רע"א 7491-23 רע"א 7491-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ פריבס) מיום 4.10.2023 בת"א 47569-11-21, בה קיבל בית משפט קמא באופן חלקי את בקשת המבקש להזמין עדים מטעמו לאחר שהחל שלב קדם המשפט.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המשיבה היא אגודה שיתופית שהקימה יישוב קהילתי (להלן: היישוב), והיא עורכת ועדות קבלה למגורים ביישוב ולחברות בה. במוקד הסכסוך בין הצדדים עומדת החלטת המשיבה מיום 22.9.2020 שדחתה את בקשת המבקש להצטרף לשורותיה ולהתגורר ביישוב כחבר בה. לנוכח החלטה זו, הגיש המבקש ביום 18.11.2021 תביעה נגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה עתר למתן סעד הצהרתי המורה על ביטול ההחלטה ועל קבלתו למשיבה, או לחלופין על קבלת החלטה חדשה.

לגישת המבקש, בהחלטתה שלא לקבל את חברותו, המשיבה הפלתה אותו לרעה בשל מוצאו – כמי שנולד באתיופיה ועלה לארץ בשנת 1991. מנגד, לגישת המשיבה, אי קבלתו של המבקש נבעה ממעמדו האישי כרווק, מעמד שאינו מאפשר את קבלתו על פי החלטת מדיניות של המשיבה שהתקבלה עוד בשנת 2013. המשיבה הוסיפה כי מהיכרות רבת-שנים עם המבקש (שנהג להתארח אצל חברו שהוא אחד ממייסדי היישוב, מר ליאור ילו), הוא אינו מתאים למרקם החברתי של היישוב בגין טעמים נוספים שאינם קשורים למוצאו.

2.החלטת בית משפט קמא מיום 4.10.2023, העומדת במוקד בקשת רשות הערעור דנן, היא החלטה הנוגעת לזימון עדים מטעם המבקש.

מעיון בתיק בית המשפט עולה כי ביום 15.11.2022, הורה בית משפט קמא למבקש להגיש רשימת עדים בהתאם לתקנה 62 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וזאת 20 יום לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה – שנקבעה ליום 1.3.2023. בהמשך לכך, בהודעה מיום 13.2.2023 הודיע המבקש כי אין לו עדים מטעמו. יצוין כי באותה עת היה המבקש מיוצג. אולם, לאחר שהתקיים הדיון ביום 1.3.2023, הודיע המבקש ביום 4.4.2023 כי עורך הדין מטעם הסיוע המשפטי אשר ייצג אותו בהליך – חדל לייצגו.

3.לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, ביום 19.6.2023 הגיש המבקש "תצהיר בקשה לזימון עדים מטעם בית המשפט". בתצהיר זה ביקש המבקש לזמן עדים מטעמו. לגישתו, עדים אלה יסייעו בחשיפת האמת, והם סירבו לבקשתו להגיש תצהיר מטעמו. בכלל זה עתר המבקש כי בית המשפט יזמן את העדים הבאים: איתי נגר – אשר הזמין את המבקש לתפילות בבית כנסת והיה עד לכך שמסרבים להכניסו; הרב אבישלום לוי – אשר נהג לארח את המבקש; עלי – רבש"ץ היישוב אשר הכניס את המבקש ליישוב ביום 1.5.2023; ליאור ילו – שהוא כאמור חברו של המבקש אשר המבקש התארח אצלו ביישוב; ובבר ענונו – יו"ר המזכירות אשר פתח למבקש את שערי היישוב ואף מסר לו מפתחות לכניסה.

4.בדיון שהתקיים ביום 19.7.2023 הבהיר בית המשפט למבקש – אשר כזכור בשלב זה כבר לא היה מיוצג – כי ככל שהוא מעוניין בזימון עדים מטעמו, עליו להגיש בקשה כדין. בהחלטתו בתום הדיון קבע בית המשפט כי "ככל שהתובע, שאינו מיוצג כיום, יגיש בקשה להזמנת עדים ולא רק במסגרת תצהירו לפיו בכוונתו לעשות כן, זו תוגש תוך 14 יום מהיום". לאחר שניתנה לו ארכה, הגיש המבקש ביום 6.9.2023 פעם נוספת "תצהיר בקשה לזימון עדים מטעם בית המשפט". מדובר במסמך שהיה זהה ברובו לתצהיר הקודם, ואשר המבקש חזר בו על בקשתו לזמן את אותם עדים.

בתגובתה מיום 18.9.2023 הבהירה המשיבה כי היא מתנגדת לבקשה, שכן מדובר בעדים שהמבקש ידע על אודותיהם זה מכבר, וחרף זאת הוא לא ביקש לזמנם עד למועד הגשת הבקשה. עוד נטען כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו בשלב מאוחר זה של הדיון להצדיק הוספה של עדים. כמו כן, לגישתה אין בהבאת העדים הללו כדי לתרום לבירור השאלות שבמחלוקת.

ביום 27.9.2023 הגיש המבקש את תשובתו לתגובת המשיבה, בה הפנה לתקנה 83(ב) לתקנות, וטען כי מכוחה קיימת לו האפשרות לבקש להזמין עד גם בשלב זה של ההליך.

החלטת בית משפט קמא

5.ביום 4.10.2023 קיבל בית משפט קמא באופן חלקי את בקשת המבקש לזימון עדים מטעמו. בהחלטתו, עמד בית משפט קמא על הרציונלים העומדים בבסיס הוראת תקנה 62 לתקנות, הקובעת מועדים להגשת רשימת עדים קודם לישיבת קדם המשפט הראשונה; והדגיש כי תקנה 83(ב) לתקנות מתייחסת לזימון עדים מתוך רשימת העדים שהגיש בעל הדין. לצד זאת, צוין כי בית המשפט יכול לאפשר לבעל דין לזמן עדים שאינם נמצאים ברשימת העדים, וזאת מכוח סמכותו בתקנה 176(א) לתקנות.

לגופו של עניין, קבע בית משפט קמא כי יש לאפשר למבקש את זימונם של שני עדים בלבד – איתי נגר וליאור ילו. בית המשפט ציין כי חרף מחדליו של המבקש, זימונם כעת יאפשר ירידה לחקר האמת בהיותם עדים רלוונטיים למחלוקת. באשר ליתר העדים, נקבע כי הם פחות רלוונטיים, וכי זימונם יוסיף על סרבול ההליך ויביא להארכתו. בית משפט קמא אף חייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

6.בבקשת רשות הערעור, טוען המבקש כי בית משפט קמא שגה בקבעו כי אין לאפשר את זימונם של יתר העדים אשר צוינו בבקשתו. לשיטתו, אין "להענישו" על כך שלא הגיש רשימת עדים, שכן הוא אינו מיוצג ואינו שולט בשפה העברית. כן נטען כי בית המשפט עצמו הורה למבקש להגיש בקשה מתאימה להזמנת עדים בתום הדיון שהתקיים ביום 19.7.2023. על כן עתר המבקש כי בית המשפט יורה על זימונם של שלושת העדים הנוספים, וכן על ביטול ההוצאות שנפסקו נגדו. יוער כי בכל הנוגע לרלוונטיות הנטענת של העדים לבירור התביעה, חזר המבקש בבקשתו על האמור ב"תצהיר בקשה לזימון עדים מטעם בית המשפט" שהגיש לבית משפט קמא.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה רשות הערעור ובנספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה.

כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה בנושא זימון עדים. בקשות לתיקון רשימת העדים וצירוף עד לאחר המועד שנקבע לכך נכללות בכלל זה. על כן תימנע ערכאת הערעור בדרך כלל מלהתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 2133/17 פלוני נ' בית חולים מקאסד אל איסלאימה, פסקה 3 (20.4.2017); רע"א 4834/22 ד"ר כהן ושות' נ' וטשטיין, פסקאות 8-7 (20.7.2022) (להלן: עניין כהן); רע"א 1562/23 רילטקס סוכנויות בע"מ נ' דלתא גליל בע"מ, פסקה 10 (19.4.2023) (להלן: עניין רילטקס)). כפי שאבהיר, אני סבורה כי המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

ראשית, וכפי שקבע בית משפט קמא, המבקש לא צירף רשימת עדים כנדרש בתקנות – על אף שבמועד בו היה עליו לצרף רשימה כזו, הוא היה מיוצג. התקנות אינן קובעות מהו הדין ביחס לבקשה לזימון עד בלא שצורפה על ידי המבקש רשימת עדים; וכפי שהבהיר בית משפט קמא, העובדה שהמבקש לא צירף את רשימת העדים במועד – מכבידה עליו. אולם, משקבע בית משפט קמא כי ניתן להתגבר על המחדל הדיוני הרובץ לפתחו של המבקש – אין מקום ליתן משקל במסגרת החלטה זו למחדל הדיוני.

8.נבחן אפוא את החלטתו של בית משפט קמא לגופה. כפי שציינתי בעניין רילטקס, בקשות לזימון עד מציפות לא אחת את המתח שבין חשיפת צדק לבין יעילות דיונית. בבחינת בקשה לזימון עד, בית המשפט נדרש לאזן בין תרומתו הצפויה של העד המבוקש לבירור האמת, לבין אינטרסים של יעילות דיונית – אינטרסים שהערכאה הדיונית אמונה גם עליהם (ראו שם, בפסקה 14). באופן כללי, ניתן לומר כי ככל שעדותו של העד היא משמעותית וחשובה יותר לבירור האמת, כך יצטמצם משקלם של שיקולי היעילות; ולהיפך. יש לתת את הדעת בהקשר זה לאופי הסכסוך ולהיקפו, למחלוקות העובדתיות ולתרומה האפשרית של כל אחד מהעדים לבירור המחלוקת העובדתית והתחקות אחר האמת. זאת תוך שבית המשפט מביא בחשבון גם את משאבי הזמן המוגבלים שלו, ואת הצורך שלו לקיים דיונים בהליכים רבים (ראו בהקשר זה: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, עמודים 407-405 (מהדורה שנייה, 2023)).

מהאמור לעיל נובע גם כי בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לזמן עד לעדות אף אם עדותו קבילה ורלוונטית (ראו למשל: רע"א 457/21 לומדעת מכשירי כתיבה בע"מ נ' עיריית אילת, פסקה 8 (16.2.2021); עניין כהן, בפסקה 8). זאת – אם לאור סוג הסכסוך והמחלוקת העובדתית הדורשת הכרעה, התרומה השולית של העדות לבירור האמת איננה משמעותית; ואם מדובר בזימון עד שכרוך בסרבול משמעותי של ההליך.

כך למשל, אם מדובר על מספר עדים שנועדו להעיד על אותו עניין עצמו, בית המשפט רשאי לקבוע כי די בעדות של חלקם – וזאת מכוח השקלול של שיקולי היעילות עם הרצון להגיע לחקר האמת. באופן דומה – אם מדובר במחלוקת עובדתית שולית או בעד שעדותו מבוקשת ביחס לנושא פריפריאלי שאינו במוקד המחלוקת בין הצדדים, בית המשפט רשאי לעשות שימוש בשיקול דעתו ולא להתיר את זימונו של אותו עד.

9.יובהר כי שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בנושאים אלה הוא מטבע הדברים רחב. הערכאה הדיונית מכירה את ההליך, היא מודעת למחלוקות העובדתיות ולטענותיהם של הצדדים, וכן היא מודעת לשאלה מהם הנושאים המרכזיים שיהיה עליה להכריע בהם – ואילו עדויות יידרשו לצורך כך. משכך, הערכאה הדיונית יכולה – בהתאם לנושאים שלגביהם אמורים העדים להעיד – לקבוע עד כמה נחוצה העדות לצורך הכרעה בסכסוך.

10.במקרה דנן, תצהיריו של המבקש מהימים 19.6.2023 ו-6.9.2023 כוללים רשימה של 5 עדים. בית המשפט בחר שני עדים מבין העדים הללו. מדובר בעדים שבהתאם לאמור בבקשת המבקש, אמורים להעיד בשאלה שנראה כי היא השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים, והיא – האם הסירוב לקבלו כחבר במשיבה נבע מטעמים של אפליה או מטעמים אחרים. כך, העד מר איתי נגר אמור להעיד לגישת המבקש על סירוב להכניס את המבקש לבית הכנסת ביישוב. חברו של המבקש, העד מר ליאור ילו, ממייסדי היישוב (אף הוא ממוצא אתיופי, ואשר המבקש התארח אצלו במהלך התקופה לפני שהגיש את הבקשה להתקבל ליישוב). עד זה יוכל אם כן לשפוך אור על טענות המבקש, הן בהתייחס לגרסת המבקש לפיה הוא הופלה בשל מוצאו והן בהתייחס לגרסת המשיבה לפיה המבקש "אינו מתאים למרקם החברתי של היישוב" מטעמים כאלה או אחרים (ראו סעיף 40.1 לכתב ההגנה של המשיבה בבית משפט קמא).

לעומת זאת, על פני הדברים נראה כי העדויות של העדים האחרים היו בעיני בית המשפט בעלות משקל מועט יותר במחלוקות בין הצדדים. כך, הרב אבישלום לוי נהג לארח את המבקש – אולם בהקשר זה תישמע עדותו של מר ילו אשר כאמור אף הוא אירח את המבקש; רבש"ץ היישוב אמור להעיד על כך שהוא הכניס את המבקש ליישוב ביום 1.5.2023; ומר בבר ענונו אמור להעיד על כך שפתח את שערי היישוב עבור המבקש ומסר לו את מפתחות הכניסה אליו.

11.בית משפט קמא ערך אם כן את האיזון כנדרש. הוא שקל מה צפויה להיות התרומה האפשרית של כל אחד מהעדים להליך ולבירור המחלוקות העובדתיות שהוא יידרש להכריע בהן לצורך הכרעה בתובענה לגופה. כן הוא שקל את העובדה שהמבקש עתר לזימון של 5 עדים, ובחר ביניהם את שני העדים שלגישתו עדותם עשויה להיות בעלת המשמעות הרבה ביותר. בשיקול דעת זה – אין להתערב.

12.ודוקו: בבסיס תביעתו של המבקש עומדת כאמור טענת אפליה – טענה שהיא קשה להוכחה ברוב המקרים. אין זה מן הנמנע – אם כי מובן שאינני מחווה דעה ביחס לכך – כי בית המשפט יהיה סבור, לאחר שישמע את העדים שהוא התיר את זימונם, כי המחלוקת העובדתית לא לובנה די הצורך וכי נדרשת לו נקודת מבט נוספת לצורך בירור האמת באופן ממצה. בנסיבות כאלה עשוי בית משפט קמא, אם ימצא לנכון, להתיר זימון של עדים נוספים – בין כאלה שמנויים ברשימת העדים המבוקשת על ידי המבקש ובין עדים אחרים.

יודגש כי כאמור בית המשפט הוא שיבחן את האפשרות הזו ויכריע בה בהתאם לשיקול דעתו. נכון לעת הזאת, בית המשפט התיר את זימונם של שני העדים שנמנו בהחלטתו; ולא ניתן לקבוע כי לא יהיה די בעדויות אלו כדי לאפשר לבית המשפט להגיע למסקנות במחלוקות העובדתיות בין הצדדים שהוא יידרש להכריע בהן.

13.משאלה הם פני הדברים, לאור שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית ביחס לזימון עדים; מאחר ובית המשפט התיר למבקש (חרף מחדלו הדיוני) לזמן שני עדים שמטרת עדותם היא לגבות את טענתו העובדתית ביחס לסיבות לסירוב לקבלתו למשיבה; ומאחר שככל שיהיה בכך צורך, יוכל בית המשפט לשקול לזמן עדים נוספים אם ימצא שהדבר נדרש לצורך בירור האמת – אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, ויש לדחות את בקשת רשות הערעור.

14.סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.