רע"א 2342/12 פלוני נ. קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים בן-אור, יעקובי ומינץ) מיום 16.2.12 בתיק ע"ו 24242-12-11, הכורכת טענה מהותית עם טענה דיונית, כפי שיפורט.

ב.

ביום 16.2.12 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעור (השופט וינוגרד, פרופ' אברמסקי ועו"ד שח"ק) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן חוק הנכים ), ואימץ את הקביעה כי אין קשר סיבתי בין שירותו הצבאי למחלת הטרשת הנפוצה בה לקה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, ולה שני ראשים עיקריים : (1) ראשית נטען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נחתם על ידי השופט וינוגרד - אשר היה יושב ראש ועדת הערעור שדנה בעניינו של המבקש בעת כהונתו בבית משפט השלום, ומסיבה זו גם לא היה חלק מהמותב ששמע את הערעור בבית המשפט המחוזי אליו קודם, והדבר אומר דרשני ומחייב ביטול פסק הדין; (2) שנית

נטען, כי אף לשיטת המשיב עלולה חשיפה לתנאי חום לגרום להופעת סימפטומים של המחלה, ולפיכך בהתאם לפסיקת בית משפט זה בכל הנוגע להוכחת קשר סיבתי לעניין חוק הנכים היה מקום להכיר בקשר כאמור. ביום 18.4.12 התבקשה תגובת המשיב לגבי הראש הראשון בלבד (ביום 7.5.12

התבקשה גם התייחסות היועץ המשפטי להנהלת בתי המשפט).

ג.

בתגובת המשיב (מיום 23.5.12), אשר נמסרה לאחר בדיקה שערכה הנהלת בתי המשפט, נמסר "כי פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור... ניתן על ידי כל הרכב כבוד השופטים אשר ישב לדין בתיק זה ובפניו נשמע הערעור: נ' בן-אור, ר' יעקובי וד' מינץ, ועל ידם בלבד; וכי כבוד השופט מינץ היה שותף לפסק הדין והחתימה האלקטרונית ששמו נעדר ממנה מקורה בתקלה". בהינתן האמור, שאין מקום לפקפק בו, אין להיעתר לבקשה בכל הנוגע לראש זה. לא למותר לציין, כי בעניין אליהו (בג"ץ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב , פ"ד נג(2) 153) הנזכר בתגובת המבקש מיום 12.6.12, שממנו ביקש להקיש, הפגם לא היה בחתימה טכנית שגויה

אלא במתן פסק הדין על ידי דיין שלא ישב בדין באותו עניין, וכמובן, בכך כל ההבדל שבעולם (ראו גם רע"א 1556/06 יבנה נ' דותן

(לא פורסם), שם ניתן פסק דין לאחר גלגולים "מעגליים" בידי ההרכב המקורי שהעומד בראשו לא נכח בדיונים; פסק הדין בוטל והתיק הוחזר, מטעמי "הסדר הטוב ומראית פני הצדק ואמון הציבור"). בענייננו מדובר בטעות בחתימה

האלקטרונית (אשר יתכן שהיא קשורה לכך שמתחילה אכן שובץ השופט וינוגרד לדיון, אך הוחלף בעקבות הערה מצד המבקש), ונחה דעתי כי ההרכב ששמע את טענות הצדדים הוא שנתן את פסק הדין. טעות לעולם חוזרת, והיא היתה ראויה לבירור, אך תוצאתו מספקת.

ד.

בכל הנוגע לטענות לגבי הקשר הסיבתי בין השירות למחלה אוסיף (אף שבעניין זה לא נתבקשה תגובה), כי עמדת המשיב אושרה לגופה בשתי ערכאות הערעור, אשר הסבירו בהרחבה - בראש וראשונה ועדת הערעור - מדוע אין דינה של החמרה זמנית בסימפטומים של מחלה קיימת (בגין תנאי חום קשים) כדין התפרצות של מחלה; וכבר נדרשה ועדת הערעור לדברי המומחה מטעם המבקש , "כי חשיפה לתנאי אקלים קיצוניים אינה גורמת להתפרצות של המחלה אלא להגברה או להבלטה של סימנים של מחלה קיימת" (עמוד 4 לפסק דינה של ועדת הערעור). נקבע (שם), "שלא הוכח שחשיפה לתנאי אקלים קיצוניים יכולה לגרום להתפרצות המחלה, ואף לא להחמרה קבועה" (יצוין, כי נדחו גם טענות באשר לגרימה בשל חבלת ראש (בתאונה) או דחק נפשי). עם כל הצער לגבי מצבו הבריאותי של המבקש, חוששני כי אין הבקשה מעלה - חרף הניסיון להעטות עליה איצטלה עקרונית שעניינה סטיה מתקדים מחייב לפי סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה - שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). ונזכיר, כי לפי סעיף 34(א) לחוק הנכים, ערעור על הועדה לבית המשפט המחוזי הוא "בנקודה משפטית בלבד", והוא הדין כמובן לערעור ברשות לבית משפט זה (סעיף 34(ד)); ראו גם רע"א 3514/09 פלוני נ' משרד הביטחון (לא פורסם) ובמיוחד פסקה ז' שם.

ה.

סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה, בנסיבות אינני עושה צו להוצאות.