רע"א 2197/12 ולדמיר וייסמן נ. אלפא ספורט צפת

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא א' אברהם ) בע"א 54674-09-11 מיום 8.2.2012, בו התקבל ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (סגן הנשיא י' בן-חמו ) בת"א 17684-10-09 מיום 30.8.2011, במסגרתו התקבלה תביעתו הכספית של המבקש כנגד המשיבים.

רקע עובדתי בתמצית

1.

כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, בשנת 2002 הצטרף המבקש כחבר בעמותה, המשיבה 1 (להלן:

העמותה ), אותה ניהל המשיב 2 (להלן: המשיב ). כנטען על ידי המבקש, בשנים 2006-2003 הוא התבקש על ידי המשיב להלוות לעמותה כספים. לטענתו, הוא אכן הלווה לעמותה כספים בסכומים גבוהים ולמעשה מימן את פעילותה זאת על סמך מצגי שווא של המשיב כי העמותה תשיב לו את הסכומים באמצעות תרומות ותמיכות שהיא עתידה לקבל. המבקש טען כי בשנת 2009 היה ביכולתה של העמותה להשיב לו את החוב מאחר וקיבלה מימון חיצוני. עוד נטען על ידי המבקש כי הוא הלווה למשיב סכומים לצרכיו הפרטיים מאחר והמשיב הבטיח לו כי אף כספים אלו יוחזרו לו במסגרת ההתחשבנות עם העמותה. מאחר והכספים הנ"ל לא הוחזרו למבקש הוא הגיש את התביעה דנן לבית משפט השלום בה טען כי הסכומים הנ"ל הוצאו ממנו על ידי המשיב במרמה תוך שימוש במצגי שווא מתמשכים ובמסך ההתאגדות של העמותה.

תמצית פסק דינו של בית משפט השלום

2.

בית משפט השלום קיבל את התביעה וקבע כי הוכחו לפניו יסודות עוולת התרמית תוך שהוא העדיף את גרסתו של המבקש על פני זו של המשיב. בית משפט השלום קבע כי הוכח לפניו שהמבקש הלווה לעמותה סך של 50,000 ש"ח. בית המשפט דחה את האפשרות כי מחצית הסכום הועמדה לרשות העמותה כהלוואה על ידי המשיב. עוד קבע בית המשפט כי המשיב עשה שימוש במצגי שווא לשם קבלת הסכומים מהמבקש, שכן הוא הבטיח לו כי העמותה תקבל תרומות מגופים שונים ובאמצעות תרומות אלו יפרעו ההלוואות. כן הוסיף בית המשפט כי המבקש הסתמך על מצג זה מאחר והמשיב היה בעמדת כוח והשפעה מתוקף תפקידו כסגן ראש עיריית צפת וחבר במפלגת ישראל ביתנו. בית המשפט דחה את טענתו של המשיב בדבר הצורך להבחין בינו לבין העמותה וחייב את העמותה והמשיב ביחד ולחוד בתשלום סך של 50,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין. על פסק דין זה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.

תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי התערבות בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית תתאפשר רק במקרים חריגים, אולם המקרה דנן הינו חריג. הטעם המרכזי בגינו קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור תוך שהתערב בממצאיו של בית משפט השלום הוא כי במכתב מיום 3.12.2006 במסגרתו פנו המבקש והמשיב יחדיו לרשם העמותות, הם הצהירו כי העבירו מכיסם הפרטי סך של 50,000 ש"ח לידי העמותה; כי הכספים הועברו כהלוואה; כי ההלוואה תוחזר אם תקבל העמותה כספי תקצוב מיוחד ויהא בכוחה להחזיר את ההלוואה, שכן אחרת ההלוואה תומר לתרומה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי האמור במכתב זה סותר לחלוטין את גרסת המבקש לפיה הובטח לו כי הכספים יוחזרו לו ללא תנאי וללא סייג. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי מדובר בטענה בעל פה – עדות המבקש – אל מול מסמך בכתב. בית המשפט המחוזי קבע כי לא היה מקום לקבלת עדות זו של המבקש על ידי בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הטעים כי גם אם הגיעו כספים לעמותה בשנת 2009, המבקש לא הוכיח כי בנקודת זמן זו היה בכוחה של העמותה להחזיר את כספי ההלוואה לידיו שכן לא הוכח מצבה הכספי של העמותה באותה עת. בית המשפט המחוזי פירט נימוקים נוספים שעל בסיסם היה מקום לדחיית התביעה בכל הנוגע למשיב באופן אישי, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי איני סבור כי יש מקום לפרטם.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

הבקשה בעיקרה מכוונת כנגד התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. המבקש מדגיש כי אין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן המצדיק התערבות כגון דא. המבקש מפרט את ראיותיו ואת ההליכים לפני בית משפט השלום וטוען כי הוכיח את יסודות עילת תביעתו ומשכך בדין קיבל בית משפט השלום את תביעתו. ואולם, נוכח התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי צורך להידרש לטענות אלה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

6.

כידוע,

בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלת בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')"

עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת.

7.

במקרה דנן לא מתעוררת כל שאלה משפטית עקרונית או ציבורית שכן הבקשה מתמקדת בראיות הספציפיות שהובאו מטעם הצדדים ובשאלה אם אלה תומכות בעילת תביעתו של המבקש אם לאו. ברי, כי מהותן וטיבן של טענות אלה מעידות על כך שהבקשה מתמצה כל כולה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי ובדל"ת אמותיהם של הצדדים. כן נטען בבקשה כנגד התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. ודוק, ההלכה הפסוקה בדבר התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית הינה הלכה מושרשת וידועה ויישומה על נסיבותיו הפרטניות של תיק זה או אחר אינה מצדיקה דיון בפני בית משפט זה ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, עצם העובדה כי הערכאות נחלקו בדעתן גם היא אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור (ראו למשל: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה

ברע"א 4520/04

א' ק' נ' ש' ק' (לא פורסם, 25.5.2005), פסקה 7).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.