותו על ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה, שכן בהחלטה זו כלל לא נקבע כי המשיב הוא אשר כתב את מסמכי ההכתבה.
עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על הבאת התיק בפניו לשם מתן פסק דין, וזאת מבלי לקיים הליך הוכחות כדבעי. נטען כי למבקש עומדת הזכות להוכיח את טענתו לפיה המשיב אכן חתם על ייפוי הכוח וכן את יתר טענותיו במסגרת כתב ההגנה ובמסגרת בקשה שהוגשה על-ידו ביום 5.6.2018 לסילוק תביעת המשיבים על הסף. עוד טוען המבקש בהקשר זה כי הסכמת הצדדים מיום 21.3.2019, אליה התייחס בית המשפט המחוזי בהחלטתו, היתה אך למינוי מומחה מטעם בית המשפט, ואין בה משום הסכמה למתן פסק דין על בסיס חוות דעת המומחה בלבד.
13.
בתשובתם לבקשת רשות הערעור סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי ובין היתר, טוענים כי הלכה למעשה, מטרתה של בקשת הזימון היא לעקוף את ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה, בגדרה אישר בית המשפט המחוזי כי המשיב זוהה כיאות על-ידי המומחה. עוד נטען כי אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין דחייתה של בקשת הזימון, וזאת נוכח הוראת סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט או הצו ). לטענת המשיבים, ההחלטה מושא הבקשה דנן אינה באה בגדר החריג לסעיף 1(5) לצו, שכן הסיפא האמורה מתייחסת לדחיית בקשה לזימון עד, בעוד שבענייננו מדובר בבקשה לזימון בעל דין, אשר נועדה לעקוף החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי כאמור. נטען עוד כי החלטת בית המשפט המחוזי ליתן פסק דין בתביעה היא החלטה בעניין קביעת מועדים וסדרי עבודתו של בית המשפט, כמו גם בעניין שלבי הדיון בהליך. משכך, נטען כי החלטה זו באה בגדר ההחלטות עליהן לא תינתן רשות ערעור לפי סעיפים 1(1) ו-1(4) לצו.
14.
למען שלמות התמונה אציין כי ביום 17.6.2020 הגיש המבקש בקשה להגיב לאמור בתשובת המשיבים, בה נכללה, הלכה למעשה (ובלא קבלת רשות לכך), תגובתו גופה. בתגובה זו העלה המבקש טענות נוספות ברוח הטענות שהועלו בפני בית המשפט קמא ובבקשת רשות הערעור דנן.
דיון והכרעה
15.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות – על כל ראשיה.
16.
לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ביחס לדחיית בקשת הזימון. הלכה ידועה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לזימון עדים, שכן מדובר בסוגיה דיונית במובהק, ונוכח התרשמותה הבלתי-אמצעית של ערכאה זו מבעלי הדין, מן הראיות הרלוונטיות ומכלל נסיבות העניין (ראו: רע"א 3718/14 לנואל נ' מאור , פסקה 6 (22.10.2014); והשוו: רע"א 5573/15 אברבוך נ' OTKRITIE
INTERNATIONAL
INVESTMENT
MANAGEMENT
LTD
, פסקה 6 (17.8.2015)). אינני סבורה כי המקרה דנן מצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון, כאמור, לבית המשפט המחוזי באשר לזימון המשיב להתייצב בפניו, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור בהיבט זה. מובן מאליו כי אין באמור כדי להביע עמדה כלשהי לגבי המשמעות (אם בכלל) של אי-התייצבות המשיב, כבעל דין, בפני בית המשפט הדן בתביעתו.
17.
למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי הן מההחלטה מושא הבקשה דנן, הן מההחלטה בה נדחתה בקשת הפסילה (ואשר עליה לא הגיש המבקש בקשת רשות ערעור), והן מהחלטות קודמות שניתנו בנדון, עולה כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו על שלל טענות המבקש ביחס לזהות האדם שעמו נפגש המומחה, אך סבר כי הלה לא הציג תשתית עובדתית מספקת לטענות אלה. בתוך כך, בית המשפט המחוזי אף עיין בתמונות שבתצלומי התעודות ובתצלום המשיב, והתרשם כי מדובר בתמונות של אותו אדם. זאת ועוד, כפי שבית המשפט המחוזי ציין הסתירות העולות מטענותיו העובדתיות של המבקש ביחס לזהות האדם עמו נפגש המומחה וביחס לפגישת המומחה עם המשיב בביתו – מקשות על מתן משקל ממשי לתצהירו שצורף לבקשת הפסילה, כמו גם לכלל הגרסה העובדתית שהציג בנדון. לא מצאתי, אפוא, טעם מבורר להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין דחיית בקשת הזימון.
18.
כמו כן, ראיתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף בנוגע להחלטה כי התיק יובא בפני בית המשפט המחוזי לשם מתן פסק דין. אמנם יש ממש בטענת המבקש לפיה הסכמת הצדדים מיום 21.3.2019 נסבה אך על מינוי המומחה, ואין בה משום הסכמה כי חוות דעת המומחה לבדה תכריע את תביעת המשיבים. כן ברי כי למבקש עומדת הזכות לקבל את יומו בפני הערכאה המבררת ולהוכיח את טענותיו במלואן.
ואולם, כפי שבואר בהרחבה לעיל, לאחר שנדחתה בקשת הפסילה הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להבהיר כיצד הם מבקשים לקדם את בירור ההליך. בהמשך לכך, הודיע המבקש כי בכוונתו לבקש את זימון המשיב להתייצב בפני בית המשפט המחוזי, ואף לזמן עדים נוספים. ואכן, בית המשפט המחוזי אִפשר למבקש להגיש בקשה כאמור בהודעתו זו. בעקבות זאת, היה באפשרותו של המבקש לכלול בבקשת הזימון עדים רלוונטיים מלבד המשיב, אך הוא בחר לבקש אך את זימון המשיב, וטעמיו עמו. אין לאפשר, אפוא, למבקש לבצע "מקצה שיפורים" לאחר דחיית בקשתו לזימון המשיב, ומשכך לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה התיק "בשל" להכרעה סופית ולכתיבת פסק דין בהתאם.
19.
נוכח מסקנתי שלעיל לא מצאתי להידרש לטענת המשיבים לפיה החלטת בית המשפט המחוזי נמנית עם ההחלטות שעליהן לא תינתן רשות ערעור כאמור בצו בתי המשפט.
20.
סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ש"ח.
ניתנה היום,
כ"ט בתמוז התש"ף (21.7.2020).
ש ו פ ט ת