רע"א 2283/06 סלים שקור נ. מועצה מקומית שעב

א.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ברע"א 241/06 (השופט י' כהן), מיום 1.3.06, בו ניתנה למבקש רשות לערער אך נדחה ערעורו על החלטת ראש ההוצאה לפועל בעכו בתיק הוצאה לפועל 5-05-98814-08 (הרשם מ' עיסא), מיום 29.1.06.

ב.המבקש הוא אחד מנושיה הרבים של המשיבה. חובה של המשיבה למבקש נוצר בעקבות הענקתם של שירותי מכונות צילום על ידיו בבית ספר המנוהל על ידי המשיבה. המבקש פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיבה לצורך גביית החוב, בהתאם להסכם פשרה שנחתם ביניהם ושניתן לו תוקף של פסק דין. במסגרת תיק ההוצאה לפועל עוקלו ברישום כספים. התיק אוחד עם תיקים רבים אחרים שפתחו נושים נוספים של המשיבה. המבקש ביקש להפריד את תיקו מתיק האיחוד בטענה שחובו הוא "חוב מוגן" לפי חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך), תש"ס – 2000 (להלן חוק הייעוד). עוד טען כי אם יופרד התיק יוכל לעקל כספים המיועדים למטרות חינוך. המשיבה התנגדה לבקשה.

ג.ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה, בקבעו כי מקור החיוב אינו רלבנטי לעניין צירוף התיק שפתח המבקש לתיק האיחוד, וכי אין להפריד את תיק המבקש מן האיחוד ולהעדיפו על פני זוכים אחרים. עוד קבע כי עם צירוף התיק לאיחוד יבוטל העיקול כנגד כספי החינוך שעוקלו ברישום מחשבון הייעוד במסגרת התיק. כלפי החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ד.בית המשפט המחוזי החליט, כאמור, לדון בבקשה כבערעור, אך דחה את הערעור. בית המשפט היה נכון, לצורך הדיון, להניח כי אכן החוב שהמשיבה חייבת למבקש נוצר על פי אחת המטרות הקבועות בתוספת לחוק הייעוד; להלן קבע, כי חוק הייעוד נועד להבטיח שכספי הקצבות המועברים על ידי המדינה לרשויות המקומיות ישמשו אך ורק למימון מוסדות החינוך בהתאם למטרות שפורטו בחוק, ולכן יוחזקו בחשבון בנק נפרד. אולם, כך קבע, חוק הייעוד לא יצר מעמד של "חובות מוגנים" או נושים מוגנים בכל הנוגע לשירותים שניתנו למערכת החינוך, ואף לא נתן עדיפות כלשהי לחובות שנוצרו בעת מימושן של מטרותיו על פני חובות אחרים. מכל מקום, כך נקבע, סעיף 10 לחוק הייעוד (בנוסחו דהאידנא) קובע כי "כספים שבחשבון יהיו פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד. ואולם, בית דין לעבודה, על פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו ההקצבות, רשאי להטיל עיקול על כספי ההקצבות שבחשבון"; לכן החליט בית המשפט, כי אפילו היה מקום להפריד את תיקו של המבקש מתיק האיחוד הכללי, לא יכול היה המבקש לנקוט בהליכים לעיקול הכספים המופקדים בחשבון החינוך, שכן אינו עובד רשות חינוך מקומית. לפיכך נדחה הערעור. מכאן הבקשה הנוכחית.

ה.לשיטת המבקש, הפרשנות הנכונה של חוק הייעוד היא כי נושה בעל זכות לקבל כספים מהרשות המקומית על פי חוק זה, יכול להטיל עיקול על חשבון הייעוד אם הרשות מונעת תשלום ללא כל הצדקה, וכי העיקול יכול להיות מוטל על ידי ראש ההוצאה לפועל ולא על ידי בית הדין לעבודה. פרשנות אחרת תביא, לדעתו, לסיכול החוק ולחוסר אפשרות לממש את התקציב שהועבר לחשבון החינוך לקניית ציוד. לחלופין טוען המבקש, כי סעיף 10 לחוק הייעוד נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן יש לבטלו. עוד טוען הוא, כי התיק אוחד בטרם ניתנה לו זכות הטיעון.

ו.עיינתי בבקשה ובהחלטות בתי המשפט הקודמים, וחוששני כי אין בידי להיעתר לה. אכן, טענתו של המבקש שובת לב היא; על פני הדברים, מדוע לא ישמשו כספי חינוך, לרבות בעיקול, לתשלום בעבור אספקה של צרכי חינוך. אולם העיון בחוק הייעוד ובדברי ההסבר לו, וכן בתיקון לחוק מתשס"ד ובדברי ההסבר לו, מוביל למסקנה, כי אין עומדת למבקש הזכות לעקל את כספי הייעוד, וממילא לא היה מקום להיעתר לבקשתו להפריד את תיק ההוצאה לפועל מתיק האיחוד.

ז.נפתח בחוק הייעוד עצמו. סעיף 1 לחוק קובע:

"חוק זה בא להבטיח את יציבותה של מערכת החינוך בישראל

באופן שההקצבות למטרות חינוך ישמשו אך ורק את המטרות

שלשמן הועברו".

המטרות שלשמן יועדו ההקצבות פורטו בתוספת לחוק הייעוד:

"(1) תשלום שכר למורים ולעובדים במוסדות החינוך;

(2) ציוד לתלמידים ולמורים במוסדות החינוך;

(3) ציוד ותחזוקה במוסדות החינוך;

(4) הסעות לתלמידים;

(5) בינוי ושיפוץ של מוסדות חינוך;

(6) אבטחת מוסדות חינוך".

ח.(1) ואכן, לכאורה, אספקת שירותי מכונות צילום על ידי המבקש נכללת על פני הדברים במסגרת "ציוד ותחזוקה במוסדות החינוך", שנקבעו כחלק ממטרות כספי הייעוד. כן נקבע בחוק, כי כספי הייעוד ינוהלו בחשבון בנק נפרד וישמשו אך לשם קיום מטרות החוק (סעיפים 5 ו-6 לחוק הייעוד). הסעיף העיקרי הרלבנטי למקרה דנן הוא, כאמור, סעיף 10 לחוק הייעוד, שזה לשונו בנוסחו דהאידנא (לאחר תיקון מתשס"ד):

"כספים שבחשבון יהיו פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד ואולם, בית דין לעבודה, על פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו ההקצבות, רשאי להטיל עיקול על כספי ההקצבות שבחשבון".

(2) בדברי ההסבר לחוק המקורי מתש"ס נאמר, בין היתר, כי מוצע ש"לא ניתן יהיה להטיל עיקול על החשבון, למעט עיקול שביקש להטילו עובד של רשות החינוך המקומית, כיון שעיקול כזה נוגד את המטרה שלשמה הועברו הכספים" ( הצעות חוק תש"ס, 2896, עמ' 478, 479). גם שאלות שהועלו בענין זה בועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת באשר לספקים, לא הביאו לשינוי (פרוטוקול מיום 16.5.00). ראו גם התייחסות לחוק זה בבג"צ 962/04 רחל אבוטבול ואחרים נ' משרד העבודה והרווחה ואח' , פ"ד נח(6), 471, עמ' 478-477 (השופט גרוניס), שדן בדרישה להבטחת שכרם של עובדי רווחה של שלוש רשויות מקומיות.

(3) סעיף 10 לחוק תוקן בשנת תשס"ד במסגרת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה), תשס"ד-2004, בכך שהושמטו המלים "על פי כל דין" שהיו בנוסח המקורי לאחר המלים "פטורים מעיקול", וכן הוספו המלים "ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד"; אולם לא שונתה האפשרות שנקבעה בו באשר להטלת עיקול על הכספים, שנותרה על כנה והיא מוגבלת לעובד רשות חינוך מקומית. בהצעת התיקון ( הצעות חוק הממשלה תשס"ד, 497) נאמר בדברי ההסבר (אמנם בהקשר כולל יותר):

"ההסדר המוצע, אף שתיתכן טענה כי יש בו, על פני הדברים, פגיעה מסוימת בנושים מסוימים של הרשות המקומית שהטילו עיקולים על חשבונותיה, הרי שהוא מיועד לתכלית ראויה, והיא שיקום הרשות המקומית וגיבוש הסדר הבראה הממומן מכספי הציבור בכללותו, לטובת כלל נושיה, תוך מתן אפשרות להמשך פעילותה למתן שירותים חיוניים לתושביה ותשלום שכר לעובדיה".

(4) מן האמור עולה, שמציעי החוק והתיקון לו ראו לנכון להבטיח, בראש וראשונה, תשלום שכרם של עובדי רשות החינוך המקומית, על רקע מטרת החוק וניסיון העבר, שבו כספים שיועדו למערכת החינוך הועברו על ידי הרשויות המקומיות לצרכים אחרים או עוקלו בקשר לחובות הרשות ולא שימשו לייעודם. המחוקק קיבל את דעתם, ולא מצא לנכון להבטיח באותה מידה ובנשימה אחת את חובם של נושים אחרים של הרשות, אשר סיפקו לה שירותים המנויים בתוספת לחוק הייעוד; הוא קבע - ולא שינה מכך בתיקון, אף שהיה ער לבעייתיות - כי רק בית הדין לעבודה רשאי להטיל עיקול על כספי הייעוד שבחשבון, בהתאם לתביעתו של עובד רשות חינוך. עיקול צומצם איפוא לפרט (1) בתוספת, שכר העובדים, ולא הוחל על שאר הפרטים, לרבות נשוא ענייננו. מאחר שהמבקש דנא אינו עובד של רשות החינוך המקומית, לא יכול היה לבקש להטיל עיקול במסגרת תיק ההוצאה לפועל אותו פתח על הכספים שבחשבון הייעוד, ולכן בדין בוטל העיקול ברישום. חוששני כי לפיכך גם לא היה מקום להיענות לבקשתו להפריד את התיק מתיק האיחוד; לא היה טעם בכך, בהיעדר אפשרות לעקל כספים מחשבון זה. המבקש מנסה לשיטתו לפרש את סעיף 10 לחוק הייעוד בניגוד ללשונו המפורשת, ולהכניס לתוכו את שאין בו, על מנת לאפשר גם לו לעקל את כספי הייעוד. כאמור, איני מתעלם מטענת המבקש, כי המדובר בנושא שיכול היה לבוא ביסודו בגדרם של "ציוד ותחזוקה במוסדות חינוך", אך משנתן המחוקק דעתו פעם ופעמיים להוראת העיקול אך גם בתיקון נותרה זו על תילה בהקשר דנא. התמונה הכוללת של חובות הרשויות גם אינה בפנינו, כך שנוכל לומר כי העדפתו של המחוקק בענין שכרם של עובדי רשויות החינוך לא היתה ראויה ומידתית. איני רואה איפוא מקום לדון בנסיבות לטענה חוקתית בעניין זה, ועניין הוא לכנסת לענות בו. לפיכך טענתו של המבקש כי סעיף 10 נוגד את חוק היסוד, אין מקומה במסגרת בקשה זו. אוסיף, כי היא גם לא נטענה ולא נדונה בערכאות הקודמות.

ט.בשולי הדברים אציין, כי לא מצאתי שזכות הטיעון של המבקש נפגעה בסופו של יום, שכן, אם וככל שנפל פגם בצירוף התיק שפתח לתיק האיחוד, תוקן הדבר במסגרת הדיון בבקשתו להפרדת התיק.

י.לפני חתימה לא אמנע מלומר, כי אף שלא נעתרתי לבקשה, כיוון שבעיקול עסקינן והמחוקק אמר דברים ברורים כמפורט מעלה, נותרתי בתחושה לא נוחה באשר ליחס שבין אספקה מעין זו בה עסקינן, שהיא למוסדות חינוך, לבין חוק הייעוד, בשאלה מדוע לא יאופשר עיקול גם לשאר המטרות שבתוספת לחוק הייעוד. חזקה עלינו מצוות המחוקק, אך דומני שנושא זה טעון עיון, ועל כן יישלח העתקה של החלטה זו גם ליועץ המשפטי לממשלה, וללשכות הייעוץ המשפטי במשרדי האוצר והחינוך.

י"א. כאמור, אין בידי בנסיבות להיעתר לבקשה.