רע"א 9162/04 הרב משה אברהם סורוצקין נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

א.זו בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, ועניינה הגבלת המבקשים בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (החוק). עיקרי השתלשלות הדברים הם, כי ההגבלה הוטלה (בשני הבנקים המשיבים, על כן הגבלה חמורה) לאחר שבמהלך 2001 סירבו המשיבים לפרוע שיקים שמשכו המבקשים.

ב.המבקשים עתרו לבית משפט השלום באשר לסירוב לפרוע, בערעור לפי סעיף 10(א)(5) לחוק. הם ביקשו וקיבלו סעד זמני לפי סעיף 10א לחוק. בית משפט השלום (כב' השופטת שולמית דותן, סגנית נשיא) דחה את הבקשה כלפי שני המשיבים. פסק הדין ניתן כשנתיים ועשרה חודשים לאחר הגשת הערעור על ההגבלה, וזאת מחמת תקלה משרדית במזכירות. בית המשפט קבע, כי באשר לבנק לאומי, אמנם היתה גלישה ממסגרת האשראי המוכרת גם במקרים אחרים, אך זו אינה יוצרת מחוייבות למקרים נוספים. באשר לבנק המזרחי, נקבע כי לא היתה מסגרת אשראי מוסכמת, כל חריגה אפשרה לבנק סירוב, ומה שבעיני עיקר – נאמר שכיוון ש"חשבונם של המבקשים היה מוגבל כבר בעבר, היה עליהם לנקוט במשנה זהירות באופן ניהול חשבונם, ולהיזהר מהגבלת חשבונם בשנית".

ג.לבית המשפט המחוזי ערעורו המבקשים, וכפי שהבינותי נסב הערעור מראשיתו כן על פסק דינו של בית משפט השלום באשר לעצם ההגבלה, והן בגדרי בקשה לפי סעיף 10א(ג) לחוק – המסורה ייחודית לסמכות ערכאת הערעור – להחלת ההגבלה על תקופת תחולתו של הצו לפיו ניתן סעד זמני בבית משפט השלום; זו האחרונה - שאילולא כן חלה ההגבלה מיום פסק הדין בערעור. בית המשפט סבר, כי בנסיבות היה בידי המבקשים לבדוק במזכירות בית המשפט מדוע משתהה התיק, ומשלא עשו כן, מן הסתם היה המצב של הגבלה למחצה במסגרת הסעד הזמני נוח בעיניהם (אף שלא יכלו לפתוח חשבונות חדשים). עוד סבר בית המשפט המחוזי, כי נסיבות המקרה היו חמורות, שכן חלו על שני חשבונות בנק, בכמות כוללת של 21 שיקים. לדעת בית המשפט, שיקול הדעת בכגון דא מצומצם לנסיבות מיוחדות. במכלול, ותוך שקלול האינטרס הציבורי הנוגע לשיקים חוזרים, שהגדירם כ"רעה חולה בחברה", דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.

ד.(1) בבקשה הנוכחית טוענים המבקשים, כי ויתרו על הערעור על עצם הטלת ההגבלה תוך שכנוע מצד בית המשפט כי אם יוותרו על כך, טובים סיכוייהם באשר להבאת תקופת עיכוב ההגבלה או לפחות רובה במנין ההגבלה; ואולם, בית המשפט סירב בסופו של דבר, חרף זאת, להתחשב בתקופת עיכוב ההגבלה, ומשמעות החלטתו היא הגבלת כל חשבונותיהם למשך שנתיים נוספות. טוענים הם, כי המדובר בהבטחה שיפוטית כלפיהם שהופרה, ומשכך, שמא זכאים הם לחזור בהם מויתורם על הערעור בדבר עצם הטלת ההגבלה. כמו כן סבורים הם, כי הפרשנות לפיה שיקול הדעת להפעלת סעיף 10א(ג) מצומצם לנסיבות מיוחדות, אינה במקומה. הבקשה היא איפוא כי מלוא תקופת ההגבלה, או לפחות רובה, יובאו במניין תקופת ההגבלה. לדבריהם, המבקשים הם אישי ציבור, והמבקש עוסק בפרויקטים בעלי חשיבות ציבורית, ומנהל פעילות כלכלית רבת היקף. לשיטתם, שינה בנק לאומי את מדיניותו כלפיהם לאחר שלאורך שנים כיבד חריגות גדולות ממסגרת האשראי הפורמלית; בחשבונותיהם היו תכניות ופקדונות שיכלו לכסות את החריגות; בחשבון בבנק המזרחי היה חילול השיקים בסכומים קטנים, אשר בשכמותם היו חריגות בעבר. ועוד, כבר בתקופת הסעד הזמני סבלו המערערים כ"מעוכבי הגבלה", ואין להוסיף על כך.

(2) נאמר בבקשה, כי בפתח הדיון בבית המשפט המחוזי הציע אב בית הדין למבקשים להסכים שתקופת שלושה חודשי עיכוב תובא במניין ההגבלה, והיתר לא, והמבקשים לא קיבלו הצעה זו, ולבסוף נדחה הערעור כל כולו. נצטרפו לכך טענות שעניינן תום לבם של המבקשים וחלוף הזמן. המבקשים הקפידו מאז, לטענתם, בנושאי שיקים, וכן ייגרמו להם כנטען נזקים מן ההגבלה, ויש להתחשב בכך ולא רק באינטרס הציבורי.

ה.לאחר העיון, חוששני אין בידי להיעתר לבקשה. במישור סדרי הדין, המדובר בנושא שנדון בשתי ערכאות ואינו חורג לאמיתו מן המחלוקות שבין הצדדים אל עבר שאלות משפטיות בעלות אופי רחב יותר. זאת – אף שבאת כוח המבקשים, בטענותיה המפורטות, ביקשה לעטות אדרת משפטית רחבה על הסוגיות שבמחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). ועוד, הבקשה כוללת טיעונים עובדתיים רבים שאין אפשרות להידרש אליהם בגלגול ערעורי שלישי של התיק.

ו.אך אף מעבר לכך, לנושא לגופו, לא ראיתי דופי בגישתן של הערכאות שקדמו, ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים – כפי שציין בית המשפט המחוזי – על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק. בעניין אחר שצוטט על-ידי בית המשפט המחוזי (רע"א 2543/04 גבאי נ' בנק מסד (טרם פורסם)) ציינתי, כי יש לשקול בקשות לקיצור תקופת ההגבלה על רקע תכליתו של החוק, קרי, המאבק בשיקים ללא כיסוי. עוד הוספתי, כי "בבקשת סעד זמני אכן נוטל עליו מבקש הסעד סיכון מסוים. . . נוכח היותו בעל חשבון . . . מוגבל למחצה בתקופת הסעד הזמני . . . מבקשי הסעד הזמני מקוים ככלל כי יצליחו בערעוריהם בבית המשפט המחוזי וההגבלה תוסר, ולכן נוטלים הם עליהם את "סיכון תקופת הביניים" על ההגבלה החלקית שבה, אך אם לא זכו בערעורם, עליהם לשאת ככלל בתקופת ההגבלה המלאה, והדעת נותנת כי המקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות לפי סעיף 10א(ג) של כלילת תקופת הסעד הזמני בתקופת ההגבלה – יהיו במשורה". כל זאת - כדי להשיג את מטרת החוק. ועוד נאמר: "שיקולים אישיים יש לשקול כנגד מכת המדינה של השיקים ללא כיסוי. . .".

ז.ראו גם רע"א 1374/04 אי. אנד. ג'י מערכות נ' בנק לאומי (טרם פורסם), בו דובר על "מכת המדינה של שיקים ללא כיסוי, שאין מנוס ממאבק בה", ועל כך ש"האינטרס בשמירת מסגרת אשראי ובאי חריגה הימנה אינו של הלקוח הלווה בלבד, אלא של כלל הציבור הנזקק לאשראי, כדי שלא יווצר מצב של "נעילת דלת בפני לווים"; וכן ראו השופט י' עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי" הפרקליט מד 449. על מושכי שיקים ללא כיסוי לידע, כי אינטרס הציבור, שעליו אמונים בתי המשפט, הוא להיאבק בכך. אין פירוש הדבר שלא יהיו מקרים בהם תובא תקופת הסעד הזמני בחשבון, כגון על פי נסיבות אישיות מיוחדות. אך משבנגע ומכת מדינה עסקינן, אין מנוס ככלל משימוש באפשרות זו בצמצום ומתוך גישה מחמירה.

ח.(1) באשר לענייננו, מן הכלל אל הפרט. אין בידי לקבל טענה של "הבטחה שיפוטית". בפרוטוקול הדיון מיום 7.9.2004 אמרה באת כוח המבקשים "ויתרנו על הערעור על ההגבלה כדי לקצר בהליכים". מובן כי אין בידי לקבוע מסמרות באשר לקדם הערעור אליו נדרשת באת כוח המבקשים, אך עניין מקובל הוא שבית המשפט מציע לצדדים במסגרת ההליך המקדמי או העיקרי לוותר על טענות כאלה ואחרות מחוסר סיכוי, וזאת כדי לייעל את הדיון ולחסוך בהוצאות, ואין לראות בכך "הבטחה שיפוטית". ואפילו תאמר שנוצרה ציפייה אצל המבקשים, ואיני קובע אף כאן מסמרות, הרי שבהגינותה תיארה באת כוח המבקשים את ההצעה שהציע להם בית המשפט בעת הדיון בערעור באשר להקלה מסויימת בתקופת ההגבלה, והדבר מדבר בעדו; אלא שההצעה נראתה למבקשים ככל הנראה פחותה מציפיותיהם והם דחוה, וסוף דבר נדחה ערעורם.

(2). לא אוכל שלא לציין, כי בעוד בבקשת רשות הערעור הציגו המבקשים את המבקש 1 כחולש על פרויקט של מיליוני דולרים וכאיש ציבור אמיד, הנה בבקשה לפטור מערבון הוצגו נתונים שונים. ועוד, המדובר בהגבלות שננקטו בשני בנקים שונים, שאין יסוד להניח כי הם מתואמים ביניהם בכגון דא. באשר לנושא פרשנותו של סעיף 10א(ג) ויישומו, אין לי אלא לשוב ולהטעים את הנאמר לעיל, קרי, כי החלתו צריך שתיעשה במשורה נוכח תכלית החוק והמאבק בשיקים ללא כיסוי. יתכן שבמקרה דנן היו המבקשים מיטיבים לעשות אילו קיבלו את הצעת בית המשפט המחוזי, וגם אוכל להבין את אי הנחת שלהם נוכח הנסיבות שאליהן נקלעו (וליתר דיוק – קלעו את עצמם). ואולם, אין מנוס בנסיבות מכך שישאו בנטל ההגבלה, ואין בידי כאמור להיעתר לבקשתם.

היום, כ"ב כסלו, תשס"ה (5.12.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04091620_T05.doc עע

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il