רע"א 223-23 רע"א 223-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3.11.2022 (ע"א 21423-01-22, השופט ע' טאהא). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 4.11.2021 (ת"א 64246-07-17, השופטת א' אבו-אסעד).

2.מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך בין שני קרובי משפחה – דוד ואחיינית, שהם המבקש והמשיבה בהתאמה. לטענת המשיבה, במהלך שנת 2015, בעת שהייתה מצויה בהליך גירושין, המבקש הכפיש את שמה בכמה הזדמנויות, ואף השתמש בביטוי גנאי קשה ביחס אליה.

3.ביום 27.7.2017 הגישה המשיבה לבית משפט השלום תביעה נגד המבקש לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע), ובה עתרה לחיובו בפיצויים בסכום כולל של 130,000 שקלים. בעיקרו של דבר, התביעה נסבה על שתי הקלטות של שיחות שהגיעו לידיה של המשיבה, ובהן – לפי הנטען – המבקש נשמע מתבטא כנגדה.

4.בית משפט השלום קיבל את התביעה באופן חלקי, וזאת ביחס לדברים שנאמרו על-ידי המבקש באחת ההקלטות בלבד. לצד זאת, ביחס להקלטה השנייה, קבע בית משפט השלום כי קיים ספק שמא הדברים שנאמרו בה עולים כדי לשון הרע, וממילא כי ההתבטאויות חוסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. זאת, מאחר שנאמרו במסגרת עדות בהליך משפטי שהתקיים בפני בורר. בסופו של דבר, בית משפט השלום חייב את המבקש בתשלום פיצויים למשיבה בסך של 15,000 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 12,000 שקלים.

5.ביום 10.1.2022 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי ובו וטען כי עצם אמירת הדברים שבגינה נפסקו לחובתו הפיצויים לא הוכחה כדבעי. כאמור, ערעור זה נדחה. בעשותו כן, אימץ בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום מתוקף סמכותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), וחייב את המבקש בהוצאות בסך כולל של 5,000 שקלים.

6.הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש חוזר בה על טענותיו כפי שהועלו בפני הערכאות הקודמות, ומכחיש את המיוחס לו. כמו כן, הוא מלין על סכום ההוצאות שנפסק נגדו.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. המקרה דנן אינו עומד באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המעוגנת בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות העניין, התרשמתי כי בקשת רשות הערעור אינה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות, אלא נטועה היטב בעניינם הפרטני של הצדדים. כמו כן, הטענות המועלות בבקשה נושאות אופי "ערעורי" במהותן. זאת ועוד, אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין למבקש. ניתן אך לקוות שבכך יגיעו לכלל סיום ההתדיינויות המשפטיות בין שני הצדדים נוכח הקרבה המשפחתית המשמעותית ביניהם.

8.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, ובשים לב להוצאות שנפסקו בערכאות הקודמות, אין צו להוצאות בהליך זה.