רע"א 2292/02 מריסאת פואז נ. כנ"ר

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) בבש"א 3071/02 בתיק פש"ר 306/99 לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לבטל החלטה קודמת הדוחה את בקשתו להכריז עליו כפושט רגל.

לגרסת המבקש, הוא פתח מוסך עצמאי בשנת 1994, העסק נקלע לקשיים בשנים 1996-1997 ונסגר בסוף 1998. המבקש מסר כי הוא הגיש דו"ח לנציבות מס הכנסה עבור שנת המס 1994 בלבד, ובשנים שלאחר מכן לא הגיש דו"חות כלשהם. לדבריו, הוא מעולם לא שלם מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ מיוזמתו, אלא כאשר רשויות המס עיקלו נכסים השייכים לו. המבקש טוען כי הוא אינו עובד החל מחודש ינואר 1999 ומשפחתו היא שמפרנסת אותו.

2.ביום 20.7.99 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה למתן צו לכינוס נכסים ולהכרזתו כפושט רגל. בית המשפט המחוזי נתן צו לכינוס נכסיו של המבקש. באסיפת נושים שנערכה כשלושה חודשים לאחר מכן וכן באסיפת נושים דחויה לא נכח המבקש ולא הציע הצעת הסדר לנושים. המשיב בסיכום חקירתו הצביע, בין השאר, על העדר שיתוף פעולה של המבקש, שהתבטא גם באי המצאת דו"חות עסקיים מספקים ביחס למוסך שהיה בבעלותו; כמו כן נתעורר תמיהות ביחס להצהרתו של המבקש כי הוא אינו עובד ונתמך מכספי אחיו ואמו בלבד נוכח העובדה שבחקירה התברר כי אלה אינם עובדים ולפיכך מקור הסכומים עליהם דיווח כמשמשים למחייתו כמו גם התשלומים החודשיים אותם המבקש משלם למשיב על חשבון חובותיו אינו ברור; חוסר תום לבו של המבקש נלמד גם מהתחמקותו העקבית מתשלומים לרשויות המס. נוכח כל אלה, נוכח העובדה כי המבקש לא הופיע לאסיפות הנושים ולא הציע הצעת הסדר לנושיו ונוכח העובדה כי עיקר חובותיו של המבקש הם לרשויות המס ומתוכם היקף גדול של חובות בדין קדימה, עמדת המשיב היתה כי אין להיעתר לבקשה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזה על המבקש כפושט רגל.

3.ביום 12.4.00 נתן בית המשפט המחוזי (הרשם השופט ע' גרשון) פסק דין המבטל את צו הכינוס ודוחה את הבקשה להכריז על המבקש כפושט רגל. פסק הדין ניתן בהעדר המבקש, לאחר שנקבע כי הוא הוזמן כדין. משהוברר כי נבצר מן המבקש להופיע לדיון בשל מאסר פלילי שנשא באותה עת, נעתר בית המשפט לבקשתו וביטל את פסק הדין הנ"ל. לאחר שחלפה תקופה של למעלה משנה שבה לא מילא המבקש אחר החלטות המשיב ופיגר בתשלומים לקופת הכינוס, פנה המשיב לבית המשפט בבקשה לחדש את פסק הדין מיום 12.4.00. בית המשפט נעתר לבקשת המשיב - אף הפעם הזאת בהעדר המבקש, לאחר שעובר למועד הדיון הגיש בא כוח המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון ובית המשפט דחה אותה בציינו כי אם אין באפשרותו של בא כוח המבקש להגיע לדיון, ידאג שהמבקש עצמו יגיע לבית המשפט על מנת שניתן יהיה לתאם עמו מועד חדש לדיון. כאמור, המבקש לא התייצב ולא שלח כל הודעה לבית המשפט. בא כוח המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה ובית המשפט נעתר לבקשתו "לפנים משורת הדין, ומחמת האפשרות שהאשם לא דבק במבקש אלא בבא-כוחו", בציינו כי אי התייצבות של המבקש היוותה המשך לאירועים קודמים במהלך הדיון בתיק בהם לא התייצב המבקש לדיונים או לא קיים החלטות של בית המשפט. בית המשפט קמא התנה את ביטול פסק הדין, בין השאר, בכך שעד ליום 15.1.02 ימציא המבקש לתיק בית המשפט אישור מהמשיב לפיו הוא שילם למשיב את כל החובות שהצטברו בגין אי תשלום תשלומים חודשיים בתיק הנדון. בהחלטה נאמר כי אם לא יומצאו האישורים הנדרשים עד למועד האמור, תישאר ההחלטה בעניין דחיית הבקשה לפשיטת רגל בעינה. ביום 11.2.02 נתן בית המשפט המחוזי (השופט ר' שפירא) החלטה לפיה בהעדר אישור כי החייב שילם את כל ההוצאות שנפסקו וכן את החובות שבפיגור, יישאר פסק הדין בו נדחתה בקשתו להכריזו כפושט רגל על כנו. עוד ציין השופט ר' שפירא באותה החלטה כי "לא נעלמה מעיני הודעתו של החייב כי שילם חלק מהחובות... ואולם אותם תשלומים ששולמו לא כיסו את כל החובות שבפיגור בגין התשלומים החודשיים". המבקש הגיש בקשה לביטול החלטה זו ומשנדחתה בקשתו מבקש הוא רשות לערער לפני בית משפט זה.

4.בבקשתו למתן רשות ערעור מדגיש המבקש את הנזק הרב שיגרם לו במידה שפסק הדין לא יבוטל ולא יחודש צו הכינוס, וזאת לנוכח מצבו האישי והמשפחתי הקשה. לטענתו, הוא עמד בתשלומים ואף החזיר את הכספים שפיגר בתשלומם. עוד טוען המבקש כי התערבותו של בית משפט זה דרושה מאחר שההליך נשוא הבקשה התנהל תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, במעמד צד אחד וללא שניתנה לו הזדמנות להשמיע את דברו בפני בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. למבקש ניתנו הזדמנויות רבות ביותר להשמיע את דברו בפני בית המשפט ולמלא אחר החלטות בית המשפט אשר נעתר מספר פעמים בעבר לבקשותיו לבטל דיונים שנערכו במעמד צד אחד. על חייב המבקש להיכנס למסגרת הליכי פשיטת הרגל לנהוג בתום לב ולשתף פעולה עם הגורמים המפקחים על ההליך. סקירת השתלשלות העניינים בתיק זה מצביעה על כך שלאורך כל הדרך נמנע המבקש מלקיים את התחייבויותיו ולא שיתף פעולה עם המשיב, על אף הזדמנויות חוזרות ונשנות שהעניק לו בית המשפט. לדברים אלה יש להוסיף כי הסתבכותו של המבקש נעוצה במידה רבה בהתנהגותו שלו שהתבטאה בהפרת חוק גסה - הימנעותו מלהגיש דו"חות ומלשלם את התשלומים שהיה חייב בהם לרשויות המס. לא מצאתי, אפוא, עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, אין צו להוצאות.