רע"א 231/05 אבנר (לחמיש) חלמיש נ. אורי חלמיש

ההליך שבפנינו תחילתו בבית משפט השלום בכפר סבא, שם הגיש המשיב תביעה לפינוי אחיו – הוא המבקש כאן. ההליך התגלגל במשך שנים בערכאות השונות, עד שבשנת 1998 הוגש ערעור (מטעם המבקש ואחרים) וערעור שכנגד (מטעם המשיב, כנגד המבקש והאחרים) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ערעורו של המבקש נמחק לפי בקשתו. לגבי הערעור שכנגד – טוען המבקש כי הצדדים הסכימו שהמשיב יוותר עליו ויפעל לגיוס הסכום שהוטל עליו לשלם למבקש לפי פסק-הדין של בית המשפט השלום. לאר הסכמה זו, כך טוען המבקש, הוא (המבקש) לא היה מעורב עוד בהליכים שנתקיימו בין המשיב לאחרים. אלא שהשנים חלפו והסכום לא שולם – כך לדברי המבקש – על אף הבטחות חוזרות ונשנות מצד המשיב. המבקש פתח כנגד המשיב תיק בהוצאה לפועל. ביני לביני, הושגה פשרה בין המשיב לאחרים המעורבים בהליך, וזו קיבלה תוקף של פסק-דין.

או אז הגיש המשיב בקשה למתן פסק-דין בערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי קבע לאמור:

שקלנו את טיעוני הצדדים.

אכן, יש לתמוה על כך שבמועד בו הוגשה ההודעה על הסכם פשרה בין שלו לאורי לחמיש לא טרח אורי לחמיש לציין כי ערעורו שכנגד, ככל שאמור באבנר חלמיש, עדיין תלוי ועומד. זאת, בפרט, בהתחשב בפרק הזמן הארוך בו היו הערעורים תלויים ועומדים ובמהלכו נעשו נסיונות פשרה רבים במעורבותו של בית המשפט; ואלה אף צלחו בסופו של דבר.

עם זאת, בהתחשב בכך שבהודעה על הסכם פשרה נתבקש בית המשפט למחוק את הערעור שכנגד ככל שהוא נוגע למערערים (היינו יצחק שלו, שמחה שלו ופנינה חלמיש) בלבד, אין מנוס מקביעת דיון בערעור שכנגד המכוון לאבנר חלמיש.

בית המשפט קבע אפוא הוראות בדבר הפקדת פקדון והגשת עיקרי טיעון על-ידי הצדדים.

על כך מלין המבקש בבקשה שבפני. לטענתו, הצדדים הגיעו לכלל הסכמה מפורשת בדבר הפסקת הליכי הערעור שכנגד, וכי ההליך נזנח בפועל על-ידי המשיב ורק כעבור שש שנים ומחצה ביקש להחיות את ההליך, תוך ניצול לרעה של הליכי משפט וחוסר תום-לב. המבקש סבור כי "העובדה שלא הוגשה הודעה מסודרת לבית המשפט קמא הנכבד בדבר מחיקת הערעור שכנגד, אינה גורעת מתוקפו של ההסכם בין הצדדים". המבקש גורס גם כי סיכוייו של המשיב לזכות בערעור שכנגד הם קלושים.

המשיב, בתגובתו, טוען כי ההסכמה הנטענת על-ידי המבקש לא היתה ולא נבראה, והיא פרי דמיונו של המבקש. המשיב מדגיש, כי הליך הערעור שכנגד מעולם לא נזנח על-ידו אלא היה זה המבקש שעשה דין לעצמו – לא הגיש עיקרי טיעון ולא התייצב בבית המשפט. המשיב טוען כי אין כל עילה לשלול ממנו את יומו בבית המשפט.

עיינתי בטענות המבקש ובתשובת המשיב, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. טענות המבקש והמשיב נשקלו על-ידי בית המשפט קמא, ובסופו של יום, על אף תמיהות שהעלה בית המשפט, נמצא כי אין מקום למנוע מן המשיב את האפשרות לקיים את הליך הערעור שכנגד. אין מחלוקת כי הליך אחרון זה לא נמחק מעולם, ומחיקתו לא נתבקשה על-ידי הצדדים. השאלה האם היתה מחוץ לכותלי בית המשפט הסכמה בדבר הפסקת הליך הערעור שכנגד שנויה במחלוקת עזה בין הצדדים. אכן, לבית המשפט נתונים כלים למנוע, במקרים מתאימים, שימוש לרעה בהליכי משפט והתנהלות חסרת תום-לב במסגרת הליכים משפטיים, אולם בנסיבות המקרה לא ראתה הערכאה המבררת, הבקיאה בפרטי ההליך, לאיינו. אין להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה. למותר לציין, כי רשאי המבקש להעלות את טענותיו, למשל באשר להסכמות שהצדדים הגיעו אליהן, במסגרת הדיון בערעור שכנגד; כמו-כן, בית המשפט רשאי יהיה להביא בחשבון את התנהלות הצדדים בפסיקת ההוצאות.

הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.