רע"א 7863/17 פלוני נ. הפול חברה לביטוח בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי ) בת"א 57334-11-11 שניתנה ביום 3.9.2017, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי.

רקע

2.

המבקשת נפגעה בשתי תאונות דרכים, הראשונה אירעה ביום 6.12.2007 והשנייה אירעה ביום 10.8.2009. התאונות התרחשו שעה שהמבקשת נהגה על אופנוע במסגרת עבודתה ועל כן הוכרו התאונות על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) כתאונות עבודה. המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום בהרצליה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה משתי התאונות, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). הבקשה שלפניי נוגעת אך לתאונה השנייה, המאוחרת בזמן (להלן: התאונה ).

3.

טרם הגשת התביעה לבית משפט השלום, קבעה ועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן: הוועדה ) את נכותה הצמיתה של המבקשת כתוצאה מהתאונה בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות מרפק ימין, ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל ) הועמדה הנכות בשיעור של 15%.

בד בבד עם הגשת התביעה, עתרה המבקשת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. בית משפט השלום דחה את הבקשה ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (רע"א 19492-06-12). בהמשך לכך, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 4396/13 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (22.12.2013)). בהחלטתו קיבל בית משפט זה (השופט צ' זילברטל ) את הבקשה וקבע כי יש מקום להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל מאחר שבעת קביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה, טרם התייצב מצבה הרפואי של המבקשת. משכך, קיימת אפשרות של ממש לשינוי מהותי במצבה הרפואי בעקבות ניתוחים נוספים שעברה לאחר החלטת הוועדה בעניינה.

4.

בהתאם לכך, מינה בית משפט השלום את פרופ' א' גנאל כמומחה רפואי בתחום האורתופדי (להלן: פרופ' גנאל או המומחה ). בחוות דעתו מיום 22.6.2014 העריך פרופ' גנאל כי נכותה הרפואית הצמיתה של המבקשת היא בשיעור של 25%, הנובעת מהגבלה בתנועות יישור מרפק ימין, לפי סעיף ביניים 41(7)(ב)( I )-( II )

לתוספת לתקנות המל"ל. מעיון ב"נט המשפט" עולה כי בית משפט השלום מינה לבקשת המבקשת גם מומחה רפואי בתחום הנפשי, ד"ר ד' גרופר (להלן: ד"ר גרופר ), אשר העריך בחוות דעתו מיום 29.6.2014 את נכותה הצמיתה בשיעור של 20% בגין תגובה הסתגלותית עם מרכיבים פוסט טראומתיים חלקיים.

בהמשך, ונוכח חוות דעת המומחים שהוגשו בעניינה, הגישה המבקשת בקשה להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי, ובהחלטה מיום 27.8.2014 נעתר בית משפט השלום לבקשה.

5.

בבית המשפט המחוזי נחקרו שני המומחים על חוות דעתם. תחילה נחקר המומחה בתחום הנפשי, ד"ר גרופר. בתום עדותו, ומשהוצגו לו נתונים עובדתיים שונים מאלו שהמבקשת הציגה לו בעת הבדיקה, הוסכם כי המבקשת תעבור מבחנים נוירופסיכולוגיים אצל הפסיכולוג ד"ר ר' גאגין (להלן: הפסיכולוג ), ולאחר מכן תיבדק פעם נוספת על ידי ד"ר גרופר. בדו"ח בדיקתו ציין הפסיכולוג כי "נוכח מכלול הממצאים המעיד על הטייה מכוונת ומגמתית של הממצאים – לא ניתן לאבחן את מצבה [של המבקשת] באורח מהימן ולא ניתן להעריך את מצוקתה הנפשית". הפסיכולוג התרשם כי מבחינה קלינית ישנו גרעין של מצוקה רגשית אשר נחוותה כאותנטית, אך הערכה מלאה בדבר מצב המבקשת אינה אפשרית בהינתן האדרת הסימפטומים על ידה (עמ' 5 לדו"ח המבחנים). בחוות דעתו המשלימה מיום 15.12.2016, אשר התבססה גם על האבחון הפסיכולוגי, העריך ד"ר גרופר את נכותה הצמיתה של המבקשת בשיעור של 10%, בשים לב לקושי לקבל תמונה אובייקטיבית בדבר מצבה, ותוך שהוא מייחס אך 7.5% מנכותה לתאונה.

6.

פרופ' גנאל נחקר אף הוא על חוות דעתו. במהלך החקירה ציין המומחה כי הוא העריך את שיעור נכותה של המבקשת על-פי התרשמותו ולא על בסיס ממצאים אובייקטיביים. בהמשך לכך, עומת פרופ' גנאל עם חוות דעתו של הפסיכולוג, ובייחוד עם הערתו בעניין האדרת הסימפטומים על ידי המבקשת, ולא ראה לשנות ממסקנתו בחוות דעתו.

בהמשך לאמור, ונוכח עמדתו של פרופ' גנאל כפי שבאה לידי ביטוי בחקירתו, הגישה המשיבה בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף. טענתה העיקרית היתה כי קביעתו של פרופ' גנאל המבוססת על ממצאים סובייקטיביים בלבד אינה יכולה לעמוד נוכח מסקנתם של המומחה הנפשי והפסיכולוג בדבר האדרת הסימפטומים על-ידי המבקשת. המשיבה הוסיפה כי התגלו סתירות מהותיות בעדות המומחה, והוא התבצר באמור בחוות דעתו ולא ראה לשנות ממנה על אף שקביעותיו נעדרות כל היגיון רפואי ומשפטי. בנוסף, העלתה המשיבה בבקשתה שורה ארוכה של כשלים שנפלו בחוות דעתו של המומחה ובעדותו והכל כמפורט בהרחבה בבקשתה.

המבקשת מצדה התנגדה לבקשה וטענה כי לא התמלאו התנאים הדרושים למינויו של מומחה נוסף. המבקשת הוסיפה כי מדובר במומחה מקצועי אשר לא התרשם מהאדרת הסימפטומים הנטענת, כי חוות דעתו ועדותו קוהרנטיים, כי אין חשש למשוא פנים, וכי חוות הדעת כמו גם עדותו של המומחה משקפים נאמנה את מצבה הרפואי.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בית המשפט המחוזי נעתר כאמור לבקשה, ובהחלטה מפורטת ומנומקת הורה על מינויו של מומחה נוסף. נקבע כי הספקות וסימני השאלה העולים מחוות דעתו ועדותו של המומחה הם רבים ואין בידי בית המשפט האפשרות להגיע להחלטה מושכלת בדבר מצבה הרפואי של המבקשת בהסתמך על עמדת המומחה. בית המשפט המחוזי מנה נימוקים רבים שהביאוהו למסקנתו זו, תוך הערכה וניתוח של חוות דעתו ועדותו של המומחה, ולא ראיתי לפרטם לצורך הדיון שלפנינו.

הבקשה דנן

8.

המבקשת סבורה כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו למנות מומחה רפואי נוסף. לטענתה, חוות דעתו של המומחה התבססה גם על נתונים וממצאים אובייקטיבים ומכל מקום המומחה הסביר כי הבדיקות האובייקטיביות, שתוצאותיהן תקינות, אינן מעידות על כך שהמבקשת אינה סובלת מכאבים או ממגבלה תנועתית. המבקשת מוסיפה כי המומחה הבהיר בחקירתו שמצבה כיום נובע משילוב של כאב והצטלקויות, וכי הוא לא התרשם מחוסר שיתוף פעולה מצדה או מהאדרת הסימפטומים על-ידה. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו העובדתיות ביחס למצבה הרפואי.

תשובת המשיבה

9.

המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענת כי דין הבקשה להידחות. עוד נטען כי שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בעניין מינוי מומחים, ובמיוחד מינויו של מומחה נוסף ובתביעה לפי חוק הפיצויים, הוא רחב וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות בעניין זה. חוסר האמור שהביע בית המשפט המחוזי בחוות דעת המומחה, כך טוענת המשיבה, עולה על קיומו של "ספק" אשר די בו על פי ההלכה הפסוקה כדי למנות מומחה נוסף. בתשובתה מפרטת עוד המשיבה ומסבירה בהרחבה מדוע דין הבקשה להידחות גם לגוף הדברים, היינו כי ראוי ומוצדק היה להורות על מינוי של מומחה נוסף.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

רבות כבר נכתב על תפקידו של המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית המשפט, ולא אחת הוא תואר כזרועו הארוכה של בית המשפט (ראו: רע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן (22.2.2010); רע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (9.2.2014); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 692 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: ריבלין )). המומחה הרפואי, אשר חוות דעתו נדרשת על מנת להוכיח עניין שברפואה (סעיף 6א לחוק הפיצויים), משמש "ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט" (ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (28.11.2007)). בית המשפט רשאי אומנם לסטות מחוות הדעת אך הדבר ייעשה במקרים חריגים ובאופן מנומק (ע"א 8513/12 אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (18.3.2013) (להלן: עניין אברהם ); ע"א 4681/07 דהוד נ' חטאב (20.7.2010)). הטעמים לסטייה מחוות דעת יכולים להיות קשורים למומחה עצמו, למקצועיותו, לקיומו של ניגוד עניינים או חשש למשוא פנים, או קשורים לגוף חוות הדעת ולמסמכים אליהם נחשף המומחה, המהווים את התשתית לחוות הדעת.

11.

במקרים בהם בית המשפט מתקשה לאמץ את חוות דעתו של המומחה, עומדות לפניו מספר אפשרויות אותן אפרט להלן מהקל אל הכבד:

האפשרות

הראשונה העומדת לפני בית המשפט במקרים בהם הוא מתקשה לאמץ את הערכות המומחה היא להכריע בשאלות הרפואיות על בסיס חוות הדעת בצירוף הראיות הנוספות (ע"א 3475/01 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (17.10.2002)). כאמור, בית המשפט אינו מחויב לאמץ את חוות דעת המומחה הרפואי 'כזה ראה וקדש' והוא רשאי לסטות ממנה ולהגיע למסקנה שונה על פי שיקול דעתו (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח , פסקאות 6 ו- 11 (24.11.2005); ריבלין , בעמ' 697).

האפשרות

השנייה העומדת לפני בית המשפט היא מינוי מומחה רפואי נוסף. אפשרות זו אינה מעוגנת מפורשות בחוק הפיצויים ובתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים ). עם זאת, עוגן לכך ניתן למצוא בסעיף 6א לחוק הפיצויים המסדיר מינוי של מומחה רפואי. מתוקף סמכותו של בית המשפט למנות מומחה רפואי, רשאי הוא, אם סבר כי הבירור העובדתי לא הגיע כדי מיצוי, למנות מומחה נוסף (רע"א 4916/11 אליהו נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , פסקה 4 (5.12.2011) (להלן: עניין אליהו )). יש גם הסבורים כי בית המשפט רשאי למנות מומחה נוסף מכוח סמכותו הטבועה (ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (14.2.2013)). יהא מקור הסמכות אשר יהא, ההלכה הפסוקה היא כי בית המשפט רשאי למנות מומחה נוסף כל אימת שחש הוא כי לא יוכל להכריע באופן מושכל בעניין שברפואה ללא חוות דעת נוספת (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נו(4) 673, 676 (2002) (להלן: עניין מזרחי )) ; רע"א 4195/02 סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ , פ"ד נו(5) 774, 776 (2002)).

האפשרות השלישית , הקיצונית מבין האפשרויות, היא מינוי מומחה אחר תחת המומחה אשר מונה מלכתחילה, כאמור בתקנה 17(א) לתקנות המומחים. חשוב להעיר כי על פי לשונה, תקנה זו מצומצמת רק להחלפת מומחה במקרים של נבצרות או חוסר מעש. ואולם ניתן לראות, ולו בדוחק, בתקנה זו כמקור סמכות גם להחלפתו של מומחה אחד באחר במקרים רבים אחרים. כך, הפסיקה הרחיבה את הטעמים לפסילת מומחה גם למקרים בהם המומחה פעל בחוסר תום לב, או שקיים חשש ממשי לגרימת עיוות דין לאחד מן הצדדים להליך, וכן במקרים בהם התגלה פגם מהותי היורד לשורש העניין ולא ניתן להסירו באמצעים פחות קיצוניים, כמו הפרת הוראות 8 ו- 9 לתקנות המומחים בנוגע להמצאת מסמכים למומחה וחובותיו של המומחה (עניין מזרחי , בעמ' 678 ; רע"א 4102/15 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' אזברגה , פסקה 10 (27.10.2015); ריבלין , בעמ' 682). נדמה כי אין מניעה שתקנה זו תשמש אכסניה אף למקרים בהם לאחר חקירת המומחה בית המשפט אינו יכול להסתמך על חוות דעתו מטעמים שונים שיצדיקו פסילה כאמור, ולרבות מטעמים של מהימנות המומחה ומקצועיותו ( ריבלין , בעמ' 693).

מן הכלל אל הפרט

12.

בענייננו, בית המשפט המחוזי התקשה לאמץ את חוות דעתו של פרופ' גנאל, ובחר באפשרות השנייה של מינוי מומחה רפואי נוסף, שהיא אפשרות מתונה יותר מפסילת חוות דעתו של המומחה. חשוב להדגיש כי בניגוד לפסילת חוות הדעת, מינוי מומחה נוסף אינו שולל את האפשרות להסתמך על חוות הדעת של המומחה הראשון, שהיא עדיין חלק מחומר הראיות בתיק.

13.

בית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטתו כי לאחר חקירתו של פרופ' גנאל נותר בלבו ספק באשר למצבה הרפואי של המבקשת והנכות הרפואית שנותרה לה בתחום האורתופדי. בית המשפט ציין כי הוא מתקשה להסתמך על חוות הדעת של פרופ' גנאל על מנת לקבוע ממצאים שברפואה. נוכח מסקנתו זו של בית המשפט המחוזי, במיוחד בשים לב לכך שהמסקנה בדבר הצורך במינוי מומחה נוסף התעוררה לאחר שמיעת עדות המומחה, ההחלטה למנות מומחה נוסף היא סבירה ועומדת בכללים שנקבעו בפסיקה בעניין זה. משמצא עצמו בית המשפט המחוזי אובד עצות מול חוות הדעת נוכח הספק שהתעורר בליבו לגבי נכונותה, ומשנמצא כי ספק זה מבוסס על חומר הראיות ועל התשתית שהונחה לפניו, כמפורט היטב בהחלטתו, לא יהא זה נכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. אומנם אין המשמעות שלעד תמנע ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטת הערכאה הדיונית למנות מומחה נוסף, אך ברי כי התערבות כזו תהא רק במקרים מיוחדים בהם ההחלטה אינה מתיישבת עם חומר הראיות או עם שורת הצדק והגיונם של הדברים. כאמור, לא זהו המקרה שלפנינו.

לכל האמור אוסיף כי ההחלטה על מינוי מומחה נוסף בשל קשיים באימוץ חוות הדעת היא בליבת שיקול הדעת של הערכאה המבררת. הלכה מושרשת היא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי הדין, אופן ניהול המשפט, וממצאי עובדה ומהימנות (רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (14.7.1999); רע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.2012); רע"א 5207/12 בן בסט נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (6.8.2012) ; רע"א 4114/17 כמיפל בע"מ נ' זוהר (2.11.2017)), ובכלל זה בעניינים הקשורים למינוי מומחים, ולרבות החלטות לדחות חוות דעת של מומחה (עניין אברהם , פסקה 8). זאת ועוד, ההלכה היא כי במקרה בו בית המשפט בערכאה הדיונית בחר למנות מומחה רפואי נוסף עקב הספק שנותר בו "נטיית ערכאת הערעור היא למעט בהתערבות" (עניין אליהו , פסקה 4).

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.