פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2333/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
שלמה בן לולו
נ ג ד
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים בתיק בש"א 6364/09 שניתנה ביום 25.2.09
על-ידי השופטת כנפי-שטייניץ
בשם המבקש:
עו"ד צבי כהן
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת כנפי-שטייניץ) מיום 25.2.09 בבש"א 6364/09, לפיה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ברקלי) מיום 6.1.09 בבש"א 12245/08, שלא להיעתר לבקשת המבקש לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981
(להלן החוק ).
רקע וטענות
ב.
המבקש, בעליו של עסק בתחום הבניה והשיפוצים, עתר ביום 16.11.08 לבית משפט השלום לפי סעיף 10 לחוק, לביטול הבאתם של ארבעה שיקים במנין השיקים שסורבו על ידי בנק דיסקונט בו מתנהל חשבונו. עוד התבקש ביטול החזרתם של שיקים נוספים שפרטיהם לא נמסרו בבקשה, וביטול ההגבלה שהוטלה על חשבונו. כל זאת מן הטעם, שהיה לו - לטענתו - יסוד סביר להניח כי הבנק יפרע את השיקים, בשל הבטחונות שהעמיד לטובת הבנק, מכוח הסכם מכללא עם הבנק ובשל דרך התנהלותם של עובדי הבנק.
ג.
בית משפט השלום דחה את הבקשה. בהחלטתו נקבע, כי מלבד ארבעת השיקים הנזכרים סורבו עוד 39 שיקים בהעדר כיסוי מספיק; כי בחשבונו של המבקש לא היה כיסוי לשיקים המסורבים; וכי טענתו שסגנית המנהל של סניף הבנק אישרה לו למשוך שיקים למרות שלא היה להם כיסוי - לא הוּכחה. לפיכך נדחתה הבקשה ונקבע, כי:
"למרות, שכנראה, מדובר בהסתבכות כספית שאולי היא זמנית, לשון החוק ברורה ואני מקבל את טענת הבנק שבאוקטובר 2008 לא חלה עליו חובה לכבד את השיקים שנמשכו ע"י המבקש ושלמבקש לא הייתה סיבה לחשוב כי קיימת חובה על הבנק לפורעם."
ד.
על כך עירער המבקש לבית המשפט המחוזי, ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצועה של תחילת ההגבלה על חשבונו עד למתן החלטה בערעור; בהחלטה הדוחה את בקשתו נקבע, כי גם אם יתקבל ערעורו של המבקש ביחס לארבעת השיקים שסורבו, לא יהיה בכך כדי להביא לביטולה של ההגבלה, משסורבו לאחר ההגבלה 39 שיקים נוספים בחשבונו. עוד נקבע באשר לבקשת המבקש לביטול סירובם של השיקים הנוספים, כי היא "כללית וסתמית" ולא ניתן לדון בה.
ה.
מכאן הבקשה הנוכחית. נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר דחה את בקשת עיכוב הביצוע רק משום שפרטיהם של 39 השיקים הנוספים שסורבו לא פורטו בה, למרות שבמועד כתיבת הבקשה ידע המבקש - לטענתו - רק את פרטי ארבעת השיקים הראשונים שסורבו; עוד נטען, כי מזה כעשרים שנים, מאז הקים המבקש את עסקו, לא סבל מבעיות דומות וכי הגבלת חשבונו עלולה להזיק לעבודתו מול הספקים והלקוחות, עליהם נמנים מוסדות ציבור רבים; כן נטען, כי יש חשש כבד שעסקו, המעסיק 25 עובדים, יקרוס באם ההגבלה לא תעוכב עד לשמיעת הערעור, וכי למשיב לא יאונה דבר מעיכוב ההגבלה. כן הוטעם, כי המבקש שילם תשלום חלופי לכל מחזיקי השיקים שהוחזרו.
ו.
חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. הסעד המבוקש במקרה דנא, הן בבקשת רשות הערעור הן בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עמה, הוא צו מניעה זמני לעיכוב תחילת ההגבלה על חשבון המבקש, וזאת כמסתבר לפי סעיף 10א לחוק; למכלול סדרי הדין בענייני שיקים ללא כיסוי ראו ש' לוין, פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבית המשפט תשס"ג-2003 (הספר נכתב בטרם תיקונן של תקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) בתשס"ג). השיקולים החלים בכגון דא הם אלה החלים באשר לתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; עליהם ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 10, תשס"ט-2009), 682-680. על פי זאת נדרש בית המשפט ל"טעמים מיוחדים" על מנת להעניק סעד זמני בתקופת הערעור; על מבקש הסעד להראות כי סיכויי הערעור טובים. וכן כי מאזן הנוחות נוטה לעברו, זאת משום "שדחיית תביעת המבקש על-ידי הערכאה הדיונית מביאה לשינוי נקודת האיזון בינו לבין המשיב" (רע"א 7026/07 משתלות יהל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסמה, 12.11.07, פסקה 7, מפי השופטת ארבל); ראו גם ע"א 622/07 שגב נ' פקיד שומה חולון (לא פורסם, 1.3.2007); וכן יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי
(מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995), 866). ביתר שאת נכונים הדברים כאשר עסקינן בבקשה בגלגול שלישי, וכאשר אין היא מעלה – ואף לא נטען שהיא מעלה – שאלה משפטית עקרונית החורגת מתחומם של הצדדים הישירים, כדרישת הפסיקה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123).
ז.
בבקשה לא נטען לגבי סיכויי הערעור, אולם מבלי לקבוע מסמרות נראה כי המשוכה גבוהה. טענותיו המרכזיות של המבקש מופנות כנגד הממצאים העובדתיים של בית משפט השלום, בעיקר לענין התנהלות עובדי הבנק והפעלת שיקול דעתם בהגבלת חשבונו. דא עקא, בית משפט השלום דן בטענותיו אלו וקבע כי לא הוכחו כדבעי. נראה על פניו, כי נסיבות המקרה אינם מצדיקות התערבות חריגה בממצאי עובדה של בית המשפט הדיוני (ראו למשל ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(6) 1 והאסמכתאות דשם).
ח.
לגבי מאזן הנוחות נטען בבקשה, כי יש חשש כבד שעסקו של המבקש יקרוס באם ההגבלה לא תעוכב. אכן, ניתן להבין מקורו של חשש זה, אולם דומה כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לבססו, מלבד אמירתו הכללית. כך, לא הובהר כל צרכו מצב חשבונו של המבקש בבנק דיסקונט, ואף לא מצב חשבונותיו בבנק לאומי, אשר על פי תצהירו חפץ לעבוד עמו ולתת לו מסגרת אשראי. לכך אוסיף, כי בכגון דא על בית המשפט להביא בחשבון לא רק את עניינו של הטוען לנזק כלכלי, אלא גם את האינטרס הציבורי שבמניעת מתן שיקים ללא כיסוי. אף אם אניח כקביעת בית משפט השלום, כי מדובר בהסתבכות כספית "שאולי היא זמנית", חוששני כי התנהלות המבקש אינה מצדיקה על פניה התערבות שיפוטית חריגה – בגלגול שלישי – לטובתו. כעולה מתצהירו, הוא חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו בחשבונו בבנק דיסקונט במעל 100,000 ₪ והוציא 43 שיקים ללא כיסוי – ארבעה טרם הוגבל חשבונו ו-39 לאחר הגבלתו.
בכגון דא, כבר נאמר:
"בית משפט זה עמד על הגישה הנוקשה אשר צריכה להנחות את בתי המשפט בעת דיון בנושא שיקים בלא כיסוי, וזאת כחלק מן ההתמודדות עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, הפוגעת, כאמור באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים מסוג זה." (עניין משתלות יהל נ' בנק לאומי לישראל הנזכר מעלה; ראו גם רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 23.12.07); רע"א 9162/04 הרב סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 5.12.04)).
ט.
סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ב באדר תשס"ט
(18.3.09).
ש ו פ ט