רע"א 1465/21 פלוני נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון ) מיום 5.1.2021, שבה הורה על מינוי מומחה נוסף.

1.

המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התאונה אירעה בחודש דצמבר 2013, והתביעה הוגשה בחודש ינואר 2017 על ידי המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), שהיתה כבת 7 במועד קרות התאונה, ועל ידי הוריה, המשיבים 3-2, בכובעם כמיטיבי נזקה.

2.

בית המשפט המחוזי מינה מומחים בארבעה תחומים: אורתופדיה, פלסטיקה, ריאות ופסיכיאטריה. מינוי המומחה בתחום הריאות נתקל בקשיים, ובית משפט קמא נאלץ לבטל מינוי ָ ים של שלושה מומחים, עד שמונתה פרופ' חנה בלאו כמומחית בהסכמת הצדדים. חוות דעתה הוגשה לבית משפט קמא בחודש נובמבר 2019, ובה הועמדה נכותה של המבקשת על שיעור של 40%.

3.

בהמשך לכך, בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 2.11.2020, ציין בא כוח המשיבה כי יש לנו "מחלוקת מהותית עם חוות הדעת בעניין ריאות". בישיבה זו הועלתה הצעה על ידי בית המשפט למינוי מומחה נוסף בתחום הריאות בהסכמת הצדדים (כך עולה מישיבת קדם משפט נוספת שהתקיימה ביום 8.12.2020). משלא הסכימו המבקשים למינוי מומחה נוסף, הגישה המשיבה בקשה בכתב למינוי מומחה נוסף, והמבקשים הגישו תגובה מטעמם. בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיבה והורה על מינוי מומחה נוסף, וכך נאמר בסעיף 1 להחלטה מיום 5.1.2021:

"1. המחלוקת בנוגע לחוות הדעת ביחס לריאות, מצדיקה מינוי מומחה נוסף, שבהוצאותיו תשא לעת הזו [המשיבה], שהיא זו שבפיה השגות.

למען הסר ספק יובהר, שאין לפרש להחלטתי זו דבר ביחס להשגות [המשיבה] לגופן".

בית המשפט הוסיף כי חוות דעתה של המומחית הראשונה לא תועבר לעיונו של המומחה הנוסף. על החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.

4.

המבקשים סבורים כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו בדבר מינוי המומחה הנוסף, וכי החלטתו אינה עומדת בכללים שנקבעו בעניין זה בפסיקה. לטענתם, המשיבה כלל לא טרחה לשלוח למומחית הראשונה שאלות הבהרה, ואף טרם התקיימה חקירה נגדית של המומחית. המבקשים מציינים כי הקושי שהתגלה במהלך הניסיון למנות את מומחה הריאות הראשון חזר על עצמו גם הפעם; ולאחר החלטתו של בית משפט קמא כבר מונו שלושה מומחים שהתברר כי אינם יכולים לשמש כמומחים בתיק זה (המומחה השלישי והאחרון שמונה – כל הנראה בטעות – על ידי בית משפט קמא, ד"ר שטרית, הוא אותו מומחה שמונה על ידו כמומחה הראשון "בסיבוב הראשון", שמינויו בוטל לאחר שהתברר שתחום עיסוקו הוא מבוגרים ולא ילדים). לדברי המבקשים, לעת הזו, למעלה מארבע שנים לאחר הגשת התביעה, טרם נמצא מומחה מתאים לשמש כמומחה נוסף, והחלטת בית משפט קמא תוביל להתמשכות ההליך, על כל הקשיים הכרוכים בכך.

5.

מנגד, המשיבה טוענת כי המסקנות בחוות דעתה של המומחית הראשונה אינן סבירות ואינן מתיישבות עם התרשמותם של הרופאים שטיפלו במבקשת. עוד נטען כי לערכאה המבררת שיקול דעת נרחב בכל הנוגע למינוי מומחה נוסף, וכי החלטת בית משפט קמא לא נתקבלה בחטף, אלא לאחר שהוגשה על ידי המשיבה בקשה בכתב; כי מינוי מומחה נוסף לא יגרום למבקשת כל נזק; וכי מינויו עשוי לסייע לצדדים לקדם פשרה בתיק.

6.

לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אמנם, כפי שציינה המשיבה, החלטה בדבר מינוי מומחים היא החלטה דיונית באופייה המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה. ברם, אין מדובר בכלל מוחלט, ומקום שבו ההחלטה בדבר מינוי המומחה הנוסף אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות שנקבעו בפסיקה בנושא זה, אין מניעה להתערבותה של ערכאת הערעור.

7.

כפי שהובהר בפסיקה לא אחת, ברירת המחדל היא מינוי מומחה אחד בכל תחום רפואי שבו נדרשת חוות דעת, ו"מינויו של מומחה נוסף על מומחה אשר חיווה דעתו בסוגיה רפואית זו אחרת, ייעשה אך במקרים חריגים, בהם סבור בית המשפט כי אין ביכולתו, או כי לא יהא זה ראוי, לקבוע ממצאים רפואיים על יסוד חוות דעת המומחה העומדת בפניו ויתר חומר הראיות" (רע"א 6799/19

פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 13 (19.2.2020)). עוד הוסבר בפסיקה כי ההצדקה למינוי מומחה נוסף יכולה לקום כאשר " חוות הדעת לא הביאה את הבירור הנדרש לידי מיצוי ", כגון במקרים שבהם מתברר כי ישנן גישות שונות בתחום הרפואי; כאשר מתעורר ספק לגבי אופן התייחסותו של המומחה לתלונות התובע; וכאשר מדובר בחוות דעת שאינה מבוססת די צרכה (רע"א 7479/18 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ , פסקה 13 והאסמכתאות שם (23.1.2019)). ואולם, כללו של דבר, שטענות של הצד שכנגד בדבר קשיים העולים מחוות הדעת, ואף קיומה של חוות דעת סותרת, אין בהם כשלעצמם כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף. בהקשר זה הובהר כי "בדרך-כלל די בחוות-דעת רפואית של המומחה הרפואי שמינה בית-המשפט, בצירוף תשובות שלו לשאלות הבהרה, ובחקירתו של המומחה בבית-המשפט כדי לספק תשובה מניחה את הדעת בשאלות הרפואיות המתעוררות בתחום מומחיותו של המומחה" (רע"א 4195/02 סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ , פ"ד נו(5) 774, 777 (2002) (ההדגשה הוספה – י"ע)).

במקרה דנן, החלטתו של בית משפט קמא בדבר מינוי המומחה הנוסף נתקבלה מבלי שנשלחו למומחית הראשונה שאלות הבהרה, וממילא בטרם נחקרה על ידי באי כוח הצדדים. בנסיבות אלו, ובהעדר אינדיקציה ממשית לקיומו של קושי היורד לשורשה של חוות הדעת, שיש בו – בשלב דיוני מוקדם זה – כדי להפוך את ההסתמכות עליה לבלתי אפשרית או בלתי ראויה, הרי שלא היה מקום להורות כבר עתה על מינוי מומחה נוסף. במקרה דנן, טענות המשיבה בדבר קשיים העולים לכאורה מחוות הדעת, לנוכח התרשמותם השונה של הרופאים המטפלים, לא די בהן כדי לבסס את הצורך במינוי מומחה נוסף, והדרך לברר טענות אלה עוברת תחילה במשלוח שאלות הבהרה ובחקירתה הנגדית של המומחית (ראו גם רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (17.12.2017), שם נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי למנות מומחה נוסף, וזאת משעה שזו התקבלה לאחר שמיעת עדות המומחה ולאחר שבית המשפט מצא עצמו " אובד עצות מול חוות הדעת נוכח הספק שהתעורר בליבו לגבי נכונותה, ומשנמצא כי ספק זה מבוסס על חומר הראיות ועל התשתית שהונחה לפניו " ( שם בפסקה 13, ההדגשה הוספה – י"ע)).

8.

אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר מינויו של מומחה נוסף בתחום הריאות מבוטלת. למותר לציין כי אין באמור משום הבעת עמדה כלשהי לגופה של חוות דעתה של המומחית הראשונה, וטענות המשיבה בעניין זה שמורות לה.

המשיבה תשא בהוצאות המערערים בגין בקשת רשות ערעור זו בסך 5,000 ₪.