רע"א 2232/14 פלוני נ. בזק- החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

1.

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד מתבררת תביעת נזיקין שהגישו המבקשים (ואחרים) נגד המשיבים. על פי כתב התביעה, רשלנות המשיבים בהפעלת תחנת השידור "הלל", שהוקמה בשנת ה-50 של המאה הקודמת בין היישובים עין שריד, עין ורד, צורן ופורת, גרמה למבקשים, תושבי הישובים הנ"ל, לנזקי גוף שהתבטאו במחלות ממאירות, שבמקרים אחדים הביאו למות הניזוקים. בכתב התביעה נטען, כי תחנת השידור "כללה ארבעה משדרים רבי עוצמה (שניים בגלים קצרים ושניים בגלים בינוניים) ו-12 אנטנות אשר חלקן התנשאו לגבהים של מאות מטרים. הקרינה גורמת לחימום הרקמות הפנימיות שנחשפות לה, ולפי מחקרים שנעשו בתחום זה הדבר עלול לגרום להרס הרקמות" (סעיף 3 לכתב התביעה).

התביעה נתמכה בחוות דעתו של פרופ' ישראל הוד. חוות דעת זו (להלן: חוות דעת הוד ) מתייחסת לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לשדות אלקטרו-מגנטיים, מכל הספקטרום הקיים, לבין המחלות הסרטניות. כבר עתה ייאמר, כי בחוות דעת הוד קיימת התייחסות לשני סוגים של שדות אלקטרו-מגנטיים: גבוהי תדר (הכוללים תדירות רדיו – RF ) ושדות בתדר נמוך מאד (שמקורם יכול להיות ברשת החשמל – ELF ).

2.

בכתבי התשובה שהגישו המבקשים לכתבי ההגנה שהוגשו מטעם המשיבים, טוענים המבקשים, בין

היתר, לקיומו של קשר סיבתי בין מערכות הזנת החשמל לתחנת השידור לבין המחלות מהן הם סובלים. דהיינו – שהם ניזוקו כתוצאה מקרינה נמוכת תדר. כך, למשל, בסעיף 15 לכתב התשובה לכתב ההגנה של המשיבה 1, נטען כי "אספקות חשמל בתשתיות העליות והתת קרקעיות אף העצימה את הקרינה אשר היתה בסביבת מושבי המשיבים הסמוכים לתחנה, והתובעים בפרט".

נוכח טיעון זה של המבקשים, הכלול בכתבי התשובה שהגישו, טענו המשיבים כי מדובר ב"הרחבת חזית" אסורה, שכן בכתב התביעה לא נטענה טענה לנזקים הנובעים מקרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך שמקורה ברשת החשמל (במאמר מוסגר, יוער לגבי הטרמינולוגיה בה נקטו הצדדים: בנסיבות אין מקום לדבר על "הרחבת חזית", מונח המתייחס בעיקרו להצגת ראיות בעניינים החורגים מגדר המחלוקת שנתחמה בכתבי הטענות. המונח הראוי הוא "הוספת נימוק תביעה חדש", כמובנו של ביטוי זה בתקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). המשיבים העלו טענה זו בקדם משפט שהתקיים ביום 23.1.2014. המבקשים הגיבו לה בכתב, והמשיבים השיבו בכתב לתגובה. אחר כל אלה, ניתנה ביום 23.2.2014 ההחלטה נושא בקשת רשות ערעור דנא. בית המשפט המחוזי (כ'ב השופט א' דודקביץ ) החליט כדלהלן:

"התובעים חזרו וטענו בכתב התביעה שנגרמו להם נזקי גוף בעקבות הקמתה והפעלתה של תחנת השידור הילל וחשיפתם לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת של רדיו (ראו סעיפים 2, 3, 36, 41 לכתב התביעה).

אין להסתמך על אמירות כלליות שאינן מתייחסות לעילת התביעה, כמו גם לחוות דעת שצורפו לכתב התביעה (מתביעות קודמות!) מאחר שחוות הדעת הרפואית נועדה לתמוך בכתב התביעה ולא להיפך (וראו: רע"א 1527/09 מדינת ישראל נ' אבו עודה , 14.11.2009); רע"א 6863/12 מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית , 24.2.2013).

משכך אינני מתירה הרחבת חזית בכתב התשובה".

בהחלטתו הנ"ל מתייחס בית משפט קמא לתביעות קודמות. ואכן, ראוי לציין בשלב זה, כי התובענה הנוכחית הנדונה בבית משפט קמא הוגשה לאחר שקודם לכן הגישו המבקשים (או מי מהם, וכן תובעים אחרים), מספר תביעות דומות לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מחשיפה לקרינה אלקטרו-מגנטית. הדיון בתובענות הקודמות הופסק בהחלטה מיום 15.6.2008, והן כללו שלוש תובענות שהוגשו במקור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשנים 2003, 2004 ו-2005, והועברו בשנת 2007 לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. כמו כן עדיין תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לקרקע ולגידולים חקלאיים כתוצאה מהפעלת תחנת השידור.

3.

בבקשת רשות הערעור נטען, כי בכתב התביעה נזכרת גם הקרינה האלקטרו-מגנטית בתדר הנמוך ( ELF ) ועל כן הטענה הכלולה ביחס אליה בכתבי התשובה היא לגיטימית ואינה בגדר הוספת נימוק תביעה חדש שלא נזכר בכתב התביעה. לטענת המבקשים, בסעיפים רבים של כתב התביעה קיימת התייחסות לקרינה אלקטרו-מגנטית בכללותה, וכן גם בחוות דעת הוד. עוד נטען בשם המבקשים, כי אף מומחי המשיבים התייחסו לקרינה בתדר הנמוך בחוות הדעת שהציגו המשיבים. המבקשים טוענים, שבית המשפט שגה כאשר קבע שבסעיפי כתב התביעה אותם הזכיר בהחלטתו מדובר אך בשידורי רדיו. כך, לדוגמה, נטען בבקשה, כי בסעיף 36 לכתב התביעה יש התייחסות ל"אתרי שידור" ו"תחנות שידור", כאשר "מאליו מובן שקרינת הרדיו אינה מתקיימת ללא צריכת חשמל היוצרת קרינה נמוכת תדר".

עמדת המבקשים היא, אפוא, שהאמור בכתב התשובה אינו בגדר "נימוק תביעה חדש", שכן כבר בכתב התביעה היתה התייחסות לקרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך מאד, שמקורה ברשת החשמל של תחנת השידור.

4.

המשיבים השיבו בכתב לבקשת רשות הערעור. טענתם, בתמצית, היא שכתב התביעה כלל לא התייחס לקרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך מאד, שמקורה ברשת החשמל של התחנה, כאל אחד ממחוללי נזק הגוף שנגרם למבקשים, ועל כן המבקשים לא היו רשאים לכלול לראשונה בכתב התשובה טענה בענין זה, שכן יש בכך "נימוק תביעה חדש", שאין לכלול בכתב תשובה נוכח הוראת תקנה 64 לתקנות. טענתם זו של המשיבים נתמכת גם ב"היסטוריה" של ההליך. המשיבים מראים כי בהליכים הקודמים עלתה בדרכים שונות הטענה שעניינה נזקי גוף שמקורם בקרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך מאד, מה שמראה כי המבקשים מודעים היטב לאבחנה שבין הטיעון הנוגע לנזק שמקורו בשידורי רדיו ובין הטיעון הנוגע לנזק שמקורו בקרינה בתדר נמוך. כך, למשל, באחד מכתבי התביעה הקודמים (ת"א 1624/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהוסב לת"א 6473-08-07 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד), נטען במפורש לענין חשיפה לקרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך מאד ולנזקים שחשיפה זו נגרמה. טיעון מפורש זה, שנטען בהליך קודם מפי חלק מהמבקשים על ידי בא כוחם הנוכחי, הושמט כליל מכתב התביעה הנדון עתה. בנוסף, בעבר, במסגרת ההליכים הקודמים, הביעו המשיבים התנגדות נחרצת ל"הרחבת חזית" בנושא הקרינה בתדר הנמוך. כלומר - אחר כל הדברים האלה, כאשר אין בכתב התביעה הנדון עתה כל טיעון ברור ומפורש בנדון, המשמעות היא שהמבקשים לא שילבו בתובענתם הנוכחית נימוק תביעה שעניינו נזק שנגרם משיפה לקרינה בתדר הנמוך. המשיבים הוסיפו, כי אין די בכך שהסוגיה תוזכר בחוות הדעת התומכת בכתב התביעה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות ושקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

6.

עיון בכתב התביעה לא יכול שלא להוליך למסקנה לפיה אין הוא כולל טענת תביעה בדבר נזק גוף שנגרם כתוצאה מחשיפה לקרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך מאד ( ELF ) שמקורה ברשת החשמל של תחנת השידור (או הקשורה בה). מכתב התביעה עולה בבירור, שהוא מתייחס לתחנת השידור כגורם שפלט קרינה הקשורה לשידורי הרדיו, ולא מעבר לכך. אין מקום לפרשנות ולהתפלפלות. כתב תביעה צריך להיות מפורש וברור. אין מקום להסקת מסקנות מקטעי דברים, ממונחים כוללים או עמומים ומהפניות לדברי מומחים. יש לנסח בבהירות את העובדות שביסוד עילת התביעה. בכתב התביעה לא נטען, כטענה שבעובדה, שקרינה בתדר נמוך שמקורה ברשת החשמל הקשורה בתחנת השידור גרמה נזק למי מהמבקשים. אכן, בסעיף 97 לכתב התביעה מובאים דברי פרופ' הוד לפיהם ארגון הבריאות העולמי קבע שגם שדות אלקטרו-מגנטיים נמוכי תדר הם גורמים מסרטנים, ובסעיף 98 מובאים דברי מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות בנושא. אלא שטיעונים אלה בכתב התביעה אינם חלק מעילת התביעה ולמעשה כלל לא היה מקום לכללם במסמך זה, האמור להכיל, לענין זה, אך את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" (תקנה 9(5) לתקנות). תקנה 71 לתקנות מורה כי כתב טענות "יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד ... אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן". והנה, לא ניתן שלא להתרשם כי כתב התביעה הנדון כולל טענות עובדתיות, טיעונים משפטיים וראיות. לא זו אף זו – חלק מהטענות העובדתיות חורגות מהדרוש לשם הצגת "העובדות המהותיות בלבד". יצירת ערפל ביחס לעובדות העיקריות והמהותיות המהוות את עילת התובענה, במקום חידודן והבהרתן תוך הימנעות מתוספות מיותרות לכתב התביעה, אינו יכול לסייע לתובע, שכן מתוך העמימות שנוצרה לא התחדדו גבולות המחלוקת. במצב זה, אין אלא להתרשם מהמכלול, ובכל מקום בו יוותר ספק, הדבר יפעל לחובת התובע. עמד על כך השופט י' עמית בפסק הדין בע"א 2161/11 דרור נ' פרץ (5.2.2013), באמרו, כי: " ... ככלל, כתבי טענות אינם כתב סתרים בבחינת 'צפנת פענח' ... " (פסקה 10). באותה פרשה, עילת תביעה מסוימת לא נזכרה במפורש, ולמצער "'נבלעה' בתוך המלל של כתב התביעה ... ", עד שבסופו של יום לא הותר לתובע להסתמך עליה. לצערי, אנו נתקלים שוב ושוב בחוסר הקפדה על ניסוח נאות של כתבי טענות, והדבר יוצר קשיים לא מבוטלים בהבנת המחלוקות, מה שמשליך על האפשרות לנהל את ההליך ביעילות ולוודא שרק ראיות רלבנטיות תוגשנה והטענות תתמקדנה במחלוקות האמיתיות. מכל מקום, כאשר מתעוררת השאלה, האם טענת תביעה מסוימת כלולה בכתב התביעה אם לאו, התשובה לה לא תינתן תוך עריכת תמרונים פרשניים והסקת מסקנות. "נימוק תביעה" צריך להיות מפורש וברור. כתב התביעה שהגישו המבקשים אינו כולל נימוק תביעה מפורש וברור שעניינו נזק שנגרם מקרינה בתדר נמוך שמקורה במערכת חשמל הקשורה לתחנת השידור.

בנוסף, כפי שהראו המשיבים, עיון בפרק "הרקע העובדתי" שבכתב התביעה (סעיפים 57-38) מראה בעליל כי נטען שם לגבי שידורי רדיו ולא לגבי קרינה מסוג אחר. מסקנה זו עולה גם מהאמור בסעיפים 59, 63, 67 ו- 77-75 בהם נטען לגבי אחריות המשיבים והתרשלותם. גם טענות אלה מתייחסות לשידורי הרדיו.

מסקנה זו זוכה לחיזוק ממשי, ככל שהוא נדרש, מעיון בהיסטוריה של ההליכים. כאמור לעיל, האבחנה בין נזק שמקורו בקרינה נמוכת תדר לבין נזק שמקורו בשידורי רדיו עלתה על פני השטח במסגרת ההליכים הקודמים. טענה המתייחסת לקרינה אלקטרו-מגנטית בתדר נמוך אף עלתה במפורש בכתב התביעה באחד ההליכים הקודמים. העובדה שבכתב התביעה הנדון הנושא לא נטען כפי שהוא נטען בעבר, מצביעה במובהק על זניחת הטענה.

מעבר לאמור, אכן, כפי שפסק בית משפט קמא, אין די בהזכרת הטיעון בחוות דעת המומחה שצורפה לכתב התביעה. כשמודבר במומחה רפואי, חוות דעתו היא אמנם חלק מכתב הטענות, אך אין היא מחליפה אותו או מייתרת אותו. כפי שנפסק ברע"א 1527/09 מדינת ישראל נ' אבו עודה (14.10.2009):

"חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראייתית ... על חוות הדעת להתייחס למערכת העובדתית הנלמדת מכתבי הטענות. כאשר מבוקש להוסיף חוות דעת רפואית המכילה מידע אשר ניתן ללמוד ממנו על עובדות שאינן נכללות בכתב הטענות, אין להתיר את הגשתה של חוות הדעת אלא אם יתוקן כתב הטענות במקביל" (שם, פסקה 6).

התוצאה היא, שדין הבקשה להידחות, שכן לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

7.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך 15,000 ש"ח ובהוצאות המשיבים 3-2 בסכום זהה.