רע"א 2313/15 דרור יעקובוביץ נ. אתרים בחוף תל אביב חברה לפיתוח אתרי תיירות

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ע"א 11255-03-15 (כב' השופט ח' ברנר ), אשר דחה את בקשת המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין שניתן בבית משפט השלום בהרצליה, ת"א 12175-05-12 (כב' השופט י' שקד ). לצידה של הבקשה הוגשה – והתקבלה – בקשה לעיכוב ביצוע זמני, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. עתה הגיעה העת להכריע בזו האחרונה.

המשיבה – חברה בבעלות מדינת ישראל ועיריית תל אביב – הגישה תביעה לפינוי המבקש מנכס הצמוד לנמל תל אביב. הנכס בבעלות המשיבה, ואילו המבקש מצוי בו כדייר מוגן ומפעיל בו מוסך. בית משפט השלום קיבל את התביעה, בקבעו כי לזכות המשיבה עומדות שתי עילות פינוי לפי סעיפים 131(8) ו-131(10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972. עוד נקבע כי המשיבה תשלם למבקש במועד הפינוי פיצויים בסך של 1,866,814 ₪ בתורת "סידור חלוף". המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לצד הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינם מצדיקים את קבלתה. על כך הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפני.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים. לדבריו, הערעור אינו נסוב על קביעות עובדתיות בלבד – שאף בהן נפלה לשיטתו טעות – אלא גם על קביעות משפטיות. באשר למאזן הנוחות, נטען כי פינוי המוסך מן הנכס, ולו תוך תשלום פיצויים, יגדע את מטה לחמו. מנגד, סומכת המשיבה ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ועל קביעותיו בדבר מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. כן מדגישה היא כי המבקש עצמו מבקש, כסעד חלופי בערעור, סידור חלוף בדמות תשלום כספי.

2.

הכלל המעוגן בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין. המבקש לעכב פסק דין נדרש להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו.

אשר ל סיכויי הערעור . כפי שציין בית המשפט המחוזי, אחת מעילות הפינוי שבקיומן הכיר בית משפט השלום – לפי סעיף 131(8) לחוק הגנת הדייר – מעלה סוגיה משפטית אשר, על פני הדברים, מצריכה עיון. אלא שעילת הפינוי השנייה – לפי סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר – מבוססת ביסודה על קביעות עובדתיות, שעליהן משיג המבקש. אכן, כפי שציין המבקש, גם בעילה שנייה זו כרוכות מסקנות משפטיות. אולם בכך בלבד לא די כדי לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים במידה המצדיקה עיכוב ביצוע. מרבית הערעור הנוגע לעילה זו נטוע במישור העובדתי, ואילו המסקנות המשפטיות הנובעות מהן אינן מעלות סוגיות משפטיות בעלות משקל המצדיק עיכוב ביצוע כשלעצמו. יודגש כי אין באמור לקבוע מסמרות באשר לטענות הצדדים לגופן, לכאן או לכאן. הדגש כאן הוא על עמידת המבקש בתנאים הנדרשים בבקשה לעיכוב ביצוע בלבד.

מאזן הנוחות מעלה תמונה מורכבת יותר. לטענת המבקש, ביצוע פסק הדין יוביל לפגיעה בפרנסתו. בנוסף לכך, פינויו מן המוסך ייצור מצב בלתי הפיך, שכן הוא לא יוכל לשוב למוסך אם יזכה בערעור. ברם, בנסיבות המקרה הנדון לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, לנוכח שילובם של שלושה נתונים: האחד , פינויו של המבקש מותנה בתשלום פיצויים בסכום הקרוב לשני מיליוני שקלים. שני , מפסק הדין של בית משפט השלום והחומר שצורף עולה כי המבקש הסכים בעבר באופן עקרוני לשקול סידור חלוף שעליו נשאו ונתנו הצדדים, בדמות מציאת נכס אחר בתל אביב או פיצוי כספי הולם. שלישי , עסקינן בנכס מסחרי ובנזק הניתן לפיצוי כספי, ולא בדירת מגורים. שילובם של הנתונים מרכך את הפגיעה במבקש.

בד בבד, המשיבה טענה שעיכוב הביצוע יפגע בהשלמת הליכי הפיתוח של האזור, ויגרור הוצאות הדמות כריתת הסכמים חדשים עם קבלנים שכבר החלו לבצע עבודות באזורים הסמוכים לנכס. התוצאה מכל האמור היא ש מאזן הנוחות אינו נוטה באופן ברור לכיוון המבקש. הנה כי כן, לנוכח מסקנתי לגבי סיכויי הערעור – הכף נוטה לטובת המשיב, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא.

3.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 6,000 ₪.