רע"א 2341/07 שני פישר לוינצקי נ. קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י

בפני בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה לפסול מומחה רפואי. בית המשפט ביקש את התייחסותו של המומחה לבקשה. בהחלטתו כתב: "כבר עכשיו ירשם כי אין בדעתי לאפשר חקירתו של פרופ' הרמן על תשובתו". המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור בעניין אי-האפשרות לחקור את המומחה – וזו הבקשה שבפני. בטרם ניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור, הודיעו המבקשים כי בית המשפט קמא החליט לדחות את בקשת הפסילה עצמה. הם ביקשו לפיכך להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת הפסילה, כך שיוכלו להגישה 15 ימים לאחר שתינתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור הנוכחית; וכן הם ביקשו כי "ככל שבית משפט נכבד זה יקבל את הבר"ע ויאפשר את חקירתו הנגדית של המומחה מטעם ביהמ"ש, כי אז מבוקש להורות לביהמ"ש קמא כי ישקול מחדש את החלטתו הנ"ל [בעניין הפסילה] לאחר ולאור חקירתו הנגדית של המומחה".

אינני סבור כי יש מקום לפיצול ההליך ולריבוי בקשות רשות הערעור. גם אין מקום להורות לערכאה המבררת לשקול מחדש את החלטתה בעניין הפסילה לאור בקשת רשות הערעור בנושא חקירת המומחה. נושא חקירתו של המומחה על תשובתו הוא נושא דיוני הנלווה לעניין הפסילה, ומן הראוי שתוגש בקשת רשות ערעור על החלטת הפסילה – לעניין זה ניתנה למבקשים הארכת מועד – ובגדרה של זו יהיו הם רשאים לכלול כל טענה רלבנטית, לרבות לגבי אי-האפשרות לחקור את המומחה על תשובתו.

הבקשה נדחית בלא צו להוצאות.