רע"א 2195/16 כח ע.א. נכסים בע"מ נ. חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 22828-04-15, מיום 6.3.2016, כב' סגן הנשיאה י' ענבר , והשופטים י' שבח

ו ש' שוחט ), במסגרתו ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים או מי מטעמם לנהל בחנות אשר בבעלותם עסק לממכר מזון. הצו ייכנס לתוקף תוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.

2.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב חנות בפרויקט התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, שהייתה בעבר בבעלות המשיבה, ונמכרה על ידה לרוכשים שמכרו אותה למבקשים 1-3. הן חוזה הרכישה המקורי והן חוזה הרכישה שנעשה מול המבקשים מכילים הוראה האוסרת על שימוש בחנות למטרת מכירת מוצרי מזון. על אף זאת, המבקשים מנהלים בחנות עסק לממכר מזון, באמצעות מבקשת 4. המשיבה הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה למתן צו מניעה כנגד המבקשים שיאסור עליהם לקיים בחנותם עסק לממכר מזון (ת"א 37406-03-14, כב' השופטת ר' ערקובי ). תביעתם נדחתה, תוך שנקבע כי האיסור הקבוע בחוזה הינו בבחינת הסדר כובל. עוד נקבע כי ההסדר אינו נכלל בגדר הפטור מהסדר כובל הקבוע בסעיף 3(3) לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, אשר קובע כי "הסדר, בין מי שמקנה זכות במקרקעין לבין מי שרוכש את הזכות, שכל כבילותיו נוגעות לסוג הנכסים או השירותים בהם יעסוק רוכש הזכות באותם מקרקעין", לא ייחשב להסדר כובל. זאת מאחר שהפטור האמור חל רק על הסדרים שנעשים במסגרת מכירת זכויות משניות במקרקעין, ולא הסדרים שנעשים לצד מכירת זכות הבעלות במקרקעין.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 22828-04-15 הנ"ל). ערעורה התקבל, תוך שנקבע כי הפרשנות הנכונה לסעיף הפטור האמור הינה כזו הכוללת הסדרים שנעשים לצד העברת זכויות בעלות במקרקעין. משכך, ההסדר דנן חוסה תחת הפטור, הוא איננו בגדר הסדר כובל, ויש לאוכפו באמצעות צו מניעה קבוע שיאסור על המבקשים לנהל בחנות עסק לממכר מזון. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שהועברה לדיון בפני מותב תלתא (ראו החלטתי מיום 17.4.2016). על כן, הגישו המבקשים בקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי ואת צו המניעה שניתן בו עד להכרעה בבקשת רשות ערעור ובערעור גופו ככל שתתקבל הבקשה.

3.

לטענת המבקשים, סיכויי קבלת בקשת רשות הערעור גבוהים וכך גם הסיכויים לקבלת הערעור לגופו. כמו כן, שיקול מאזן הנוחות נוטה לטובתם, וזאת משום שיפסידו סכומי כסף משמעותיים באם ייאלצו לסגור את החנות עד להכרעה בערעור או לשנות את ייעודה. לטענתם, באם יבחרו באפשרות האחרונה יפסידו את סכומי ההשקעות שבוצעו בחנות לצורך הפיכתה למקום מתאים לממכר מזון, ובאם יבחרו באפשרות הראשונה הרי שיפסידו דמי שכירות עתידיים. המשיבה טוענת בתגובתה כי כל טענות המבקשים בדבר נזקים כספיים שייגרמו להם לא גובו באסמכתאות כנדרש ולא הוכחו די הצורך. כמו כן מציינת המשיבה כי חלק ניכר מהנזקים אותם ציינו המבקשים הינם נזקים שייגרמו לצד שלישי, הוא השוכר הנוכחי של החנות, ולא להם. באשר לנזקה האישי של המשיבה, טוענת היא כי היענות לבקשת עיכוב הביצוע תוביל לנזקים תדמיתיים בעיני ציבור בעלי העסקים ואף יעודד התנהגות דומה של עשיית דין עצמי כפי שנהגו המבקשים.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

כידוע, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תיבחן בהתאם לשני שיקולים מנחים, הלוא הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות של הצדדים. באשר לסיכויי הערעור, די בכך שלא מדובר במקרה בו סיכויי הערעור קלושים הם. הסוגיה העומדת במרכזה של המחלוקת היא סוגיה משפטית אשר לה פנים לכאן ולכאן. כזכור, הבקשה נקבעה לדיון בפני הרכב. באשר למאזן הנוחות, נראה כי הנזק הצפוי למבקשים כתוצאה מקיום צו המניעה משמעותי הוא, ואף כולל נזק שייגרם לצד ג' – השוכר הנוכחי בחנות. ייתכן ומדובר בנזקים שיוכלו לבוא לידי תיקון באמצעות פיצויים, בהינתן קבלת הבקשה והערעור לגופו, אולם לא ניתן להתעלם מכך שעד להכרעה ישנו פרק זמן של ממש במהלכו תינזק פרנסתם של המבקשים וכן של הצד השלישי המעורב. המשיבה ציינה כי המבקשים נקטו פעולות להפיכת החנות מתאימה לממכר מזון על דעת עצמם, ועל אף התראות שנמסרו לה, ובאופן דומה גם הצד השלישי. אולם, אף בהנחה שנכון הדבר, ובאם כך הרי שהוא עומד לחובתם של המבקשים, יש להסתכל על מצב הדברים הנוכחי, ובבחינתו, נראה כי שיקול מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

5.

משכך, הבקשה מתקבלת. צו המניעה הקבוע שנפסק בע"א 22828-04-15, מיום 6.3.2016, האוסר על המבקשים או מי מטעמם לנהל בחנות מס' 4801 "עסק להכנה של מזון מכל מן וסוג שהוא לרבות בית קפה", יעוכב עד להכרעה בבקשת רשות ערעור, וככל שתתקבל הבקשה, עד להכרעה בערעור לגופו. על המבקשים למסור תוך שבוע ימים התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובנוסף ערבות צד ג' בסך 100,000 ₪ - לצרכי פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת.